כדי להצטרף כמנוי או כדי לשלוח מאמר לפרסום ניתן לכתוב ל:

תורת החלומות

logosky2

Loading

קבוצת דיון גלויה: תורת החלומות

הנביא מוחמד בחלומות בני התקופה הממלוכית

יהושע פרנקל

(אוניברסיטת חיפה)

תקציר:

מקורות מוסלמים רבים מכילים תיאורי חלומות בהם מספרים חולמים כי חזו בנביא מוחמד ושוחחו עמו. המאמר מציג מספר מצומצם של דוגמאות לתוכנם של דיווחי חלומות אשר מצויים בכרוניקות ומיומני חלומות אשר נכתבו בתקופה הממלוכית במצרים וסוריה (1250-1517). מטרתו לחשוף פן של תרבות עבר אשר לא איבדה מחיוניותה גם בימים אלה. חלומות תופשים מקום של כבוד בספרות הערבית בת-זמננו.

מוחמד, איסלאם (תיאורי חלומות ופשר חלומות). אבן ח’לדון (אקדמות), אל-גזאלי. סופים (ידיעה מיסטית. חלומות).

תיאורי התגלות וחזיונות מוכרים מתרבויות שונות ובכללן האיסלאם. מתקופה מוקדמת למדי בתולדות הכתיבה בערבית מתארים המקורות חלומות, לעיתים באיזכור חפוז ולעיתים בפירוט רב. זהו נושא רחב והמאמר הנוכחי מצטמצם רק לבחינה של תיאורי הופעתו של הנביא מוחמד בחלומותיהם של בני התקופה הממלוכית (מצרים וסוריה 1250-1517). לאחר מבוא קצר בו אשרטט בקווים כלליים את מקום החלום בהבניית העולם של בני הזמן, אתאר את תפקידו של הנביא מוחמד (חי בערך בשנים 572-632) בסיפורי חלומות אחדים.

המשך קריאה

‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
רות נצר
“נוסעת בעלת לב צפור שחורה
שלך החיות החכמות המאכלסות את שנתך” (אלחנדרה פיזארניק)
המיתוס המרכזי של התרבות האנושית, ובעיקר של התרבות המערבית, הוא נצחון ואילוף החיה ואף הריגתה או הקרבתה. האל, המלך הקדמון והגבור – מתואר כמי שיכול לנצח את החיה הקדמונית ולשלוט בה. או כמי שמלווה על ידי חיה שהוא שולט בה והיא מסמלת את כוחו.
התודעה האנושית ביסודה מחייבת את ההמעטה, ההחלשה, ההגבלה ואף הגינוי של היסודות החייתיים-היצריים כי הם מסמלים את הכוח הלא-מודע המאיים להשתלט. התודעה נבנית על ידי חיזוק כוח השליטה של התודעה על פני היצרים בנפש. בתרבויות המערביות החיה כמסמלת את היצרים הגופניים נחשבת לנחותה. הבטים רבים של הגוף נחשבים טמאים; אברי ההפרשה, וכן הפרשות הגוף, ודם המחזור. ההבחנה ביהדות ובתרבויות קדומות אחרות, בין חיה טמאה וטהורה, היא אחת הדרכים להבחין בין היסוד המאיים לבין היסוד החיובי של החיה. טקסי טהרה שקשורים בגוף מסייעים לקבל את הגופני ולנטרל את איכותו השלילית.
חיות מסמלות במיתוסים, אגדות וחלומות את ההבטים האינסטינקטיביים-דחפיים-יצריים-גופניים-תחושתיים הבלתי מודעים שלנו ששייכים לממלכת הגוף. פרויד כינה אותם ‘איד’, ויונג כינה אותם ‘צל’, ואיתם באנו לעולם. הנטיה היא להתייחס אל ‘האיד’ וה’צל’ כשליליים, אף כי בממלכת טבע הנפש דבר אינו טוב או רע מלכתחילה.

לחץ להורדת המאמר


המימדים  האישיים והחברתיים של החלום
ד”ר גילה עפר
הרצאה שניתנה לפני האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית

מהו חלום? מדוע אנו חולמים?עבור מי אנו חולמים?   בשנת 1900, כשפרויד היה בבית החופששלו בהרים, הוא חלם חלום שידוע מאז כ“חלום  הזריקה של אירמה”. במכתב לידידו פליס כתב פרויד שיום אחד יתלה שלט על בקתה זו שבו ייכתב שבבית הזה ב-24.7.1895  חלם פרויד את חלום הזריקה של אירמה וגילה את פרוש החלום.

