מטרת המחקר דלעיל היתה לבדוק מדדים נוירופיזיולוגים של חלומות צלולים.
מבחינה פנומנולוגית חלומות צלולים מהווים מצב תודעתי מעורב. מצד אחד מדובר בחלום, שהינו בעצם מצב האלוצינטורי תקין, אבל בעוד שבחלום רגיל אין החולם מודע לכך שמדובר בדמיון, הרי לחולם הצלול יש מודעות לכך שהוא חולם, ולעיתים אף יש לו יכולת שליטה מסויימת במתרחש.
ההנחה העקרונית של מחקר זה היתה שאם חלום צלול הינו מצב תודעתי מיוחד, הרי בהכרח יהיה לו גם מצע של מצב מוחי מיוחד.
לפי המימצאים עד היום – אין בהירות במחקר לגבי המצב הפיזיולוגי הנמצא בבסיס תופעה זאת, ולרוב מצאו שחלומות צלולים מתפתחים מתוך חלום רגיל בשנת ה REM עם מאפייני חלימה רגילים.

להמשך קריאה …

מאמר מאת: ד”ר גדי מעוז   וליזו גבאי

בטראומה נפשית הנפגע נושא את ההשפעות הקשות של הטראומה גם זמן רב לאחר תום
האירוע.

בטראומה שהשפעותיה נמשכות (מצב פוסט-טראומטי) אין לאדם המשאבים המספיקים להתמודדות פעילה והתוצאה היא תחושת חוסר אונים קשה. התנסות חוזרת ונשנית של חוויית הטראומה במחשבות חודרניות, תחושות עוררות והתנהגות הימנעותית – במצבי ערות ושינה (חלומות) – עשויה להיות מובנת כניסיון אוטונומי של המערך הנפשי לשינוי מצבו של הנפגע מקורבן פסיבי למתמודד אקטיבי ובעל יכולת שליטה ברגשותיו, במחשבותיו ובהתנהגותו. הנטייה להתמודדות פעילה מוגדרת כמוכנות להתמודד באופן פעיל עם דרישות המצב, לרבות מצבי משבר וטראומה והנטייה לגייס אנרגיה נפשית. באופן כזה מושם דגש בעיקר על תהליכים קוגניטיביים ואמוציונליים. קיימות עדויות אמפיריות שמצביעות על כך שחלימה בכלל וזכירת חלומות בפרט מהוות גם הן ניסיונות תגובה אדפטיביים ללחץ נפשי ומשרתות תפקיד ארוך טווח בתרומתן לעיבוד מידע רגשי, פתרון בעיות וקונפליקטים ואינטגרציה של חוויות טראומטיות.

מחקרים שונים מצביעים על כך שמאפייני נרטיב החלום זהים במובנים רבים למאפייני התמודדות בעת ערות, באופן שבו התמודדותו של החולם בחלומו עשויה להיות פסיבית, אקטיבית או נמנעת. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשרים בין דפוסי חלומות לנטייה להתמודדות פעילה בקרב מדגם של אוכלוסייה עירונית שנחשפה לאירוע טרור.

המחקר נערך בקרב אזרחים שחוו אירוע טרור בשנת 2002. המדגם כלל 54 משתתפים גברים ונשים בגילים 62-20, מתוכם אובחנו 30 כסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית על פי קריטריונים של DSM-IV-R. קבוצה זו הושוותה לקבוצת ביקורת בת 24 משתתפים. בין הקבוצות נערכו השוואות במדדים של תסמונת פוסט-טראומטית, פתולוגיה פסיכיאטרית, הערכת איכות חיים והנטייה להתמודדות פעילה. בנוסף, מילאו המשתתפים יומני חלומות בהם הם דיווחו במשך שלושה שבועות על חלומותיהם.

