Enter your email address:
Delivered by FeedBurner
כמו פרויד, יונג הניח שהחלומות נובעים מפעילות נפשית בלא מודע. ההבדל בינו לבין פרויד בגישתו להבנת החלומות, נובע מתפיסתו את הלא מודע באופן שונה מתפיסתו של פרויד. פרויד גרס שכל התכנים של הלא מודע הודחקו מן המודע. יונג לעומת זאת חשב שהתכנים המודחקים בלא מודע הם רק חלק מן התכנים שבו. לדעתו הלא מודע מכיל גורמים שעדיין לא הגיעו למודע, ואלה הם הגרעינים של תכנים שעוד יגיעו למודע. הוא חשב שלו הלא מודע היה מכיל רק תכנים שהודחקו, העלאתם של תכנים אלה למודע הייתה מפחיתה את החלימה, אך הוא מצא שההפך קורה. מכאן הוא גרס שמתרחש בלא מודע תהליך מתמשך, היוצר חלומות, פנטזיות ודימויים, שרק חלק מהם עולה למודעות. לדעתו החלום הוא דלת קטנה נסתרת בחלקים הסודיים של הנפש, אשר נפתחת אל ה”לילה הקוסמי” של הפסיכי שהיה קיים הרבה לפני המודעות של האגו. הוא גרס שהחלום הוא הביטוי הטבעי וההכרחי של אנרגית החיים. בעיניו הדעה כאלו הלא מודע הוא רק שקית המכילה את הפירורים שנופלים מן המודע, היא דעה רציונליסטית צרה. יותר נכון בעיניו לתאר את המודע כשקית המכילה מה שבמקרה נופל לתוכו.
יונג הסכים להשערה הפרוידיאנית לפיה חלק מן התכנים של המודע עוברים ללא מודע. אך הוא הניח שכל התנהגות שלנו והאופן בו אנו חווים חוויות, צריכים לחול בפוטנציה בתוכנו לפני שהם מתרחשים באופן אקטואלי. הוא גרס שכל הפוטנציאל הזה שייך ללא מודע הקולקטיבי. לכן שורשיהם של כל התכנים הפסיכים, כולל החלומות, טמונים בלא מודע הקולקטיבי, הנמצא כל הזמן בתהליך יצירתי.
אי לכך לדעת יונג תפקיד החלום אינו רק סיפוק משאלה יצרית מודחקת, כפי שגרס פרויד, וכן אינו רק שיקוף החוויות האישיות של החולם, אלא בנוסף לכך הוא תוצר של הלא מודע הקולקטיבי המגיב לחוויות המודעות של החולם עם ראיה רחבה כלל אנושית הנחוצה כדי להוסיף משהו מאזן לחוויה האישית של החולם. ואכן האנרגיה הזורמת לתוך דימויי החלום עשויה לעזור לנו להתפתחות פסיכולוגית: לפיתוח, לתחזוקה, לארגון, ולתיקון של תהליכים וסטרוקטורות פסיכיות.
במאמרו של קובי אוסלנדר במדור זה (”חלומות ותקשורת אינטרסובייקטיבית בטיפול”) מצוטט פירוש חלום שהציע תומאס אוגדן (אוגדן 1996, עמ’ 993). בחלום רואה המטופל את אמו בגילה הנוכחי (70+) כשהיא בהריון. האם ואחותו של החולם מחייבות את ההריון. הן מדברות על ענייני יומיום כאילו ההריון מתקבל על דעתן, בעוד שהחולם מתקומם נגד ההריון ואולם דעתו אינה נשמעת
לקריאת המשך הפוסט »
=============
אני חואן בטיסטה. ריפאתי רבים בהרים הללו. עליי לעצור את הערפל. עלי לשמור על איזון הכוחות. הגשם בא ועמו הערפל הכבד. ואז החלו הילדים למות. גם בבני פגע הערפל. הוא חולה ועליי לרפאו.
כמו תמיד אני לוקח את נוצות הנץ האדום ומלטף בהן את הבטן. גם את בני אני מרפא כך. אני שואב אל פי את המחלה מגופו, אך הפעם זה לא עוזר.
מדוע מתים הילדים?
האלים שולחים מחלות כשהם כועסים. רק כשהאלים מפויסים, נעצרת המחלה. אולי לא היה שלום בכפר? אולי מנהיגי השבט כעסו זה על זה?