אם כן, עבור פרויד החולם, חלום זה היווה את האירוע בה’ הידיעה שגילה לפרויד האנליטיקאי את חידתם של החלומות. פרויד וממשיכיו התמקדו בפירוש הארכיאולוגי-הסטורי של החלום עבור החולם. הפרטיות של החלום נמצאת עדיין במרכז החוויה, ומהווה עדות חיה ומתמשכת לעולם פנימי אישי. אולם האם אין רעיון זה שהחלום שייך לנפש האישית שייך לתרבות שלנו? האם גם בקוטקסטים תרבותיים אחרים החלום נתפס ככזה?
טענה מרכזית לפרספקטיבה והאנטרפרסונלית, ולגישה ההתיחסותית היא שאין דימוי, זיכרון או רעיון שאינם באופן זה או אחר מעוצבים על ידי האופי הבינאישי שלנו.  אולם יתרה מזאת, המטפורות והסמלים, מארג החלומות, כולם נוצרים, מעוצבים,ומושפעים מכך שאנחנו יצורים חברתיים, ומקבלים את השראתנו מהירושה החברתית שעוברת בנפש וב-mind שלנו. וכך, החולם האנדיוידואלי, החולם לבדו, לבד באופן הצר ביותר, הוא באותו זמן חלק מהקהילה האנושית, ומשתמש בדרכים בהם החברה מעצבת את חלקיקי החיים המנטליים.

כיום אנחנו יודעים שהביולוגיה שלנו והאופי החברתי שלנו הם פרטנרים אנטימיים בכל רמה שלחוויה. החולם האנדיוידואל טווה שני פרטנרים אלו יחדיו ומוסיף נופס יצירתי, אישי וייחודי לחלום.

אולם הרעיון שחלומות הינם חברתיים ובו זמנית גם ביולוגיים אישיים, הוא רק פרק ראשון בקשר שבין האישי לחברתי. כאשר אנחנו מוסיפים את התפקיד של פירוש החלום, אנו מעמיקים יותר במארג הריקוד של החלום והחברה. בהרצאה אתייחס לרבדים השונים של החלום ופירוש החלוםואביא דוגמאות ממגוון התנסויות בקליניקה ובמטריצות החלום החברתי.

ד”ר גילה עפר PhD היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה ואנליטיקאית קבוצתית. חברה מייסדת ויו”ר לשעבר של מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. יו”ר הועדה המדעית שלהמכון. חברה ומלמדת במכון לאנליזה קבוצתית. מרצה ומדריכה באוניברסיטת תל-אביב חברת סגל ומועצה מייעצת של המרכז הפסיכואנליטי של שיקגו (CCP). חברת הועד הבינלאומי של הפדרציה האירופאית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית (EFPP) ועורכת הג’ורנל האלקטרוני של הארגון. כותבת ומפרסמת בנושאים תיאורטיים וקליניים, מרצה ומלמדת בארץ ובעולם.

 

להמשך קריאה

תורת החלומות במרחב הפסיכואנליטי

הרצאות ימי חמישי בבית השחמט ברח’ טאגור 26 רמת-אביב  בין 20:30 – 22:00
מרכז הסדרה: ד”ר רז אבן

תקצירים ופרטים נוספים  באתר האגודה

 רישום וקשר למזכירות

בית השחמט ברמת אביב 
 – קישור

29.5.14

                            “לאן הולכים הברווזים כשהאגם קופא?” :

 חלימה תחת הדומיננטיות של ‘התקיימות נעדרת’ – Void existence

 מרצה:  עירית המאירי ולדרסקי

‘התקיימות נעדרת’ – ‘Void Existence’  הינה התקיימות בעולם כמו חד-מימדי, כבחלל אינסופי (VOID), נטול אובייקטים פנימיים ממשיים, נטול ממשות להתרחשות פנימית כלשהי, ונטול ייצוג חי של מצב זה בנפש. לכן, התקיימות ללא מצוקה וחרדה. כאילו נוכחות האנאורגאני באורגני, אי-החיים בחיים. מה קורה עם החלימה במצב זה? גרין מתאר את הנרקיסיזם השלילי כצורה של דחף המוות השואף לבטל כל גרייה, וככזה, שואף לבטל את החלימה ואת החולם גם יחד.

תחת הדומיננטיות של ה:”התקיימות הנעדרת – Void Existence'” אין דבר שאפשר לבטלו.
דבר לא נוצר מלכתחילה, או שהביטול כבר התרחש.

יידונו חלומות המתבוננים על מצב זה מבחוץ ומנסים לפענחו, וחלומות המתרחשים על סיפו. באחד מהם שואלת מטופלת במילותיו של הסופר ג’. ד’. סלינג’ר: “לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?”.
***********************

עירית המאירי ולדרסקי  היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מטפלת במתבגרים ובמבוגרים ומדריכה אנשי מקצוע. מלמדת במסלול למצבים מנטאליים ראשוניים שבתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת”א; במרכז ללימודי וויניקוט וממשיכיו; ובביה”ס לפסיכותרפיה של ‘מכון מגיד’, האוניברסיטה העברית.