ממצאי המחקר העיקריים הצביעו על כך שמידת הפתולוגיה הכללית הייתה גבוהה יותר בקרב הנבדקים הפוסט-טראומטיים לעומת קבוצת הביקורת. בהשוואת משתני איכות חיים נמצא שהנבדקים הפוסט-טראומטיים מעריכים את איכות חייהם הפיזית והפסיכולוגית כנמוכה יותר מאשר נבדקי קבוצת הביקורת. בבדיקת הנטייה להתמודדות פעילה נמצא שקבוצת הנבדקים הפוסט-טראומטיים הינה בעלת נטייה נמוכה יותר להתמודדות פעילה מקבוצת הביקורת. בניתוח תוכן של חלומות הנבדקים הפוסט-טראומטיים נמצא שהם מאופיינים בנרטיבים מורכבים וקשים יותר ובעוצמות חרדה גבוהות יותר מאלו של נבדקי קבוצת הביקורת. כמו כן נמצא שהנבדקים הפוסט-טראומטיים דיווחו יותר על חלומות של שחזור הטראומה וסיוטי לילה. בבדיקת אופי התמודדותם של החולמים, כפי שהשתקף בתכני חלומותיהם, נמצא שקבוצת הנבדקים הפוסט-טראומטיים התמודדה באופן יותר אקטיבי מנבדקי קבוצת הביקורת. בנוסף, נמצא שאצל הראשונים ישנם יותר ניסיונות לרה-אינטגרציה של היבטים מופרדים ומפוצלים המופיעים בתכנים שונים בחלומותיהם. מסקנות ראשוניות מהממצאים מצביעות על האפשרות שניתוח חלומותיהם של מי שאובחנו כסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית עשוי לסייע בהערכת יכולתם להתמודד עם מצבם הנפשי ואולי אף לתרום בכך לתהליכי הטיפול וההחלמה

לקריאת המאמר ….

ברצוני להמליץ על ספר חדש על תיאוריה ומחקר בנושא חלומות ילדים, של פסיכולוג איטלקי ,

Claudio Colace, PhD
Children’s Dreams: From Freud’s Observations to Modern Dream Research

http://www.karnacbooks.com/Product.asp?PID=26696

המחבר ערך מספר מחקרים מרתקים בהם הוא ניסה לבחון את עקרונות התיאוריה של פרויד לגבי חלומות ילדים, בניסיון לאשש או להפריך באופן מדעי את העקרונות הפסיכואנליטים.

ספר זה נועד להציג מחקרים עכשוויים לגבי תאוריית החלומות של פרויד, על ידי אנליזה של חלק מסוים בו – ההיפותזות בנוגע לחלומות של ילדים. המחקרים מתבססים על שיטות של ניתוח תוכן שפותחו ע”י חוקרי חלימה קוגניטיבים, וייחודו בכך שהוא בודק באופן יוצא דופן השערות פסיכואנליטיות. מעבר לתרומה לחקר החלום, הספר גם מהווה תרומה למחקר של השנים האחרונות שבא לאשש גישות פסיכודינאמיות, שבעבר פשוט נחשבו ל”לא מדעיות” שכן נחשבו ללא ניתנות כלל לבדיקה.

העקרונות שנבחנים בספר קשורים לתיאורית מילוי המשאלות, וכן פרק שלם העוסק בתיאורית ההסוואה ע”י מערכת הצנזורה.
נושא ההסוואה בחלום הוא אחד החשובים, ונבדק כאן ע”י מדדים של ביזאריות בחלום.

לפי הגישה הפרוידיאנית, כידוע, עבודת החלום מסווה את המשאלות והתכנים האסורים, והחלום הגלוי הוא רק תוצאה של מלאכת ההסוואה. בטיפול מבררים אחורה ומנסים לגלות את החומר המוסווה. לפי גישה זאת, נטען בספר, הרי מידת הביזאריות של החלום תלויה במידת ההסוואה, או בעצם מידת הפעילות של הצנזורה.

מדובר בטענה קלאסית של פרויד, אף כי אנו יודעים שהרבה מהגישות הפסיכואנליטיות החדשות לא מקבלות אותה.
לפי פסיכולוגית האגו, למשל – יש חשיבות רבה דווקא לחלום הגלוי, לפי פסיכולוגית העצמי – החלום מייצג מטאפורית את מצב העצמי, וגם לפי התיאורטיקנים היונגיאנים – ההסמלה בחלום איננה תוצאה של הסוואה, אלא של מבנה תודעתי אחר.
בכל מקרה, הספר בודק את התיאוריה הקלאסית של פעילות הצנזורה / הסוואה כגורמת לעיוותים של עבודת החלום, המתבטאים במדדים שונים של “ביזאריות”.

.

Claudio Colace לקח על עצמו תוכנית מסועפת של מחקר על חלומותיהם של ילדים לאורך תקופה של עשר שנים: הוא טען בתוקף כי ההיפותזה הפסיכואנליטית, לגבי נושאים כמו מורכבות הנרטיב, ביזאריות, ומוטיבציה בחלומות, יכולה להיחקר בצורה יסודית.

בחלקו הראשון – הספר מספק תיאור מקיף ומוקפד של תצפיותיו של פרויד עצמו על ילדים חולמים.

