ספרי קבלה שנפוצו בכתבי יד ובדפוס, כגון ‘גליא רזא’, ‘חיית קנה’, ‘מגיד מישרים’, ‘עבודת הקדש’, ‘שער רוח הקדש’ ו’ספר החזיונות’, שנכתבו כולם במאה הט”ז, הפיצו ברבים את סמכות החלום ותוקף החזיון וקבעו את משמעותם כגילוי שמימי וכאות מן העולם העליון. למעמד מיוחד זכה חיבורו של שלמה מולכו ‘חיית קנה’, שחלומותיו המיסטיים על הגלות והגאולה, שנפוצו באיגרות שונות, ועלייתו על המוקד של מחברו בשנת רצ”ב (1532), השפיעו השפעה מכרעת על מקובלים בני דורו במחצית הראשונה של המאה הט”ז. השפעה נודעה גם לספרו של המחבר האנונימי בעל ‘גליא רזא’, שנאבק על מעמדה של הקבלה באותה תקופה. הוא מעיד בראשית דבריו שנכתבו בשנת שי”ב (1552): ‘וכל דא שכתבתי נתעורר לבי לכתבו ולפרסמו בהיות שנתעורר אלי מן שמיא בהיותי על משכבי בחזיוני לילה נים לא נים’, ובדומה לו כותב גם בן זמנו האלמוני מחבר ‘עבודת הקודש’ בהקדמתו: ‘קוטבי חיבורי זה אשר הוא מיוסד עליהם שנים והם רוח הקדש וראיית פני מלאך הברית’. כל אלה ראו בחלומותיהם גילויים נסתרים מן העולם העליון, שהיו קשורים להפצת המסורת הקבלית מחד גיסא ולביאור קץ הגלות וקרבת הגאולה מאידך גיסא.3 בתקופה זו נכתבו גם חיבורים אוטוביוגרפיים המבוססים על חלומות, כגון ‘מגיד מישרים’ ליוסף קארו, שמחברו מנהל שיג ושיח עם ‘המלאך המגיד’ הדובר אליו בלשון הזוהר, ‘ספר החזיונות’ לחיים ויטאל, החושף מטמורפוזות מעניינות של התנסויותיו של מחברו בעולם מלא שדים ורוחות, ויומנו המיסטי של אלעזר אזכרי, ‘מילי דשמיא’, המלמד על זהותו הסגפנית של מחברו.4 התסיסה השבתאית במאה הי”ז, שהייתה מלווה בגילויים מיסטיים, השפיעה אף היא על כתיבת חלומות וחזיונות, הן כאלה שאיששו את החזון השבתאי והן כאלה שבאו להפריכו. ביניהם ידועים סיפורי חלומותיהם של יעקב ששפורטש ושל השבתאי מרדכי אשכנזי.5 מראשית המאה הי”ח מצויות בידינו איגרותיו של רמח”ל שראה בחלומותיו גילויי ‘מלאך מגיד’, וראה עצמו כמי שסודות הקבלה מתפענחים בחזיונותיו.6 ממחצית המאה הי”ח מצויה בידינו ‘אגרת הקודש’ של ישראל בעל שם טוב, המדבר בחלומותיו בשנת תק”ז עם המשיח.7 עוד ידועים מתקופה זו חלומותיו של נתן אדלר מפרנקפורט וחלומותיו של יעקב פראנק שנדפסו בספר ‘דברי האדון’ ובכרוניקה הפרנקיסטית. מן המאה הי”ט ידועים חלומותיו של בעל ‘מגילת סתרים’, יצחק יהודה ספרין מקמרנה, ו’רסיסי לילה’ לצדוק הכהן מלובלין.8 במאה העשרים נודעים חלומותיהם של אברהם יצחק הכוהן קוק, תלמידו דוד הכוהן המכונה ‘הנזיר’ וחלומותיו של שמואל יוסף עגנון.