בשעת השינה באה אליי החכמה. חלומי אמר לי שנתנו יותר מדי לאבא שמש במזרח, ולא נתנו מספיק לאימא אוקיינוס במערב. לכן שלח האוקיינוס את הערפל שפוגע בילדים. עליי להשיב את ההרמוניה.
אני מדבר עם בני ומספר לו על הצער ועל הכאב. כאן, במערת הזאבים, אני מרגיש מוגן. אבותיי קפואים באבן ומסתכלים בנו. אני מכיר את רחש העשבים, אני מכיר את צווחת העלים. כל גביש, כל גרגר חול. כל עץ…
את המונולוג הזה נשא ה”מארא קאמי”, השמאן של שבט הוויצ’ול שבהרי הסיירה מאד’רה. בני שבטו קוראים לעצמם “הווירה ריקה” – המרפאים. הם בטוחים שנמסרה בידם שליחות, שנועדה לעזור להם ולעולם כולו. המחלה פגעה בילדים, והילדים מתים, אך מחלת הילדים היא מחלת השבט, מחלת הטבע, העולם, היקום, היא הפרת ההרמוניה בעולם האלים.
בני שבט הוויצ’ול אינם מתנכרים להישגי הרפואה המודרנית. אין להם כל קושי לקבל את הרופא שבא מאטלנטה כחלק ממאמץ הריפוי; אך לדעתם, אין לצמצם את המחלה לאיבר מסוים, לאיש מסוים, שכן העולם כולו מקושר בחוטים סמויים – אין מציאות מבודדת. לפיכך אם גופו של הילד מגלה סימנים של הפרת ההרמוניה, יש לחפש את הסיבה בכל רובדי הקיום והיקום – ההרמוניה הכוללת הופרה.
להמשך קריאת הפרק
עבור רבים מאיתנו החיים חיים יחסית רגילים, יש עניינים רגשיים רבים הפעילים בכל נקודת זמן, ואין זה קל לקבוע רגש דומיננטי מסוים. לכן, החלומות שלנו תכופות נראים מבולבלים וכמעט מקריים. מכל מקום, אם נתחיל במקרה מובהק של מישהו שחווה לאחרונה טראומה חמורה – הרי אנו יודעים בדיוק מה מעסיק את נפשו של אותו אדם ויהיה לנו קל יותר להבחין מה בעצם מתרחש. הסתייע בידי לאסוף סדרות ארוכות של חלומות ממספר אנשים שחוו טראומה חמורה כגון בריחה משריפה, אונס, או מישהו שנרצח בסמוך להם. סדרות אלו תכופות מראות קיומם של קשרים שנעשים בין האירוע הטראומטי ודימויים אחרים, זיכרונות מהעבר וכדומה. נראה כי הקשרים מונחים באופן עקרוני על-ידי הרגשות או העיסוק הרגשי של החולם. למשל, אדם צעיר דיווח על סדרת חלומות לאחר טראומה קטנה בגיל חמש-עשרה: הוא טייל לוושינגטון עם הוריו וננעל בתוך חדר ממנו לא יכול היה לצאת למשך במשך יום ולילה שלמים. הוא נהייה לגמרי מפוחד, צעק ופיתח את כל סוגי הפנטזיות בנוגע למה שעלול לקרות לו. הוא מסכם:
רקע: מחלת הנרקולפסיה ( NARCOLEPSY ) היא מחלת שינה המתאפיינת בנטייה להיכנס לשינה מספר פעמים במשך היום, גם תוך כדי פעילות, ולעיתים דווקא עקב גרוי של ריגוש עז. הנפילה לשינה יכולה לקרות במצבים לא תואמים, כגון בעת שיחה, נהיגה במכונית, או אפילו בעת קיום יחסי מין. בנוסף לכך יכול להתלוות מצב המכונה – קטפלקסיה, שבו יש אטוניה דו צדדית של השרירים, בדומה למתרחש בעת שנת REM. כמו כן מתלווים סימפטומים אופייניים בעת השינה – כגון הזיות לפני הרדמות או בעת ההתעוררות (הלוצינציות היפנגוגיות) או שיתוק שרירים שממשיך מספר דקות לאחר שהאדם כבר ער (sleep paralysis – תחושה שלרוב הינה מפחידה, ויכולה לקרות באופן ספוראדי גם באנשים שאינם סובלים מנרקולפסיה). במחלה ניתן בעצם לראות הופעה של מרכיבי שנת REM שמתערבים במצב הערות. המחלה נדירה יחסית (בסביבות 0.02 עד 0.16 אחוז מהאוכלוסיה ).ויש לה מרכיב גנטי (נמצא גם קשר ל 2 HLA_DR ). מניחים היום שהמחלה נובעת ממחסור בנוירוטרנסמיטור אורקסין ( OREXIN ) בהיפותלמוס.