הדגש הוא על כך שפעוטות חולמים חלומות קצרים ופשוטים שמבטאים משאלות ברורות. פרויד הסתמך על מימצאים אלו כדי לבסס את תיאורית מילוי המשאלות בחלום, שהינן גלויות לעין בגיל צעיר, טרם התפתחות מנגנוני ההסוואה (עיבוי, התקה, הסמלה).

בהמשך – מציג המחבר את תוצאותיו מארבעה מחקרים ניסיוניים על חלומות של ילדים שהוא אסף במשך עשר שנים. מחקרים אלו (שניים נערכו בתנאי בית ספר, אחד נערך בתנאי בית ואחד התבסס על שאלון של ההורים בלבד) .

כך שהמחבר מצליב מידע ממקורות רבים, ומתייחס גם לממצאים ממעבדות שינה.
הוא בדק שני מדדים עיקריים:

הראשון – מידת הביזאריות של החלומות, כאשר כבר ידוע ממחקרים של פוקס שילדים קטנים חולמים חלומות גלויים ופשוטים יותר, והביזאריות עולה עם הגיל (ולא בהכרח ביחס ליכולות קוגניטיביות של סיפור סיפורים, אל יותר בקורלציה עם התפתחות יכולת של תפיסה מרחבית).
השני – התפתחות הסופר-אגו שנבדקה אופרציונאלית ע”י היכולת לחוש אשמה (בעיקר דרך תגובות לסיפורים שכוללים מעשי “חטא” של תוקפנות בשוגג או המרת פי ההורים). נבדקה היכולת לחוש אשמה פנימית (מול חוסר הבנה שבכלל מדובר במעשה לא טוב או רמה נמוכה של חשש מעונש חיצוני), היכולת לנסות לעזור, לתקן, לפצות ועוד.

מסקנות המחקרים מאששות את הכיוון התיאורטי של פרויד. כלומר נמצאה קורלאציה חיובית בין מידת הביזאריות של החלומות לבין התפתחות הסופר אגו.

הניתוח הכמותי של תוכני חלומות
מאת: דקל שלו

מתוך : הספו מאה שנים של חלומות שראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ע”ש חיים רובין

ב־1953, בדיוק בשנה שבה פרסמו אסרינסקי וקלייטמן את מאמרם רב־ההשפעה על תנועת עיניים בשינה, פרסם הפסיכולוג קלווין הול מאמר חשוב אחר, שהיה לאחת מאבני היסוד של גישה פסיכולוגית חדשה לחלומות, הגישה האמפירית־קוגניטיבית. גישה זאת ראתה בחלומות צורה של קוגניציה (חשיבה), שאותה ניתן להבין לטענתה רק באמצעות מחקר אמפירי — מחקר שמטרתו הראשונית היא איסוף נתונים, ולא פיתוח תיאוריות. בניגוד לגישה הפסיכואנליטית ולגישה הפסיכופיזיולוגית, שאספו דיווחי חלומות מאנשים בודדים (ממטופלים במסגרת טיפול נפשי או מנבדקים מעטים במעבדת השינה), הגישה האמפירית־קוגניטיבית דגלה ביצירת בסיס נתונים רחב ככל האפשר, בסיס נתונים שיכלול אלפי דיווחי חלומות, מאוכלוסיות ומחברות שונות, וטענה שרק לאחר שיצטברו די נתונים ניתן יהיה להציע להם הסבר.

להמשך קריאה

ברשימתו של דקל שלו הוא פותח עבורנו פתח להבנה אמפירית של החלומות, הבנה המבוססת על מדגמים גדולים ועל ניתוח מדעי. המסקנה מן המחקרים שעליהם מדבר שלו היא ש “החלומות שוא ידברו”. אין בהם אלא חזרה על עניינים יומיומיים פשוטים, כמו אשה שחלמה שוב ושוב על איבוד חפצים ודברי ערך.
גישה זו, שהופעלה על חלומות, אפשר להפעיל גם כדי להבין אומנות מהי – שאלה שעוסקים בה משחר התרבות. והנה, אם נפעיל כאן את הכלים האמפיריים ששלו מדבר עליהם נגלה שציור של פיקסו איננו אלא 200 גרם צבע חום, עשרים גרם צבע אדום וכיוצא בזה כחול וירוק. המחקר הכמותי של החלומות אינו מגלה לנו יותר ממחקר שיבקש להשוות כמותית את אהבתי לילדי עם אמונתי בקידמה. הפסיכולוגיה הדינמית, זו שאותה מבקש המחקר הכמותי לעקוף, גילתה לנו שמאוחורי “איבוד חפצים ודברי ערך” עומדות שאלות עמוקות ומשמעותיות ביותר בחייו של החולם. חפצים יקרי ערך הם תמצית של ערכים שדלות החומר שבהם (כמותית) מעידה על העושר הרוחני שמסתתר מאחוריהם. זהו סמל שעוסק ב”עצמי” ובערכים הרגשיים שהוא נושא עמו. את אלה לא יחשוף מחקר כמותי שישווה את כמות האבן לכמות הנחושת שבמחרוזת אשר האשה קיבלה כמתנת יום הולדת מסבתה האהובה.
מיכה אנקורי