כידוע, יוחד לחלום במציאות המודרנית מקום מרכזי בהבנת ההתנהגות האנושית, מאחר שהחלום, לדעת מפרשיו במאה העשרים, משקף את חייו הפנימיים של החולם: אישיותו, חוויותיו ומשאלותיו של האדם באים לידי ביטוי בחלומותיו, ופרישתם מציגה לפני הקורא את המציאות הנפשית הסמויה על ריבוי פניה. לעומת זאת בעולם העתיק נתפש החלום בדרך כלל כגילוי של עובדות אובייקטיביות בעלות משמעות דתית עמוקה לחולם פסיבי, וכאמצעי של תקשורת בין האדם ובין עולמות עליונים.9 החלום נתפס לא רק כביטוי לפעולת נפשו של האדם מחוץ לגופו, אלא גם כפעולת כוחות אלוהיים על נפשו, ולפיכך ייחסו לו חשיבות ראשונה במעלה כדרך של קבלת ידע מגבוה. הדעה הרווחת הייתה שבחלום מגלים האלים את רצונם לבני האדם ופותחים פתח ליצירת שיג ושיח עם מציאויות שלמעלה מן הטבע.10
גם במסורת היהודית הניחו שאחרי שפסקה הנבואה, נגלה האל לבני אדם בחלום: ‘אמר הקב”ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו’.11 בעל הזוהר ראה בחלומות חזיונות הקרובים לנבואה, ואמר ‘שעתה משפסקה הנבואה ופסקה בת קול, לא משתמשים בני אדם אלא בחלום’. הוא הוסיף וקבע שחלומות הצדיקים הם גילויים הניתנים לנשמותיהם בעולם המלאכים מפיו של גבריאל, אשר בידיו מופקדים חלומות, סתרי תורה וידיעת העתיד.12 בעל ‘גליא רזא’, שהושפע מהשקפת הזוהר, כתב: ‘כי גבריאל הוא ממונה על החלומות ושמו רזא-גלי והוא גבריאל בגימטריה [...] ולכן קראתי חיבורי דא רזא גלי כי בכוח חלומות בחזיוני לילה ולפעמים בהקיץ כל הבניינים שעשיתי’.13
הספרות המבוססת על חזונות או על חלומות נותנת ביטוי לסוג של סובייקטיביזם המייחס חשיבות עליונה לחלום, לזיכרון, לאופי הפרטי-אישי של התחושה או למציאות הפנימית. ספרות זו מבטאת הערכה עמוקה למשמעות החוויה הפנימית ולהעדפתה על פני המשותף והגלוי לכלל, היינו על פני המציאות הנגלית. משמעותה של ההתנכרות לתוקפה המוחלט של הממשות הרווחת והעדפתה של המציאות הסמויה הנגלית בחלום, טמונה בראייה יחסית של גבולות מקובלים בזמנו ובמקומו של החולם, ובהתייחסות מסויגת לתכתיבי המסורת העולים מהם, לאורן של אמיתות מוחלטות הנגלות בחלום. העבר המקודש, ההווה השרירותי והעתיד הנכסף נבחנים מחדש. המציאות הארצית מתפרשת לאורה של המציאות השמימית הנגלית לחולם, כלומר, הממשות הזמנית נשזרת במארג על-זמני המבאר מזוויות חדשות את שרירותו של ההווה ושוזר אותו בעתיד נכסף.
החלומות שהגיעו לידנו הם עדות כתובה, ישירה או עקיפה, של חוויה מופנמת, או עיבוד ספרותי של מצבי תודעה יוצאי דופן. החלום תלוי באופן הדוק במבע מילולי, ועל כן גם אם לעתים תוכנם של החלומות מתמיה, דמיונם מופלג, ולשונם מרומזת, הרי שבהיותם יצירה כתובה, הם בראש ובראשונה עדות טקסטואלית, הניתנת להתפרש ולהתפענח ככל טקסט כתוב.14
החלומות שהגיעו לידינו הם עדות כתובה על המעברים הפתוחים בין השמים והארץ, שהתקיימו בתודעתם של בני תקופות שונות, ועל המטמורפוזה של ההתנסות הארצית והשמימית שהתחוללה בתודעתם. עוד הם מלמדים על הידע הנסתר שבעלי החלומות ביקשו, על העולמות החזיוניים שנגלו להם בעיני רוחם ועל מבעם המילולי. הספרות החזיונית מצביעה על השימוש בחלומות כאמצעי ליצירת קשר בין האדם לבין מה שלמעלה מן הטבע ועל ההתייחסות אל החלום כאל מקור סמכות בלתי ניתן לערעור או כאסמכתא שמימית לרעיונות חדשים ולהשקפות שנויות במחלוקת.
ההשקפה שמקור החלום נתפס כמצוי מחוץ לאדם, וקדושתו יוחסה למגע עם עולמות עליונים, גרמה לכך שחולמים וחוזים ייחסו משמעות לחלומותיהם והעלו אותם על הכתב, ואף גרמה לכך שחיבורים המבוססים על חלומות זכו לתשומת לב רבה והתקדשו במסורת. אולם אם נתבונן מקרוב בחלומות שהגיעו לידינו, נגלה שעיקרם אינו טמון במקורם שמחוץ לאדם, אלא דווקא בתשתיתו התרבותית של החולם ובמסורת המקודשת ששאב ממנה, מזה, ובאופקים החדשים שנפתחים לחולם, המפרק את הממשות ומצרפה מחדש, וחורג מעבר לשרירותו של הניסיון האנושי, מזה.