REM BEHAVIOR DISORDER – RBD – הינה הפרעת התנהגות שמתרחשת בעת חלום, בזמן שנת REM. בהפרעה זאת יש ירידה במנגנוני העיכוב שיוצרים את האטוניה בעת שנת ה – REM . עקב כך מופיעות תנועות מורכבות, ולעיתים אלימות – הנגרמות ע”י מצב החלימה. נראה כאילו החולם “מבצע” את המתרחש בחלום. הנפגעים העיקריים מהתופעה הינם בני/בנות הזוג של החולה, אשר חוטפים לעיתים מהלומות מפתיעות תוך כדי שינה, והכל ללא כל מודעות מצד החולה.. תופעה זאת יכולה להתרחש באופן אידיופטי, או להיות התחלה של הפרעה נוירולוגית דגנרטיבית, כאשר בעיקר נמצא קשר למחלת פרקינסון. הפרעה זאת מופיעה בעיקר בגיל המבוגר (ממוצע התחלה 60.9 ) , עם שכיחות בעיקר בגברים (בסביבות 80%).
בעת האבחון חשוב לשים לב להבדל מפראסומניות אחרות שיכולות להראות דומות. דיבור והליכה מתוך שינה, למשל – אך אלו מתרחשים בשלב שינה עמוקה של non-rem שבו אין בעצם אטוניה.צריך גם להבדיל מתנועות לא רצוניות אחרות, למשל עקב תנועות רגליים עצבניות, או תנועות המופיעות בעת יקיצות חלקיות בגלל קשיי נשימה בשינה.
לאחרונה נמצא במחקרים קשר בין שתי התופעות: S. Nightingale וחבריו מהמרכז לחקר השינה בבי”ח St. Thomas Hospital בלונדון – בדקו לאחרונה את הקשר בין הפרעת ההתנהגות בעת REM (RBD ) – לבין מחלת הנרקולפסיה. (1 ) . מחקר קודם של schenck and mahowald (2) שפורסם כבר בשנת 1992 הראה כבר אז קשר בין שתי הההפרעות. במחקר דאז נאסף מידע מבדיקות פוליסומנוגרפיות שנאספו במשך שנים על 142 חולי נרקולפסיה. 12% מהם הראו הפרעות בתנועה בזמן השינה, כאשר 7% מילאו את הקריטריונים ל RBD .
במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על שאלונים שהועברו ל 78 חולי נרקולפסיה, בנוסף למידע שנאסף באופן אוביקטיבי במעבדת השינה (אך רק על חלק מהחולים). שאלונים כללו שאלות מפורטות על סימפטומים של הנרקולפסיה, על הטיפול התרופתי ועל סימפטומים של RBD . 55 חולים (71% ) השיבו על השאלונים . מתוכם ל- 20 (36%) היו גם סימפטומים של RBD . בניגוד לחולה הטיפוסי של RBD – החולים היו צעירים יותר (ממומע גיל של 41 ) עם שכיחות שווה בין נשים לגברים. ויתרה מזאת – כשחילקו את חולי הנרקולפסיה ל 2 קבוצות – אלא שמחלתם חמורה יותר, מלווה גם בקטפלקסיה, שיתוקי שינה והזיות היפנגוגיות, מול אלו שסבלו בעיקר מהיפרסומניה יומית עם מעט תופעות נלוות – הרי הקבוצה הראשונה הראתה גם יותר סימפטומים של RBD .