בשאלת משמעות החלומות ניתן לדון מתוך גישות שונות. אולם, אם נתייחס לשאלה בראש ובראשונה כשאלה מדעית ואמפירית ולא כשאלה של פירוש, הרי שהדרך היחידה לענות עליה היא באמצעות איסוף מדגם גדול ככל האפשר של חלומות וניתוחו בצורה מובנה, ובלתי משוחדת, שאינה מחוייבת מראש לשום משנה תיאורטית פרשנית, ולמיטב ידיעתי היחידים שעשו זאת היו החוקרים הקוגניטיביים/אמפיריים של חלומות, שמי שנחשב כחלוץ שלהם הוא קלוין הול.

חוקרים אלה אספו אלפי דיווחי חלומות וניתחו אותם, והניתוח הפרטני והמדוקדק ביותר הוא על פי שיטת ניתוח התוכן של הול וואן דה-קסטל שהוצגה יחד עם נורמות המתבססות על 100 חלומות של סטודנטים ממכללות אמריקאיות) בספרם מ- 1966. מידע רב על כך תוכלו למצוא באתר תלמידו וממשיכו העכשווי של הול: ויליאם דומהוף.

להמשך קריאה

קבוצת דיון בנושאי חלומות וחלימה. הדיונים תיאורטים ומקצועיים,
בעיקר סביב המאמרים שמפורסמים באתר “תורת החלומות”.

http://groups.google.com/group/dreamingtheory?hl=iw

************************************************

מיועד למטפלים בבריאות הנפש, חוקרים ומרצים בתחום החלומות, או למי שמתעניין בתיאוריה של החלומות מאספקטים פילוסופים או תרבותיים.

Folkloristic Methods in Dreams Interpretation
by Ravit Raufman

http://www.dreamtheory.org/dreamforum1/?p=379
מתוך כתב העת המקוון באיטלקית ואנגלית : funzionegamma
תקציר :

המאמר דן בזיקה בין חלומות לבין פולקלור באמצעות כלים ומתודות הלקוחים מחקר הספרות העממית.

בתוך חיפוש נקודות מפגש בין ספרות לסוגותיה לבין פסיכואנליזה, רווחה הנטייה להעניק ליצירות ספרותיות פרשנויות פסיכואנליטיות. מאמר זה מתאר תהליך הפוך, בו מוענקת התייחסות ספרותית לתוצר נפשי- החלום. תהליך זו משקף הנחה כי להתייחסויות ספרותיות ופולקלוריסטיות, המתמקדות בהיבטים האסתטיים, הקולקטיבים והאוניברסאליים של החלום, עשויה להיות תרומה מחקרית וקלינית בעלת ערך נוסף לזה העולה מפרשנות פרטנית, וכי בחינת כל אחד משני התחומים- חלומות וספרות עממית, באורו של האחר, עשויה להעשיר את שני תחומי החקירה. ראשית תוצג סקירה של גישות פסיכולוגיות לחלומות תוך דגש על האפשרות להתייחס אל החלום במונחים של סיפור. לאחר מכן יוצג סיפור חלום אחד. השוואת נרטיב החלום הנשי עם נוסחים שונים של המעשייה, ובכללם עיבודים גבריים, מסייעת במאמר לבחון את היחסים שבין הקולות הגבריים והקולות הנשיים, ומתוך כך לנסות לעמוד על מאפייניו של הקול הנשי, כפי שבא לידי ביטוי בפולקלור ובחלומות.

יידון האופן בו ניתן להסתייע בזיקה בין שני התחומים על מנת לשפוך אור נוסף על אספקטים הקשורים הן בחקר המעשייה העממית והן בחקר החלום, ולעודד את השיח הבין תחומי, המפגיש את הפסיכולוגיה עם תחומי דעת נוספים.