להמשך קריאה …

ברשימתו של דקל שלו הוא פותח עבורנו פתח להבנה אמפירית של החלומות, הבנה המבוססת על מדגמים גדולים ועל ניתוח מדעי. המסקנה מן המחקרים שעליהם מדבר שלו היא ש “החלומות שוא ידברו”. אין בהם אלא חזרה על עניינים יומיומיים פשוטים, כמו אשה שחלמה שוב ושוב על איבוד חפצים ודברי ערך.
גישה זו, שהופעלה על חלומות, אפשר להפעיל גם כדי להבין אומנות מהי – שאלה שעוסקים בה משחר התרבות. והנה, אם נפעיל כאן את הכלים האמפיריים ששלו מדבר עליהם נגלה שציור של פיקסו איננו אלא 200 גרם צבע חום, עשרים גרם צבע אדום וכיוצא בזה כחול וירוק. המחקר הכמותי של החלומות אינו מגלה לנו יותר ממחקר שיבקש להשוות כמותית את אהבתי לילדי עם אמונתי בקידמה. הפסיכולוגיה הדינמית, זו שאותה מבקש המחקר הכמותי לעקוף, גילתה לנו שמאוחורי “איבוד חפצים ודברי ערך” עומדות שאלות עמוקות ומשמעותיות ביותר בחייו של החולם. חפצים יקרי ערך הם תמצית של ערכים שדלות החומר שבהם (כמותית) מעידה על העושר הרוחני שמסתתר מאחוריהם. זהו סמל שעוסק ב”עצמי” ובערכים הרגשיים שהוא נושא עמו. את אלה לא יחשוף מחקר כמותי שישווה את כמות האבן לכמות הנחושת שבמחרוזת אשר האשה קיבלה כמתנת יום הולדת מסבתה האהובה.
מיכה אנקורי

הפונקציות המארגנות של החלום

ג’יימס ל’ פוסייג’

ראה אור במקור בתוך: Contemporary Psychoanalysis 33: 429-458 (1997)

תרגום מאת: אנאלו ורבין

כאשר פרויד כינה את החלום “דרך המלך ללא מודע”, הוא הכתיר את החלומות כערוץ המרכזי המוביל ללא מודע. פרויד דימה בעיני רוחו את הלא מודע כמעיין בלתי נדלה של אנרגיות דחפיות (אינסטינקטואליות) המבקשות פורקן, וכמיכל של פנטזיות וזכרונות החסומים מלהגיע אל המודע. הלא-מודע הדינמי סיפק הסבר לאי הרציונליות המחלחלת בבני האדם ופרויד ראה אותו כאחד משלוש התגליות המדעיות הגדולות ביותר (האחרות היו תגליותיהם של קופרניקוס ודרווין) שהדיחו את בני האדם מרום מעמדם.