לאחרונה פורסם מאמרה “‘התקיימות נעדרת’ לעומת ‘התקיימות מתכלה’: הבחנה בין שתי איכויות קיום במצבים מנטאליים ראשוניים” (שיחות כ”ז(2) 117-127)

הלוגיקה של החלום
אסנת הלוי בלבן
מוסד ביאליק 2012

ספר זה עונה על השאלה: מהם הכללים הלוגיים של החלום? למרות מרכזיותו של החלום במשנתו של פרויד והספרות הענפה שפרחה בעקבותיה, לא נדונה שאלה זו באופן מספק. פרויד טען כי החלום הוא משמעותי, וכי כל עיקרו בהיותו צורה מיוחדת של חשיבה. אולם כל מחקרו לאחר קביעה זו מעיד על מגמה הפוכה: החלום כפי שהוא נחווה אינו מובן, אינו משמעותי. משמעותו טמונה ב”רעיונות החלום” הלטנטיים הלא מודעים, הנחשפים בפירוש. אם החלום כפי שהוא נחווה על ידי החולם הוא נטול משמעות עבורו בעודו שרוי בחלומו, בטרם פורש — הרי אינו חשיבה, אלא תוכן מוצפן בלבד, וכלליו — כללי הצפנה או כללי תרגום בלבד, ולא כללים של חשיבה משמעותית בפני עצמה.
הספר מבקש לממש את הבטחתו של פרויד לפיה החלום משמעותי, והכללים המעצבים אותו הם קטגוריות של חשיבה, אלטרנטיביות לאלה של החשיבה היומיומית בהקיץ. מוצע כאן מודל כללי של צורת החשיבה בחלום, המשרת את הדרישה הבסיסית מכל מחשבה: “שתגיד משהו על משהו”, שתהיה אינפורמטיבית.
נקודות המוצא של עבודה זו הן העובדה שהחלום מודע בעת החלימה, וההנחה שהחלום מובן לנו בעודנו שרויים בו. והרי החולם אינו מתפלא או מופתע מהקורות אותו בחלומו, אינו תוהה על זרויותיו, לפחות לא באותה מידה — ולגבי אותם ארועים — שבהקיץ היו גורמים לו הפתעה ופליאה אין-קץ. רק הרפלקסיה על החלום, המתחוללת בהקיץ, מציגה אותו כמוזר, בלתי סביר או חסר פשר. אם החלום מובן בזמן שהוא נחלם, הרי ששוררים בו סדר והגיון מבחינת החולם בעת החלימה. הגיון זה הוא נושא הספר.
החלום כפי שהוא נחווה בעת החלימה, החלום הגלוי, הוא לדברי פרויד פרי סילוף של רעיונות החלום החבויים בלחץ הצנזורה, המשרתת את ההתנגדות של ה”אני”. התהליך ההופך — או מתרגם — את רעיונות החלום לחלום הגלוי קרוי בפי פרויד “עבודת-החלום”. רעיונות החלום ערוכים על פי אופן החשיבה השורר בהקיץ. עבודת-החלום מערבלת את רעיונות החלום על פי מספר כללים, שהחשובים שבהם הם “עבודת המיזוג”, היינו מיזוג של דמויות ועניינים ו”עבודת ההתקה”, שהיא הסטת הדגש בחלום מן העיקר לטפל. מלבדם, משתתף ביצירת החלום גם המכאניזם של “היכולת להיות מתואר”, אשר עיקרו המחזה של רעיונות החלום הערוכים בלשון מושגית. לאלה מצטרפים מספר כללים נוספים, בהם כאלה הנוגעים לזמן ולסיבתיות בחלום.
פירוש החלום, לפי פרויד, חושף את רעיונות החלום, באמצעות אותם כללי-התרגום המהווים את עבודת-החלום, אך בכיוון ההפוך: מ”לשון” החלום בחזרה ללשון המושגית של רעיונות החלום. כלומר, רעיונות החלום זהים לפירוש החלום, ומהווים את “האמת” הבלתי מסולפת של החלום. החלום כפי שהוא נחווה מתפקד אצל פרויד, אפוא, כמתווך בלבד בין רעיונות החלום לבין פירושו