קישור למאמר המלא:
Folkloristic Methods in Dreams Interpretation

הנפש בלילה / מאת: אנדריאה רוק. הוצאת עם עובד.
סיכמה: מיה דרזנר.

לרשימה המלאה

בספר ‘הנפש בלילה’ מתוארת ההיסטוריה של חקר החלומות ונסקרות התובנות המדעיות אליהן הגיעו עד כה, תוך ניסיון לדון באופן מעמיק בשאלות של איך, למה ומדוע בעצם אנחנו חולמים; הן מההיבט הביולוגי – אבולוציוני, והן מההיבט הפסיכולוגי –אנליטי. מוצגות דוגמאות למקרים יוצאי דופן ולמחקרים מעניינים מעולם החי מתוך מאמץ לחבר את הפאזל של חידת הנפש החולמת. מתוך כך, עולות שוב ושוב הסוגיות של הקשר בין הגוף והנפש (התודעה). הספר כתוב בצורה רהוטה (מובן גם למי שלא מגיע מתחום מדעי המוח), והוא אינו פוסח על סיפורם המרתק לא פחות, של המדענים שחוללו את המהפכה בתחום.
גילוי מנגנון החלימה

לקריאת המשך הפוסט »

להורדת הפרק

פרק זה אחשוף את ההתעלמות המתמשכת של הפסיכואנליזה מהקושי

 שבהתאמת חלומות הזוועה והחלומות הפוסט-טראומטיים החוזרים ונשנים

למסגרת של תורת היצרים הפרוידיאנית. התעלמות זו, שהיא בבחינת לקונה,

חסמה את הזרימה המדעית וגרמה לשרשרת של קשיים בהבנת מנגנון החלומות,

הטראומה הנפשית, הנירוזה הטראומטית והחרדה. תופעה חריגה אחת – חלום

הזוועה – יצרה עיכוב מדעי התפתחותי בעל משמעות בתורה הפסיכואנליטית.

לקריאת המשך הפוסט »

מתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי והפנטגון ב -11 לספטמבר 2001 נצרבה  בתודעה כאירוע טראומתי, לכל תושבי ארה”ב ולרבים בעולם.
עצם הצפייה בארועים בטלויזיה היתה טראומטית גם למי שהיה רחוק מאיזור האסון.החוקר ארנסט הרטמן ועמיתיו -  השתמשו באירוע זה על-מנת לחזק את הטענה כי עוררות רגשית משפיעה על חלומותינו, בעיקר בהגברה של עוצמת הדימויים בחלומות ופחות בהשפעה על משך החלום ועל תוכנו, ולכן ניתן לומר שעוצמת הדימויים בחלומותינו יכולה להיחשב מדד לעוררות רגשית.

לקריאת המשך הפוסט »

תקציר מאמר מתוך:

Dreaming, Vol. .Vol. 4, No. 3, 1994

The Role of Dreams in the Rehabilitation of the Adventitiously Blind“”

.. .Raymond E. Rainville

תמצתה את המאמר: שלומית ביטון (סטודנטית לפסיכולוגיה)

התפקיד שיש לחלומות בתהליך השיקום של עיוורים שאינם עיוורים מלידה

לקריאת המשך הפוסט »

התחביר של האי- ראציונאליות

מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח

מאת: מרק בלכנר

The Grammar of Irrationality: What Psychoanalytic Dream Study can Tell us About the Brain Mark J. Blechner, Ph.D.

translated article

המאמר המתורגם המלא

עריכה ותרגום: רז אבן , M.D

עזרה בתרגום : ענבל עמית

פרק מהמאמר:

קוגניציות לא תואמות בחלום

” …….

” נסו לרגע לבדוק את תצורת החלום הביזארית הבאה – החולם אומר: “ידעתי שהיא הייתה אימי, אף כי היא לא נראתה כמוה”. כל קלינאי ששומע חלומות לעיתים תכופות יודע שמשפטים כאלו אינם נדירים כלל.

מפתיע אותי שאמירות כאלו אינן לרוב מפתיעות את האנשים. אנשים רבים, כאשר הם יבואו לתאר חוויה ביזארית בחלום, יכינו את השומע ע”י הפתיחה: “זה היה הדבר המוזר ביותר… ” או: “אינני מבין איך זה קרה, אבל בכל זאת …”. אך כאשר אנשים רואים בחלום אדם שזהותו איננה תואמת את מראה דמותו, לרוב אינם משתמשים בהקדמה מאפיינת לתיאור החוויה – לפחות המטופלים שלי לא נוהגים כך. הם לוקחים זאת כמובן מאילו שאני אבין למה הם מתכוונים. לזה אני קורא “ביזאריות (או אי-ראציונליות) מקובלת של חיי החלום” . [1]

החולם מכיר את זהותה של הדמות, אף כי מראה הדמות איננו תואם את זהותה. יש אי-התאמה בין מראה הדמות וזהותה. בחיי הערות, רוב האנשים השפויים יניחו שהם לא ראו טוב או לא זיהו טוב את האדם, ויתקנו זאת, אך לא כך בעת החלום.