חלפו קרוב למאה שנים מאז שפרסם פרויד את עבודתו המונומנטלית על חלומות, עבודה שעליה העיר פרויד “תובנה כגון זו אינה נופלת בחלקו של אדם אלא פעם אחת בימי חייו” (52). באופן ראוי לציון, המודל הקלאסי של יצירת החלום ופירושו נותר פחות או יותר ללא שינוי (15). המשך היישום של המודל המבני (הסטרוקטורלי) (39, 3) הדגיש את השתתפותן של כל שלוש הישויות הנפשיות, קרי, האיד, האגו והסופר-אגו, ביצירת החלום. ברם, המניע המרכזי של החלום הוא עדיין המשאלה המייצגת דחף אינסטינקטואלי (instinctual drive), משאלה שמקורה בינקות והיא מבקשת סיפוק במהלך החיים (2). מאפיינים ייחודיים נוספים של המודל הקלאסי הם כי ההגנות (או ההסוואות) הן חובקות-כל בתהליך יצירת החלום, ויוצרות הבחנה בין תוכן גלוי לתוכן סמוי, וכי החלומות הם במהותם תוצרים של רגרסיה (3, 5), כלומר, הם מערבים אופני תפקוד פרימיטיביים ומונעים, בדרך כלל, הכרה מתוחכמת יותר. הגם שמבחינה קלינית פירוש החלומות מנקודת מבט קלאסית מתמקדת כיום יותר בקונפליקט פנימי חבוי, במקום – בפשטות – במשאלה החבויה (86), פירוש של חלום אינו מגיע למיצוי עד שנחשפו המשאלות המיניות והתוקפניות הילדיות.

מחוץ לפסיכואנליזה הקלאסית התפתחה קשת מגוונת של מודלים פסיכואנליטיים. החל מהגישות המוקדמות של יונג (54), אדלר (1), פרום (40) ופרנץ’ ופרום (37), מופיע דגש עקבי על ההיבטים של התקדמות, פתרון בעיות ומה שאני מכנה “תיקון-עצמי” (self-righting) (בייחוד אצל יונג). בקרב התיאורטיקנים של יחסי אובייקט, פיירברן גרס כי “חלומות הם ייצוגים של מצבים פנים-נפשיים (endopsychic) שבהם נתקע החולם, ולעתים קרובות כוללים נסיון מסוים לצאת ממצב זה” (מצוטט בתוך 73, עמ’ 133). בפסיכולוגית העצמי, קוהוט (56), טען כי בעת איום של התפוררות או התפרקות העצמי, תפקיד החלום הוא לשקם את העצמי – מה שהוא כינה “חלומות על מצב העצמי” (self-state dreams). המשגות אלה רימזו על תפקוד קוגניטיבי מתוחכם, והדגש על מרכזיותם של מנגנוני ההגנה הלך והצטמצם.

לקריאת המאמר המלא

קבוצת דיון בנושאי חלומות וחלימה. הדיונים תיאורטים ומקצועיים,
בעיקר סביב המאמרים שמפורסמים באתר “תורת החלומות”.

http://groups.google.com/group/dreamingtheory?hl=iw

************************************************

מיועד למטפלים בבריאות הנפש, חוקרים ומרצים בתחום החלומות, או למי שמתעניין בתיאוריה של החלומות מאספקטים פילוסופים או תרבותיים.