להמשך קריאה …

לפרטים על הספר באתר מוסד ביאליק

פסיכואנליטיקאים הסבו מאז ומתמיד תשומת לב מיוחדת לתפקידם של רגשות וחוסר היגיון בחיי הנפש. תרומה מרכזית של הפסיכואנליזה הייתה למעשה ההסבר שסיפקה בנוגע לאופן בו לחצים רגשיים יכולים להוביל לחוסר היגיון מחשבתי והתנהגותי. תחום מחקר זה נשאר ברובו במסגרת תחום הפסיכואנליזה. מטרתי היא לחדד ולקדם את ההבנה שלנו בנושא חוסר היגיון על ידי פירוט סוגי חוסר ההיגיון אשר עשויים או לא עשויים להתקיים בחלומות, מצבי תודעה אחרים, פסיכופתולוגיות, ונזקים מוחיים – מה שאני מכנה “התחביר של חוסר ההיגיון”.
במהלך רוב שנות המאה ה-20, למעט מספר יוצאי דופן משמעותיים, פסיכולוגים מן האקדמיה, בין אם פסיכולוגים קוגניטיביים, חוקרים נוירולוגיים, או בן הכלאיים מהעת האחרונה תחת השם חוקרים נוירו-קוגניטיביים, לא הסבו תשומת לב מיוחדת להיבטים הרגשיים וחסרי ההיגיון של התפקוד הנפשי. מרבית החוקרים נתקלו באתגרים רבים מדי בתחום החשיבה ההגיונית מכדי לצלול לאזור האפל של חשיבה לא הגיונית; ורגשות נתפסו פעמים רבות כמבולגנות מדי לבחינה או לחילופין לא חיוניות לצורך הבנת הקוגניציה.
בשנת 1985 האוורד גרדנר (18) מנה את מאפייני תחום המחקר הקוגניטיבי, וכלל ביניהם את: “היעדר הדגש (הזמני) על רגשות, הקשר, תרבות והיסטוריה.” “היעדר הדגש” התגלה כיותר מזמני. עבור מדענים קוגניטיביים רבים הוא נמשך כמה עשורים של שנים. באותו הזמן, פסיכואנליטיקאים הסבו תשומת לב לרגשות, חוסר הגיון ולתת מודע, אך לא התקיים דו-שיח מספק עם חוקרים נוירו-קוגניטיביים המאפשר לשמור על תקשורת בין ממצאים קליניים ומחקרים ניסויים. התנהלות זו החלה להשתנות עם תחילת המאה ה- 21 בסיועה של התנועה הנוירו-פסיכואנליטית, כאגודה בינלאומית המפרסמת כתב-עת המוקדש לחילופי מידע אינטר-דיסציפלינאריים.
בשנים האחרונות הוקדשה תשומת לב רבה יותר לרגשות בתחום הנוירו-קוגניטיבי, דוגמת עבודתם של דמאסיו (11) ופאנקספ (31). כמו כן מתבצעת עבודת מחקר, בכמות פחותה אמנם, בנושא חוסר הגיון בתחום החשיבה, דוגמת כהנמן, סלוביק וטברסקי (25) וסלומן (37).
בעבודתי (3,4,5,6 ) חקרתי את הסוגים או החשיבה המתקיימים בחלומות תוך השוואתם לפסיכופתולוגיה, נזק מוחי ומצבי תודעה אחרים. השערתי היא כי לא כל סוגי חוסר ההיגיון שווים. סוגים מסוימים של חשיבה לא הגיונית מופיעים תכופות בחלומות ואינם מהווים הפתעה עבור החולם. סוגים אחרים של חוסר הגיון הינם מפתיעים למדי עבור החולם, בין אם במהלך החלום עצמו או בעת שחזור החלום לאחר הקימה. וסוגים מסוימים של חוסר הגיון רק לעיתים נדירות או לעולם אינם מתרחשים בחלומות. אילוצי חוסר ההיגיון בחלומות מהווים סוג של “תחביר של חוסר הגיון”. המבנה של תחביר זה, למיטב ידיעתי , טרם הוסבר בפירוט מספק.
עבודתי על פרויקט זה נמשכה מספר שנים. רבים ממצאיי הראשונים מתועדים בספרי The Dream Frontier ( (4) . ככל שאני עובד על בעיה זו, כך אני מגלה עד כמה אני זקוק לשיתוף פעולה מצד פסיכואנליטיקאים אחרים בעלי עניין משותף בתיאוריה וההבנה של דרכי פעולת המוח. אנו הקלינאים הפסיכואנליטים אוספים מידע באופן שונה מכל חוקר אחר. אנו שומעים על כמות רבה יותר של חלומות מדי יום ובפירוט רב יותר מכל אדם אחר בחברה שלנו. נוסף על כך אנו משקיעים את עצמנו במצבים רגשיים עוצמתיים ולא טבעיים, אותם אנו מנסים לאחר מכן להבין באופן הגיוני. מתוך נתונים אלו אנו יכולים להציג שאלות משמעותיות רבות שיילקחו להתייחסות של אלו העוסקים במחקרי מעבדה.
אנו יכולים לנתח חלומות בדרכים רבות. מלבד מאמצינו הרגילים לפענח את משמעות החלום, באפשרותנו גם לנתח את מבנה התוכן הגלוי, נוכחות צורות מסוימות של חוסר הגיון, והאופן בו חוסר הגיון זה נחווה על ידי החולם. על ידי איסוף המידע אשר ברשותנו והבנייה שיטתית של ההתבוננות שלנו – אנו יכולים לגלות דברים אודות אופן פעולת המוח אשר עשויים להיות שונים למדי מגילוייהם של חוקרי מעבדה מדעני המוח, וחשובים לא פחות.
אנו עשויים לדוגמא לתרום לרוויזיות של מודל הרגרסיה של פרויד. המודל של פרויד רמז על זרימה חד-כיוונית של מידע בזמן עירות – החל ממגע חושי עם העולם, דרך המערכת התפיסתית ועד למערכת הזיכרון (Freud, 1900, פרק 7). פרויד האמין כי בחלום כיוון הזרימה מתהפך. הקלט מהמערכת החושית נחסם וזרימת המידע בין המערכת התפיסתית ומערכת הזיכרון מתהפכת. המערכת התפיסתית מקבלת קלטים מדימויים המאוחסנים בזיכרון.