זו דוגמה אחת למה שאני מכנה “קוגניציות לא תואמות”. שני אספקטים של הקוגניציה אינם מתאימים זה לזה, החולם אמנם מודע לחוסר ההתאמה, אך לא מונע ממנה להישאר.[2] בחיי הערות שלנו אנו לא נאמר באופן רגיל “היא לא נראתה כמוה אך ידעתי שהיא אימי”. אך איכשהו אנו חשים בנוח לדווח על חוויות כאלו אם הן קורות בחלום. כאשר אנו מספרים על חוויות בערות אנו נוטים להימנע, או לפחות לתת אפיון מקדים, ממשפטים שאינם אפשריים מבחינה לוגית, פן נחשב ללא שפויים.

זה אחד הדברים שמבחין בין החולה הסכיזופרני לבין האחרים. אריאטי ( 2) נתן דוגמה של חולה סכיזופרני שאמר : “אימי היא שוויצריה”. הוא חש שאימו הייתה כמו שוויץ, בכך שהייתה עצמאית וחופשייה. אבל אם היה אומר “אימי היא כמו שוויצריה”, המשפט היה נשמע פואטי ולא מטורף.

סלבדור דאלי (10 ) תפס את ההבדל הזה כשאמר “ההבדל היחיד ביני לבין האדם המשוגע הוא בכך שאני לא משוגע”. דאלי ביצירות האמנות שלו – עיוות כל העת את העולם האמיתי. אבל הוא יכול היה לבחור אם לעשות כך או לא. הוא יכול היה להתחבר לאופני החשיבה של האדם המשוגע, אבל יכול היה גם לחזור מהן מתי שרצה, ולעבוד איתן כאדם שפוי ופרודוקטיבי. זה ההבדל בינו ובין האדם המשוגע.

בחלומותינו, לרוב איננו יכולים לעשות בחירה זאת. לרוב אין מונחים מגדירים. אנחנו יכולים לחלום: ” היא לא נראה כמוה, אך ידעתי שהיא אימי”. אנחנו לא נוטים לחלום : “היא לא נראתה כמוה , אך חשתי באופן כלשהו שהיא הייתה כמו אימי”. זו כבר השפה של החשיבה הערה. החולמים הם כפי שאמר המלט לאימו (מערכה ראשונה, מעמד שני , תרגום שלונסקי) : “אין זה “נדמה” גברתי, כי אם אמת. בי אין דבר “נדמה”. “

וכאשר אנו ערים ומספרים את חלומותינו, אנו ממשיכים לקבל את הקוגניציה הלא תואמת ללא המונחים המגדירים.

מה הקוגניציות הלא תואמות יכולות ללמדנו על הנפש ועל המוח

לקוגניציות הלא תואמות יכולות להיות משמעויות חשובות להבנת אופן הארגון של הנפש ושל המוח. השערת העבודה הרחבה אותה אני מציע שנחקור היא כזאת: כאשר מופיעה קוגניציה לא תואמת, הרי שני מרכיביה מבטאים מערכות מוח שונות שהאינטגרציה ההדדית ביניהן מעוכבת או עוברת שינוי בעת השינה. לכן, בדוגמת החלום בו האם לא נראית כאם האמיתית, התפיסה של איך אדם נראה והזיהוי של מי הוא – יהיו מתווכים ע”י מערכות מוח שונות. המאפיינים של חוויות חלום ביזאריות יכולים להבהיר מהם המרכיבים השונים של תהליכי התפיסה. כשאלו יובהרו, נוכל לעדכן את מודל הרגרסיה של פרויד ולתאר אילו מודולים שונים של תהליכים נפשיים יכולים להיות באינטראקציה ולספק קלט כדי ליצור את החלום.