כמו פרויד, יונג הניח שהחלומות נובעים מפעילות נפשית בלא מודע. ההבדל בינו לבין פרויד בגישתו להבנת החלומות, נובע מתפיסתו את הלא מודע באופן שונה מתפיסתו של פרויד.
פרויד גרס שכל התכנים של הלא מודע הודחקו מן המודע. יונג לעומת זאת חשב שהתכנים המודחקים בלא מודע הם רק חלק מן התכנים שבו. לדעתו הלא מודע מכיל גורמים שעדיין לא הגיעו למודע, ואלה הם הגרעינים של תכנים שעוד יגיעו למודע. הוא חשב שלו הלא מודע היה מכיל רק תכנים שהודחקו, העלאתם של תכנים אלה למודע הייתה מפחיתה את החלימה, אך הוא מצא שההפך קורה. מכאן הוא גרס שמתרחש בלא מודע תהליך מתמשך, היוצר חלומות, פנטזיות ודימויים, שרק חלק מהם עולה למודעות.
לדעתו החלום הוא דלת קטנה נסתרת בחלקים הסודיים של הנפש, אשר נפתחת אל ה”לילה הקוסמי” של הפסיכי שהיה קיים הרבה לפני המודעות של האגו. הוא גרס שהחלום הוא הביטוי הטבעי וההכרחי של אנרגית החיים. בעיניו הדעה כאלו הלא מודע הוא רק שקית המכילה את הפירורים שנופלים מן המודע, היא דעה רציונליסטית צרה. יותר נכון בעיניו לתאר את המודע כשקית המכילה מה שבמקרה נופל לתוכו.

יונג הסכים להשערה הפרוידיאנית לפיה חלק מן התכנים של המודע עוברים ללא מודע. אך הוא הניח שכל התנהגות שלנו והאופן בו אנו חווים חוויות, צריכים לחול בפוטנציה בתוכנו לפני שהם מתרחשים באופן אקטואלי. הוא גרס שכל הפוטנציאל הזה שייך ללא מודע הקולקטיבי. לכן שורשיהם של כל התכנים הפסיכים, כולל החלומות, טמונים בלא מודע הקולקטיבי, הנמצא כל הזמן בתהליך יצירתי.

אי לכך לדעת יונג תפקיד החלום אינו רק סיפוק משאלה יצרית מודחקת, כפי שגרס פרויד, וכן אינו רק שיקוף החוויות האישיות של החולם, אלא בנוסף לכך הוא תוצר של הלא מודע הקולקטיבי המגיב לחוויות המודעות של החולם עם ראיה רחבה כלל אנושית הנחוצה כדי להוסיף משהו מאזן לחוויה האישית של החולם. ואכן האנרגיה הזורמת לתוך דימויי החלום עשויה לעזור לנו להתפתחות פסיכולוגית: לפיתוח, לתחזוקה, לארגון, ולתיקון של תהליכים וסטרוקטורות פסיכיות.

לקריאת המאמר המלא

במאמרו של קובי אוסלנדר במדור זה (”חלומות ותקשורת אינטרסובייקטיבית בטיפול”) מצוטט פירוש חלום שהציע תומאס אוגדן (אוגדן 1996, עמ’ 993). בחלום רואה המטופל את אמו בגילה הנוכחי (70+) כשהיא בהריון. האם ואחותו של החולם מחייבות את ההריון. הן
מדברות על ענייני יומיום כאילו ההריון מתקבל על דעתן, בעוד שהחולם מתקומם נגד ההריון ואולם דעתו אינה נשמעת

לקריאת המשך הפוסט »