הצעתו של פרויד היתה מבריקה לתקופתה, אך כיום דורשת תיקונים והתאמות לאור החידושים בתחום המוח-נפש. ידוע כי העברה של מידע חושי גולמי לכדי תפיסה הינה תהליך מורכב יותר מזה שפרויד טען לו. היא מתרחשת בשלבים רבים וכוללת עיבוד מידע ברמות מורכבות שונות באזורים שונים של המוח. ההנחה הרווחת כיום בקרב חוקרים רבים הינה כי תפקוד מוחי מתואר באופן הטוב ביותר על ידי מודל עיבוד מקבילי מבוזר (PDP). משמעות הדבר כי המידע אינו זורם בנתיב אחד בלבד; במקום זאת, קיים ריבוי של נתיבים המאפשרים העברה עצמאית של מידע, ( מקללנד ועמיתיו , 28).
בתחום הראייה, לדוגמא, המידע נקלט בעין, אך מחולק על פני מספר נתיבים המובילים לאזורים שונים במוח. אזור אחד של המוח עשוי לבצע ניתוח של סוגי מגדירים מסוימים, בעוד שאזור אחר של המוח מבצע ניתוח של התמונה עבור סוגים שונים של מידע, דוגמת זיהוי פרצופים. נוסף על כך ישנם מעגלי משוב חוזר רבים לאורך הנתיב המספקים למערכת משוב עבור המידע המעובד חלקית.
כך שיש צורך בתיקון הצעתו של פרויד כי בחלימה מתקיים היפוך בכיוון זרימת המידע . כיצד ניתן פשוט להפוך את כיוון העיבוד, כאשר מדובר על ריבוי ערוצי זרימת מידע ומעגלי משוב חוזר? אך אנו יכולים לבצע התאמה לרעיון זה של פרויד ולהציע כי בחלימה זרימת המידע משתנה, אם לא זורמת בכיוון ההפכי. אך מה אופיו של שינוי זה? לשם כך יש צורך בפרויקט מחקרי ענף, על אף שיש בידינו כבר כמה ממצאים מוקדמים מרתקים.
לדוגמא, מחקרים בנושא הדמייה מוחית (דוגמת בראון ועמיתיו, 8 ) הראו פעילות מוחלשת בקורטקס החזותי הראשוני ופעילות מוגברת בקורטקס האקסטר- סטריאטי ובאזורים לימבים ופארה-לימבים במהלך שנת REM (תנועות עיניים מהירות). אלו מרמזים על כך שייתכן כי בזמן חלומות REM אזורי הקורטקס של אסוציאציה ויזואלית ואזורים פארה-לימבים פועלים כמערכת סגורה, תוך הפעלה פנימית של דמיון בעל גוון רגשי.
מחקרים נוירוכימיים מצאו כי מערכת הסרוטונין ברובה או בכולה אינה פעילה בזמן השינה, ובכך מתאפשרת מתכונת שונה של ארגון מידע ובוחן מציאות.
כפי שכותב פאנקספ (31):
מערכות המוח המתווכות ע”י נור-אפינפרין וסרוטונין – מראות את הפעילות העזה ביותר בעת הערות. הן מאיטות פעילות באופן משמעותי בעת שנת הגלים האיטיים
(SWS ) ומפסיקות לירות לחלוטין כמה דקות לפני שלב ה REM ונשארות מעוכבות במשך כל תקופת ה REM . בקצרה, הן אינן פועלות בעת החלימה …
באופן כללי נראה שאחד התפקידים הגבוהים של מערכת הסרוטונין המוחית הינה לשמור על
היציבות בערוצי התפיסה והקוגניציה. כשהיציבות נחלשת ע”י ירידה כוללת של פעילות
הסרוטונין, עולה הסבירות לזליגת מידע מערוץ אחד לערוץ אחר. כך שירידה מתונה בפעילות הסרוטונין במוח מהווה גורם חשוב ביצירת תובנות חדשות ורעיונות חדשים. ירידה ממושכת של הסרוטונין יכולה לגרום לתחושות ותפיסות כאוטיות, וכל זה יכול לתרום לתחושות של חוסר קוהרנטיות ואף מאניה (עמוד 142, שם).
לפי השקפתי, אין זה תפקידם הבלעדי של חוקרי מוח לבחון נושאים אלו. עלינו כפסיכואנליטיקאים העוסקים בתחום לחקור חלומות בקפדנות, על מגוון החוויות המתרחשות בהם ומשמעותן של תופעות חלימה אלו, לצורך הבנת צורת הארגון המוחית. אם נקשיב לחלומות, ולא רק למטרת המשמעות הפסיכודינאמית שלהם, כי אם גם מתוך חשיבה נוירוביולוגית, יתכן כי נצליח להגיע למתאר של כמה תהליכים נוירולוגיים על בסיס הפנומנולוגיה של החלימה. נוכל לתאר את התחביר של חוסר ההיגיון. נוכל לזהות ולסווג את סוגי הקוגניציות המשותפות לחיי החלום ובאופן יחסי נעדרות בחיי העירות. לאחר מכן נוכל לקחת ממצאים אלה ולנסח הצעות בנוגע לאופן השונה בו אנשים מעבדים מידע ורגשות בחלימה ובעירות. הצעות מסוג זה עשויות לסייע לנו להנחות נוירופיזיולוגים בארגון המחקר שלהם באמצעות מתאר הפעולות המוחיות אשר עשויות להיות נפרדות זו מזו תפקודית ומוחית, והאופן בו תפקודים מוחיים אלו מאורגנים מחדש בעת השינה.
אין בידיי להציג כאן את כל מחשבותיי בנוגע לאופן בו ניתן ליישם זאת, אך ברצוני להדגיש שני סוגים של תופעות חלימה, אותן אני מכנה “קוגניציות לא תואמות” ו – ” “interobjects . שתי תופעות אלו קשורות בחוסר הגיון אשר אינה מפתיעה את מרבית החולמים. באופן הגיוני, החלום אמור להיתפס כמוזר בעיני החולם, אך לא כך חווה אותו החולם. זה מוביל אותנו לפקפק בהיבטים הסובייקטיביים של בוחן מציאות ולהוביל את הדרך לכיוון היבטים חשובים של ארגון מוחי. בבוחן מציאות סובייקטיבי כוונתי היא כי נראה שברשותינו קווים מנחים פנימיים לשיפוט “מציאות מקובלת” בחלומות. סוגים מסוימים של חוסר הגיון נתפסים על ידי מרבית החולמים כמוזרים, אך עם זאת חלקם נתפסים כמקובלים ביותר ולא מפתיעים במיוחד במסגרת החלום.