כמו כן נרצה לשים לב לאותן קוגניציות לא תואמות – שאינן קורות. למשל, אף כי שכיח מאוד לחלום ” ידעתי שזאת אימי אף כי לא הייתה דומה לה” אין זה שכיח לחלום את החלום ההפוך “ידעתי שזו לא הייתה אימי, אף כי היא נראתה כמוה”. למעשה בכל התיאורים של החלומות של המטופלים שלי, לא שמעתי אפילו על חלום אחד כזה. כמובן שזה לא ממש מחקר שיטתי, ואנו נרצה מדגם הרבה יותר גדול, שנאסף לא רק על ידי קלינאים אלא גם על ידי חוקרים בניסויים שיטתיים של החלימה, כדי לטעון באופן ברור שחלומות כאלו אינם קורים, או שהינם נדירים מאוד. אם הנטייה הזאת שכיחה בקרב קבוצה גדולה של חולמים, זאת תהיה עובדה חשובה. יכול להשתמע מכך שלא כל הסתירות נסבלות באופן לא מודע. יתכן שהתהליך הינו יותר מוגבל ושיטתי מאשר פרויד תיאר.[3]

דוגמה אחרת של קוגניציה לא תואמת קשורה בתפיסת הזמן. מאוד שכיח שהחולם יחלום עצמו שכמבוגר הוא חוזר אחורה בזמן לסביבת ילדותו. במקרה זה, הגיל הנתפס של החלום איננו תואם את המיקום של החלום.

הקוגניציה הלא תואמת של הזמן יש לה גם מספר מגבלות. אם לשפוט לפי ניסיוני וניסיון פסיכואנליטיקאים אחרים זה הרבה פחות שכיח לחלום את המצב ההפוך – שמישהו יחלום עצמו בתור ילד אך בסביבתו בהווה (26 , 4 ). לעומת זאת יש שכחיות גבוהה יותר של חלומות על אחרים שמוצגים בדמותם בגיל צעיר אך מופיעים בהווה. למשל אהרון אפלפלד (1) מתאר:

“… כמה ימים אחרי חזרתי (מפראג), חלמתי על הורי. הם לא התבגרו מאז שהיינו יחד בפראג לפני שישים ושלוש שנים, ופניהם הביעו תדהמה על כך שאני הזדקנתי. היינו מאוחדים בהשתאות הדדית, וידעתי שיש לי משהו חשוב לספר להם. אבל, כמו בכל חלום עמוק, לא יכולתי לבטא את המילים.” (שם, עמוד 41) .

האחרים נמצאים בגילם מהעבר בעוד החולם בגילו הנוכחי. תופעה זאת נפוצה בעיקר אצל חולמים שאיבדו קרובי משפחה (4).

אם חוסר ההתאמה בזמן בין ההתרחשות בחלום לבין גיל החולם – איננה סימטרית – הרי עובדה זאת תהיה חשובה לגבי התיאוריה של הלא מודע. היא יכולה להצביע על חלוקה במוחנו בין תחושת הזמן של יצוגי העצמי לבין תחושת הזמן לגבי אספקטים אחרים של החוויה, ואסימטריה לגבי האופן בו הם מתחברים. בעוד שפרויד (15) תאר את חוסר הזמניות של הלא מודע, יתכנו מגבלות יותר ספציפיות לגבי האופן בו הזמן יכול להתעוות ולהשתנות באופן לא מודע (3 , 6 ). אנו צריכים להתקדם מהמודל של לא מודע אשר “הכול יכול לקרות” בו – למודל שמאפיין מה כן יכול לקרות ותחת אלו תנאים פסיכולוגים ונוירולוגים.

האם לחלומות יש משמעות?
אני יודע שעבורי ועבור המטפלים הפסיכודינאמים, לשאול שאלה כזאת זה כמו לשאול “האם המים הם רטובים?”…
החלום הוא הרי הצוהר המקובל לעולם הלא מודע, ולא ניתן לאף אחד לסגור אותו.
אבל כשנפגשים עם אנשי חקר השינה, נוירופסיכולוגים או פסיכיאטרים ביולוגים – מסתבר שרבים מהם אינם חושבים שלחלומות יש משמעות נפשית כה מיוחדת, והם מתבססים לכאורע על “מחקר מדעי”.
נושא הדגל במאבק נגד פרויד הוא פרופ’ אלן הובסון, אחד מחוקרי השינה ומצבי התודעה המובילים בעולם. הוא אף מתנגד לזרם הנוירו-פסיכואנליטי שמקדם היום ד”ר מרק סולמס, וכתב כנגדו מאמר תגובה בשם “במיטה עם פרויד – איזה חלום בלהות…”
למי שלא שרוי בתיאוריות הללו, הרי התיאוריה המרכזית של הובסון נקראת תיאורית ה:
ACTIVATION – SYNTHESIS .
הוא התחיל את הקריירה שלו בחקירת מנגנוני ה REM .
המחקרים מראים שבזמן החלימה – יש הפעלה מאסיבית של המוח הקדמי, ע”י מערכות עצבים שעולות מגזע המוח ( בעיקר אזור ה PONS ), כאשר מסילות אלו מופעלות באופן מחזורי
כל 90 דקות.