מסקנת המחקר היא ששכיחות תופעות הללו, של הפרעה בהתנהגות בעת שנת , REM גבוהה בנרקולפסיה אף יותר מאשר חשבו קודם, כשהתבססו על בדיקות פוליסומנוגרפיות במעבדה בלבד. החוקרים מדגישים שחשוב לתשאל את החולים לגבי סימפטומים אלו, גם בחולים צעירים מהצפוי וגם בנשים. בנוסף – יש לזכור שניתן לטפל בתופעת ה RBD . הטיפול המקובל הוא בקלונקס, או לעיתים בטגרטול. נמצא שגם מלטונין מועיל במקרים אלו. הערות: - הקשר בין 2 התופעות איננו מובן מאליו, במיוחד כשבנרקולפסיה מדובר על ירידה במערכת המעוררת (עקב חוסר ב OREXIN) ) ונטייה להופעה של שיתוקי שינה מוגברים, גם בעת הערות, ואילו ב RBD יש דווקא ירידה בעוצמת השיתוק. אך יתכן וזה מצביע בעצם על דיסרגולציה של המערכת, עם חוסר סינכרון בין מצב הערנות לבין הפעלת מנגנון השיתוק.
נקודה נוספת, כביקורת על המאמר – היא שלא בוצעה במחקר הנ”ל בקרה מספיק טובה על המשתנה של הטיפול התרופתי. מסתבר שדווקא החולים הקשים יותר בנרקולפסיה מקבלים יותר תרופות, שכוללות טריציקלים ותרופות ממשפחת ה SSRI , וכן ריטלין או סטימולנטים אחרים – שכולם ידועים כמגבירי תופעת ה RBD.
בכל מקרה – מחקרים מעין אלו חוזרים ומראים עד כמה מנגנוני הרגולציה על שנת REM הינם מורכבים כאשר מרכיבים שונים יכולים לפעול בנפרד או ללא סנכרון (הזיות בלבד, שיתוק בלבד, ערוב REM עם ערנות וכדומה). מדובר בתחום מחקר הצובר יותר ויותר תאוצה
מקורות:
1- The association between narcolepsy and REM behavior disorder (RBD), S. .Nightingale, Volume 6, Issue 3 The , May 2005, Pages 253-258
2- Motor dyscontrol in narcolepsy: Rapid-eye-movement (REM) sleep without atonia and REM sleep behavior disorder, Dr. Carlos H. Schenck, Annals of Neurology, Volume 32, Issue 1 , Pages 3 – 10
Folkloristic Methods in Dreams Interpretation by Ravit Raufman
http://www.dreamtheory.org/dreamforum1/?p=379 מתוך כתב העת המקוון באיטלקית ואנגלית : funzionegamma תקציר :
המאמר דן בזיקה בין חלומות לבין פולקלור באמצעות כלים ומתודות הלקוחים מחקר הספרות העממית.
בתוך חיפוש נקודות מפגש בין ספרות לסוגותיה לבין פסיכואנליזה, רווחה הנטייה להעניק ליצירות ספרותיות פרשנויות פסיכואנליטיות. מאמר זה מתאר תהליך הפוך, בו מוענקת התייחסות ספרותית לתוצר נפשי- החלום. תהליך זו משקף הנחה כי להתייחסויות ספרותיות ופולקלוריסטיות, המתמקדות בהיבטים האסתטיים, הקולקטיבים והאוניברסאליים של החלום, עשויה להיות תרומה מחקרית וקלינית בעלת ערך נוסף לזה העולה מפרשנות פרטנית, וכי בחינת כל אחד משני התחומים- חלומות וספרות עממית, באורו של האחר, עשויה להעשיר את שני תחומי החקירה. ראשית תוצג סקירה של גישות פסיכולוגיות לחלומות תוך דגש על האפשרות להתייחס אל החלום במונחים של סיפור. לאחר מכן יוצג סיפור חלום אחד. השוואת נרטיב החלום הנשי עם נוסחים שונים של המעשייה, ובכללם עיבודים גבריים, מסייעת במאמר לבחון את היחסים שבין הקולות הגבריים והקולות הנשיים, ומתוך כך לנסות לעמוד על מאפייניו של הקול הנשי, כפי שבא לידי ביטוי בפולקלור ובחלומות.
יידון האופן בו ניתן להסתייע בזיקה בין שני התחומים על מנת לשפוך אור נוסף על אספקטים הקשורים הן בחקר המעשייה העממית והן בחקר החלום, ולעודד את השיח הבין תחומי, המפגיש את הפסיכולוגיה עם תחומי דעת נוספים.