התחביר של האי- ראציונאליות     פרק מהמאמר:

מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח

מאת: מרק בלכנר

pdf pic

The Grammar of Irrationality: What Psychoanalytic Dream Study can Tell us About the Brain Mark J. Blechner, Ph.D.

translated article

המאמר המתורגם המלא

עריכה ותרגום: רז אבן , M.D

עזרה בתרגום : ענבל עמית

המאמר תורגם לעברית ומועלה ב”תורת החלומות” בהסכמתו האדיבה של המחבר

המקור פורסם ב: .

Contemporary Psychoanalysis,2005, 41:203-221

המאמר המלא להורדה

§ RSS תורת החלומות
§ מאמרים ותקצירים

הרצאה באגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
על “חלומות ומעשיות” 16 לפברואר 2012
אמרה לי אשה שאביה נפטר לפני שנים אחדות: “לא נכון שאומרים שאיש לא חזר משם לספר לנו מה קורה. הנה הלילה פגשתי את אבי שמת. הוא בא מדרך ארוכה והיה מאובק כולו. חיבקתי אותו וחשבתי: כמה חכם הוא אבי שהצליח לעשות מה שאיש לא הצליח לפניו; לצאת משם ולבוא אלינו. כשחיבקתי אותו חשבתי כי החיבוק הוא ההוכחה שאינני חולמת, והוא באמת כאן, כי חשתי את גופו . הוא לא היה ערטילאי אלא ממשי.

מאת: רות שריג
פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית יונגיאנית, מדריכה ומטפלת. מרצה בהתמחות היונגיאנית ובבית הספר לפסיכותרפיה בסמינר הקיבוצים ועוסקת בנושא חלומות, מיתולוגיה , והקשר בין יונג וקולנוע.

לקריאת ההרצאה המלאה בכתב העת “מרחבים”

מאת: ד”ר רוית ראופמן. הוצאת רסלינג 2012

הספר עוסק בזיקות גומלין בין מעשיות-עממיות לבין סיפורי חלום של נשים, והוא פרי מחקר בו ד”ר רוית ראופמן עוסקת בשנים האחרונות.
הוא מבוסס הן על עבודת הדוקטורט שנכתבה בתחום, והן על מחקרי המשך כמו גם על ניסיונה כפסיכולוגית קלינית.
הספר מציג אפשרויות שונות לדון בזיקות גומלין אלו תוך שילוב גישות פסיכואנליטיות וכן גישות הלקוחות מחקר האתנו-פואטיקה. הספר כולל מעשיות רבות המתועדות בארכיון הסיפור העממי של העדות בישראל (אסע”י), מקבילות של סיפורים אלה ממרחבי תרבות אחרים- מערביים ושאינם מערביים וסיפורי-חלום של נשים שנאספו במסגרת עבודת המחקר ובמסגרות נוספות. זיהוי וניתוח הזיקות בין חלומות לבין מעשיות עממיות מסייעים לשפוך אור על המנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים העומדים בבסיס מעשיות, וכן מציעים התייחסויות לסיפורי החלום שלא היו זמינות בהיעדר ידע הקשור בספרות עממית.