מכאן טען הובסון – בחלום – יש הפגזה של המוח הקדמי ע”י גרויים מקריים לחלוטין שמופעלים ע”י מרכזים נמוכים ופרימיטיבים ( זאת האקטיבציה) , כך שלא יתכן, לדעתו, שיש לכל זה משמעות!
הובסון מודע לכך שאנשים בכל זאת מוצאים משמעות בחלומותיהם, ופותר זאת בכך שהמוח הקדמי עוסק כל הזמן בנתינת משמעות לכל מה שזז, ועושה “סינתזה” של ההפגזה המקרית.
כשהאדם מדווח על חלומו הוא בונה איזה נראטיב, אבל זו לא תכונה של החלום עצמו .
הובסון השתמש בדימוי של מעין “מבחן רורשך פיזיולוגי “. – כפי שאנשים מוצאים משמעות בכתמי הדיו, הם מוצאים משמעות גם בגרויים המקריים, ותו לא.
הוא אף הגדיל לעשות, אסף קבוצה של חלומות שונים מנבדקים שונים, גזר אותם לחלקים והדביק בסדר מעורבב. את החלומות המטולאים הוא נתן לקבוצה של פסיכואנליטיקאים. הובסון אוהב להתגאות בספריו בכך שהם “נפלו בפח” , לא הבחינו שמדובר בחלומות לא אוטנטים, וללא קושי מצאו להם פרושים…
נקודת מחלוקת חשובה בין הובסון לבין חוקרים עם נטייה פסיכודינאמית יותר – היא בהקשר למגנוני המוטיבציה .
הובסון אמנם הסכים שיש “קצת משמעות” ושהחלומות שלו שונים משל השכן שלו. אבל הוא טוען בתוקף שאין להם מרכיב ש ” מוטיבציה”, הם אינם “ממלאים צורך”, ואינם מגלים לנו עולמות נסתרים.
אפשר לבקש מהמטופל שיספר מה קרה לו אתמול בסופרמרקט, וגם אז ניתן יהיה לדלות הרבה משמעויות והתיחסויות אישיות שלו. אבל זה לא עומד בקנה אחד עם אותה עוצמה יצרית – מוטיבציונית שיש לחלום בגישות של “פסיכולוגית המעמקים”.

ובכן, איך מתמודדים עם הובסון?

Géza Róheim חקר חלומות בשבטים שונים.

בספרו מ 1973 הוא תאר חלום שחלמה אשה בגיל העמידה משבט הנאווהאו.

החלום מובא בספרו של רונלד ר. ליינג “קולה של החוויה” בתרגומה של ד”ר אורה גרנגרד :

“היה חורף. חיפשתי משהו הרחק מהבית. בגלל השלג טעיתי בדרכי. פחדתי מהחושך וניסיתי לחזור למקום שממנו התחלתי – ראיתי ערמת עפר ובור.

החום היכה בצד אחד של גופי. יצאתי מהבור והרגשתי נועם. התקרבתי לבור והבטתי פנימה, ואז שמעתי רעש, כאילו מישהו נושם.

עכשיו לא פחדתי. “מי שם” – שאלתי.

“מישהו” – באה התשובה.

אמרתי לאיש שטעיתי בדרכי וכי רציתי להיכנס לבור.

“תהיה מי שתהיה, אני רוצה להישאר איתך במשך הלילה”, אמרתי.

הוזמנתי פנימה. התקדמתי מעט והחדר גדל.

הוא היה מכוסה מבפנים בקליפה הרכה של עצי ארזים, ואש בערה בו.

מישהו שהיה שכוב שם התרומם. זה היה איש- דוב.

הוא שאל אותי מאין באתי.

הוא מר ” בסדר גמור, נכדה, שכבי על המצע הזה, איש לא יפריע לך.”

שקעתי בשינה. הדוב נחר. הייתי ערה. שקעתי שוב בשינה.

הדוב התחיל לצרוח –”קומי!”

שקעתי שוב בשינה. התעוררתי, הדוב טפח על כתפי והורה לי בכפו לאן ללכת.

קפצתי מתוך הבור והתעוררתי”…

***************************

Géza Róheim :מידע על המחבר וספריו