קישור למאמר המלא: Folkloristic Methods in Dreams Interpretation
לרשימה המלאה
כל בוקר, במעבר העדין בין שינה לערות, ניתנת לנו לרגעים הזדמנות לשהות במצב תודעה מיוחד במינו, שבו אנו פנויים מעצמנו ואיננו אלא התרחשות פשוטה, חופשית ממחשבות, רגשות או רצונות. כך גם בהשראה – איננו “מרוכזים” (כפי שטועים לחשוב) כי אם להפך,שרויים בקשב נטול מושא ובלתי ממוקד שבו המחשבה אינה חומדת את תכניה, בנים ולא נים אקטיבי, תנומת חתול שרק קצה זנבו או אוזניו מעידים על דריכותו השקטה. ואפילו פזילת העיניים הקלה וארשת הבהייה, אינה אלא ביטוי גופני לאיזו פזילה פנימית. השכל מנמנם עדיין ועצל במידה מספקת כדי לאפשר לחלום או לשיר להגיח כפי שהם בלי שיחטפו כל ידי תנועת המחשבה. השירה והמחשבה הם כמעט דבר והיפוכו: שירה מתפשטת לאט כמו כתם על פי ההיות ואילו המחשבה טבעה קווי ותכליתי. אבל לזמן קצר, כל בקר, היא מנמנמת עדיין ומי שאינו עט על הכיור לשטוף, לצחצח ולמחות כל שריד מהעולם המסתורי שזה אך נפלט ממנו, לח מחלומות, יוכל להנות מן המתנה המושטת לו מדי בוקר כהזמנה לטקס. במשך שנים אני מנהלת יומן חלומות. אינני יכולה להצביע על מטרתה של עבודה מחייבת זו שלקחתי על עצמי, אבל עם השנים הפכו המחברות לביוגרפיה של חיי החלומים. אני אומרת ביוגרפיה מכיוון שהחומר המצטבר חושף רצף ממשי מתפתח הנרקם על וילון הדימויים השקוף המפריד בין שני העולמות. אם נקח בחשבון שכשליש חיינו עובר עלינו בשינה (ואין בכך לומר כי בשני השלישים האחרים אנו ערים ממש) הרי שמדובר בכמות עצומה של חוויות הנשמטות מהכרתנו). מסעות ליליים אלו שחלקם הבאתי בספרי “מחברת החלומות” (הוצ. אבן חושן) גורמים לי כל בוקר פליאה רבה על זהותו של הנווט שבי, זה המשגר אותי למימדים אחרים ואף יודע להשיבני לחדרי ולהניחני בשלום על מיטתי. פליאה ילדותית דומה לזו תוקפת אותי גם בזמן טיסה – איך מכל השמיים האלה הטייס יודע : לוד. אני מודה שאף פעם לא היה לי עניין מיוחד בפשר הפסיכולוגי של החלומות. ההשתאות והיופי חזקים ממנו לאין שיעור. כל חלום הוא הפקה ייחודית שבה החולם הוא הבמאי, התסריטאי, המלהק, השחקנים והצופים. קיים הבדל מהותי בין שירי חלום ושירים על חלום. שירים על לם אינם שונים משירים אחרים שנכתבו בשיתוף פעולה עם המחשבה, אבל שירי חלום הם אלה שנחלצו בזמן לפני התערבותו של השכל, שמן הסתם טבע הוא לחשוב. שירים אלה משמרים את אווירת החלום והגיונו האחר. חלום הוא כמו פילם רגיש בתוך מצלמה, כזה הנשרף לאורם של רשמים חיצוניים, ולכן אין לזוז ואין לפקוח את העיניים לפני שחזורו. השחזור כמוהו כגיבוי או לחיצה על מקש הEnter לתוך הזיכרון, וחדר החושך, הגוף, צריך להיות מוגף כשמעבירים מהויזואלי למילים. כל ניסיון גס ללכוד את החלום מבריח אותו לבלי שוב בחזרה אל ארץ הידיעה.
למבחר השירים
הנפש בלילה / מאת: אנדריאה רוק. הוצאת עם עובד. סיכמה: מיה דרזנר.