הזמנה לערב הרצאות והשקת הספר: “חלומות ומעשיות- זיקות גומלין ופרשנות בין-תחומית”

להמשך קריאה …

בראיון עמו לפני שנים אחדות אמר ברגמן כי לקולנוע שתי משימות : האחת – לגרום לקהל להיות מאושר ולשכוח את צרותיו, והשנייה, להראות את הבלתי נסבל והמבעית באופן שאפשר יהיה לשאת זאת וללמוד מזה. הסרט “תותי בר” כמו “החותם השביעי” הסרט שקדם לו, שיכים למשימה השנייה. בשניהם מדובר במפגש עם המוות. ב”החותם השביעי” המוות הוא האימה המוחלטת, הקוצר עם המגל האכזרי , הבולע את כולם, זקנים כצעירים. הסרט מתרחש בימי הביניים ונושאו – המגפה השחורה. גיבוריו הם אביר, נושא כלים, המוות והאמן. כמו בבלדה או במחזה אלגורי ההתרחשות היא סמלית, גדולה מהחיים, ארכיטיפית. ב”תותי בר” לעומת זאת מדובר באיש זקן אחד ובמותו הפרטי, אך כל מפגש עם המוות הוא חוויה ארכיטיפית ואישית כאחד.

מעניין לציין כי ברגמן שנולד ב- 1918 עשה את “תותי בר” בהיותו רק בן 39 בשנת 1957, ביכולת מדהימה של אדם צעיר להתבונן בזקנה. רק שנים לאחר מכן, בהגיעו לגיל שמונים, הודה ברגמן שלא הבין כלל בזמן ההסרטה את קשייו של השחקן המגלם את התפקיד הראשי. קשיים שהוא מבין כיום.

“תותי בר” הוא סרט על מסע נפשי המתרחש במהלך יום אחד בחיי אדם זקן, ועל האמונה בכוח ההשתנות של האדם גם בזקנתו, עד הרגע האחרון. סוכני השינוי הם החלומות. החלומות הם הציר המרכזי בסרט ומקדמי התהליך הנפשי שבו.

להמשך קריאה …

בטיפול היו גם מצבים קשים הרבה יותר. במצבים היפנוטיים עלו סיוטים שחזרו וביעתו אותה בלילות, ובהם היו תולעים חומות דוחות ובעלות ראש אנושי זוחלות בין רגליה. הן היו מחוספסות וחכמות, ואילו היא לא יכלה להימלט מהן. שיר סבלה גם מסיוטים שבהם עדת כלבים שחורים ואימתניים תקפה אותה וניסתה לנשוך אותה באיבריה האינטימיים. “אלה הם הגברים”, אמרה ברגע של תובנה. “הם מנסים לזהם אותי בתאווה שלהם. אני נזכרת באדם הראשון שעשה את זה. אני לא מעיזה לבטא את שמו. אני נזכרת שחלמתי לפני הרבה שנים כיצד הוא תופס בשדי ומניח את ידי על איבר מינו. בחלום הוא הופך לכלב מהסוג של הנקניק החמוד והמטופש שעושה לי מניפולציות ומנסה לקנות את ליבי, הוא רוצה ממני משהו, וכשאני מתחילה להתייחס אליו, הוא מתחיל לעופף. פניו משתנות פתאום והופכות מרושעות ומאיימות ומתבוננות בי במבט מאשים ואיום. אני מתעוררת בצריחה, וגופי מכוסה זיעה קרה”.
הקונפליקט העמוק של משיכה-דחייה/הערצה-תיעוב כלפי גברים וההפרעות בזהותה המינית והעצמית של שיר התבטאו בחלום ציורי ומקסים שתיארה: “הייתי בעיירה קטנה ושקטה כמו עיירה שוויצרית של ימי הביניים. השמים התקדרו והאפילו, והייתה תחושה של הוריקן מתקרב. תחושה של ציפייה הייתה תלויה באוויר, ונפוצה שמועה שמחכים לשטן. ציפיתי למפגש. רציתי שהשטן ימֵס אותי בעונג, אך גם פחדתי והכנתי את עצמי למנוסה. פתאום הוא הופיע ועורר בי רטט של השתאות: השטן היה אישה בלונדינית ענוגה בעלת שיער גולש, יפה ולא מפחידה, מרחפת באוויר כשהיא לבושה בתחרה לבנה, כמו רוח רפאים ענוגה וקסומה. לא עמדתי במתח ונמלטתי בכרכרה רתומה לשישה סוסים אבירים שהמתינה לי”.

להמשך קריאה …

24.11.11 – ענת פרי: ” על חלימה חמלה והחלמה – מרחב החלימה כמצע לטרנספורמציה

אוגדן, בהשראתם של ביון וויניקוט כותב בספרו – This Art of Psychoanalysis , כי מטופל פונה לטיפול, בגלל חלומות שנקטעו, המפרים את שנתו, או חלומות שלא נחלמו כלל. חלומות שלא ניתן לחלום אותם הם אזורים מתים, מודרים או מנותקים בנפש, שלא ניתן לעשות עבודה נפשית לגביהם. אם מטופל אינו יכול לחלום את התנסותו הרגשית, לא יוכל לעבור טרנספורמציה, לצמוח או להפוך להיות מישהו שונה ממי שהוא. החלימה היא עבודתה של הנפש, הכרחית לבריאותה, ומשקפת אותה. היא תהליך האיחוי, בו הנפש מאחה את קרעיה לרקמה אחדותית, נושמת. באמצעותו היא מטעינה מחדש את הפוטנציאל האינסופי המצוי בכל אחד מאיתנו, ומאפשרת התנעת תהליכי החלמה, בריאה ויצירה.
חלימה מתאפשרת במרחב נפשי מוגן, באחדותיות החולמת של מטפל/מטופל. הסיטואציה הטיפולית מכוננת את התנאים בהם המטופל יוכל לחלום טוב יותר את חלומותיו הקטועים ואלו שלא נחלמו; משיבה לו את יכולת החלימה. ההרצאה תעסוק בתנאים המעכבים והמאפשרים חלימה זו, תוך הצגת דוגמאות טיפוליות.

הגב’ ענת פרי, פסיכולוגית קלינית, מדריכה, חברה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, ובאיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי וחקר הסובייקטיביות. מורה בתכנית פסיכולוגיית העצמי והמעשה הטיפולי, בי”ס לפסיכותרפיה, אוניברסיטת תל אביב.

לפרטים על ההרצאה וכל סדרת ימי חמישי “כעוף החול”

על כתפיו של פותר החלומות מוטלת אחריות גדולה. עליו ליצור עבור החולם שפה חלופית, שתאפשר לו לקשור בין מסמנים למסומנים וכך להגיע להבנה חדשה ושונה של משמעות החלום ושל המציאות שהוא מייצג. במילים אחרות, על פותר החלום לפרק את הזיקה שהחולם יוצר בין דימוי ובין משמעות, להציג בפני החולם מערכת פרשנויות חלופית ולייצר עבורו שיח המשקף אמת שאינה נבחנת על פי תוכנו המידי והגלוי של החלום.
בתרבות המערב של ימינו, במיוחד אחרי פרויד, פתרון חלומות נתפס כאקט תרפויטי של הענקת משמעות לתוצר נפשי אישי של החולם. חשוב להדגיש שבעת העתיקה התפקיד התרפויטי – אף שהוא קיים – הוא משני. פתרון חלומות מכוון בראש ובראשונה לחיזוי העתיד. ואמנם, מהספרות המקראית ואילך יש הבחנה בין חלומות המנבאים את העתיד לחלומות שאינם כאלה. כיוון שמשמעות החלום מתכוננת דרך פרשנותו, הפרשנות היא המציגה את העתיד לקרות. יתר על כן, במקרים רבים ניכר שהפרשנות, ולא החלום עצמו, היא הטקסט המכונן מציאות. כמובן, על הפרשנות להלום את החלום, ואולם אפשר שפרשנויות רבות, ואף פרשנויות הסותרות זו את זו, יהלמו חלום מסוים.

ומה שפתר לי זה – לא פתר לי  זה

האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית שמחה להודיע על סדנה שנתית שתעסוק במקומם של חלומות, והעבודה איתם, במרחב הטיפולי.
הסדנה תכלול 8 מפגשים חודשיים שיתקיימו בימי ה’ בערב במרכז לימודי ישראל – יפה (שד’ ישראל רוקח 80 תל אביב) בין השעות 20:30 ל- 22:00.
הסדנה כוללת מפגשים עם חמשה מנחים מזרמים אנליטיים שונים, ותתבסס על עבודה עם חלומות (גם אישיים וגם של מטופלים) שיובאו על ידי המשתתפים. בנוסף נדון גם בהיבטים תיאורטיים מזויות ראייה שונות, ונעסוק בחלומות מהספרות המקצועית.

לפרטים נוספים

נושא שנחקר רבות הוא העוסק בחלומות החרדה הפוסט טראומטים.
ראו גם מאמר ב”הארץ” בנושא זה

חוקרי שינה ופסיכולוגים מתווכחים ביניהם איך לנצח סיוטים וחלומות – הארץ

חלומות בלהה בכלל – היו אחד מהסיוטים התיאורטים של פרויד שכן לא הסתדרו עם תיאורית מילוי המשאלות המוסוות שלו. קשה היה לו מאוד להסביר אותם בתוך המבנה הפסיכואנליטי שרואה בחלום תהליך של הגשמת משאלות, וכן משום שראה בחלום “מגן השינה”.

חלומות הסיוט לא נראו כאילו הם ממלאים משאלה, ועל הגנה על השינה בכלל אין מה לדבר.

להמשך קריאה