בספר ‘הנפש בלילה’ מתוארת ההיסטוריה של חקר החלומות ונסקרות התובנות המדעיות אליהן הגיעו עד כה, תוך ניסיון לדון באופן מעמיק בשאלות של איך, למה ומדוע בעצם אנחנו חולמים; הן מההיבט הביולוגי – אבולוציוני, והן מההיבט הפסיכולוגי –אנליטי. מוצגות דוגמאות למקרים יוצאי דופן ולמחקרים מעניינים מעולם החי מתוך מאמץ לחבר את הפאזל של חידת הנפש החולמת. מתוך כך, עולות שוב ושוב הסוגיות של הקשר בין הגוף והנפש (התודעה). הספר כתוב בצורה רהוטה (מובן גם למי שלא מגיע מתחום מדעי המוח), והוא אינו פוסח על סיפורם המרתק לא פחות, של המדענים שחוללו את המהפכה בתחום. גילוי מנגנון החלימה
לקריאת הרשימה המלאה: http://www.dreamtheory.org/dreamforum1/?p=349 תמצת את המאמר: עידן נוני (בוגר החוג לפסיכולוגיה)
טכניקות של דגירת חלומות (Dream Incubation) עובדות באמצעות ריכוז והפניית הקשב לבעיה ספציפית זמן קצר לפני השינה בציפייה שתהליכי חלימה קוגניטיביים או רגשיים ישפיעו בדרך שתסייע להגעה לפתרון הבעיה
לתיאור השיטה בתקופה הקדומה ראו:
חלומות אינקובציה והזמנת חלום בעולם העתיק
החוקרים מציגים מחקרי עבר שנעשו על דגירת חלומות והצביעו על בעיות של תוקף פנימי בשל אי בחינת מספיק משתנים אפשריים, לדוגמא האם השפעה על פתרון בעיה נעשתה בזכות דגירת החלום עצמה או בזכות קוגניציה בזמן ערות, שהרי יש לה השפעה על תוכן החלום. לקריאת המשך הפוסט »
מתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי והפנטגון ב -11 לספטמבר 2001 נצרבה בתודעה כאירוע טראומתי, לכל תושבי ארה”ב ולרבים בעולם. עצם הצפייה בארועים בטלויזיה היתה טראומטית גם למי שהיה רחוק מאיזור האסון.החוקר ארנסט הרטמן ועמיתיו - השתמשו באירוע זה על-מנת לחזק את הטענה כי עוררות רגשית משפיעה על חלומותינו, בעיקר בהגברה של עוצמת הדימויים בחלומות ופחות בהשפעה על משך החלום ועל תוכנו, ולכן ניתן לומר שעוצמת הדימויים בחלומותינו יכולה להיחשב מדד לעוררות רגשית.
תקציר מאמר מתוך:
Dreaming, Vol. .Vol. 4, No. 3, 1994
The Role of Dreams in the Rehabilitation of the Adventitiously Blind“”
.. .Raymond E. Rainville
תמצתה את המאמר: שלומית ביטון (סטודנטית לפסיכולוגיה)
התפקיד שיש לחלומות בתהליך השיקום של עיוורים שאינם עיוורים מלידה
מתוך המאמר:
חלום על ספת המטפל עובר אנליזה כדי להבין את פשר משמעותו. כדי לתרגם את הבלתי מובן למובן. חלום שנהיה שירה קיים לעצמו. בתמונתו. במלותיו. פטור מפשר. וזה כוחו. בשירה החלום הוא הטקסט עצמו. החלום הינו השיר כולו, והשיר הינו חלום. חלום משיב אותנו אל הממד הראשוני של התמונה, התחושה, החוויה והמלה. הוא מאפשר לנו להמריא ממנו אל אן שנחפוץ כנקודת מוצא לשיר שהוא עצמו כחלום יעוף. לפעמים אחרי זמן רב אני מגלה ששיר, כל שיר, לא דווקא שיר שנכתב בהשראת חלום, מספר לי על עצמי כמו שחלום מספר לי מה שלא ידעתי. גם שיר שכתבתי על אחרים.
קרבתי לחלום היא בעיקרה לא מהמקום שלי כפסיכולוגית, אלא מהמקום של אדם שחלומות מרבים לפקוד אותו. יש צורך לבטא ולתת עיצוב וצורה וזכרון לחוויה משמעותית שמתרחשת בחלום. לדוג את דגי החלום ולשמר אותם באקוריום השירים. חלום כמו שירה הוא מתנה שאנחנו מקבלים. לגבי שניהם – חלום ושירה – יש סוג של קשב שמכוון פנימה שמסייע להם להופיע. חלומות רבים הם לא נעימים, ובאים להראות לנו צד בעיתי בנו שאנחנו לא מודעים לו. ובדיוק בגלל זה גם אז הם מתנה. חלום פרעה בודאי הוא חלום לא נעים , חלום מפחיד, חלום אזהרה. אבל שירה בעבורי היא תמיד רגע חסד ורגע אושר. זה מצב של פתיחות, של קליטת החיים בחושים אחרים. זה מצב צבירה אחר. זה ערוץ אחר, ולשמחתי ערוצי התודעה והשירה לא מתערבבים זה בזה. שירה היא חלימה ערה. תרגום של ערות לערות. שירה היא רגע העצמי ביותר – כמו חלום שהוא העצמי ביותר.
תיאור חלום מתוך הפרק החמישי:
***************
לעיתים הקשר בין המטופל למטפל הוא תוצאה של התפישה את המטפל כדמות אידאלית כול-יכולה (אומניפוטנטית) ובעלת כוחות מגיים.
גל תיאר תפישה זו באמצעות חלום שחלם:
“עמדתי במערה שנבע ממנה מקור מים ואורות נגהו בה.
זקן יפה עמד בכניסה שם והזמין אותי להיכנס. ‘היכנס’, הוא אמר לי, ‘ותראה מה אתה יודע’.
אליזבט בוט ספיליוס מביאה דוגמה לעבודה על חלום בטיפול לפי גישתה של מלאני קליין. המקרה מתואר במאמרה “פרויד וקליין – על מושג הפנטזיה” שנמצא בקובץ “התיאוריה הקלייניאנית”. (תורגם לעברית בעריכת פרופ’ ביאטריס פריאל, ויצא בהוצאת “תולעת ספרים” 2008 ).
מדובר במטופל שסבל מדיכאון רודפני בלשונה של קליין (עם האשמות עצמיות). הוא האשים עצמו גם בכך שפגע באחרים, אך נראה שלא באמת התעניין בם ולא ניסה לתקן, אלא התעסק בהאשמות העצמיות ונראה שהיה מעוניין בעיקר לנזוף בעצמו..
בפגישה סיפר שהתעורר בחרדה בעקבות חלום: ” לפניו השתרע שטח פתוח ומישורי המכוסה בחומר לבנבן כלשהו שעומקו כשני אינץ’. הוא לא ידע מהו החומר הזה” גיר? גבינה? פירורי לחם? נגזר עליו לאכול מהחומר הזה לעד. נראה היה שהאחרים לא נידונו לחיות בתנאים לוחצים כאלה”.
הוא היה חרד ונסער ללא יכולת להסביר. המטפלת הציעה לו פירושים בכיוון שלפיו הוא רצה להעביר לה תחושת חוסר אונים, אבל זה לא דיבר אליו. ביום שלמחרת דיבר על השכחה שלו, וגם הביא חלום נוסף: “היה נגע (פצע). משימתי הייתה לחקור אותו. הדבר ארך שעות ארוכות, אך משסיימתי יכולתי לשכוח את כל העניין”. לקריאת המשך הפוסט »
המאמר פורסם בקטלוג התערוכה “נדודי שינה” שנערכה בתחילת 2009 במוזיאון פ”ת [2]
בסיפור האגדה המפורסם, הידעונית הטובה – שברכתה להולדת היפהפייה הנרדמת עודנה שמורה עימה – ממירה את קללת המוות שהוטלה עליה בגורל מר לא פחות: שינה עמוקה בת מאה שנה. עם הנסיכה המקוללת נרדמת ממלכה שלמה, ורק סבכת הקוצים המקיפה את הארמון צומחת לפתע ומכסה על הישֵנים כשמיכה גדולה ומגוננת. איש לא נכנס ולא בא בשערי הארמון, עד שכעבור מאה שנה נקלע למקום בן המלך הצעיר… וכל השאר כבר סופר עד עצם היום הזה.