המטפל והטיפול בעולמו הפנימי של המטופל / עדית אנקורי

——————————————————
על-פי התפיסה הפסיכואנליטית, דמות המטפל נבנית מהחוויות שהיו למטופל עם הדמויות המשמעותיות בחייו, קודם כל כמובן עם דמויות ההורים, וביחסים הטיפוליים הוא חווה מחדש יחסים קודמים ומשליך אותם על המטפל. עפ”י התפיסה היונגיאנית, המטופל משליך על המטפל גם ישות שאינה תלויה בחוויה שלו את דמויות הוריו. ישות זו קשורה לא רק לחוויות קודמות אלא אף לחוויות קדומות. על פי התפיסה היונגיאנית, קיימת בעומק הלא מודע שלנו ישות ארכיטיפית שהיא מעין סכום של החוויה האנושית לאורך הדורות את המרפא ואת הריפוי. זו תמצית ההוויה של דמות המדריך, המטפל, המרפא. המערך הטיפולי מעיר, או מעורר לא רק תכנים שקשורים לדמויות ממשיות מחיינו, אלא אף את הישות הזאת, שאפשר לקרוא לה המטפל הפנימי, או הסלף. הסלף הוא הארכיטיפ בנפשנו, שאחראי על ניסיונה של הנפש לרפא את עצמה מתוך כוחות הרפוי שאצורים בתוכה.
**************************************************

למאמר המלא

על המציאות האחרת בתרבות השמאנית / פרק מספרו של ד”ר מיכה אנקורי – “דברי חלומות” “.

=============

אני חואן בטיסטה. ריפאתי רבים בהרים הללו. עליי לעצור את הערפל. עלי לשמור על איזון הכוחות. הגשם בא ועמו הערפל הכבד. ואז החלו הילדים למות. גם בבני פגע הערפל. הוא חולה ועליי לרפאו.

כמו תמיד אני לוקח את נוצות הנץ האדום ומלטף בהן את הבטן. גם את בני אני מרפא כך. אני שואב אל פי את המחלה מגופו, אך הפעם זה לא עוזר.

מדוע מתים הילדים?

האלים שולחים מחלות כשהם כועסים. רק כשהאלים מפויסים, נעצרת המחלה. אולי לא היה שלום בכפר? אולי מנהיגי השבט כעסו זה על זה?

בשעת השינה באה אליי החכמה. חלומי אמר לי שנתנו יותר מדי לאבא שמש במזרח, ולא נתנו מספיק לאימא אוקיינוס במערב. לכן שלח האוקיינוס את הערפל שפוגע בילדים. עליי להשיב את ההרמוניה.

אני מדבר עם בני ומספר לו על הצער ועל הכאב. כאן, במערת הזאבים, אני מרגיש מוגן. אבותיי קפואים באבן ומסתכלים בנו. אני מכיר את רחש העשבים, אני מכיר את צווחת העלים. כל גביש, כל גרגר חול. כל עץ…

את המונולוג הזה נשא ה”מארא קאמי”, השמאן של שבט הוויצ’ול שבהרי הסיירה מאד’רה. בני שבטו קוראים לעצמם “הווירה ריקה” – המרפאים. הם בטוחים שנמסרה בידם שליחות, שנועדה לעזור להם ולעולם כולו. המחלה פגעה בילדים, והילדים מתים, אך מחלת הילדים היא מחלת השבט, מחלת הטבע, העולם, היקום, היא הפרת ההרמוניה בעולם האלים.

בני שבט הוויצ’ול אינם מתנכרים להישגי הרפואה המודרנית. אין להם כל קושי לקבל את הרופא שבא מאטלנטה כחלק ממאמץ הריפוי; אך לדעתם, אין לצמצם את המחלה לאיבר מסוים, לאיש מסוים, שכן העולם כולו מקושר בחוטים סמויים – אין מציאות מבודדת. לפיכך אם גופו של הילד מגלה סימנים של הפרת ההרמוניה, יש לחפש את הסיבה בכל רובדי הקיום והיקום – ההרמוניה הכוללת הופרה.

להמשך קריאת הפרק

לקריאת הרשימה המלאה:
http://www.dreamtheory.org/dreamforum1/?p=349
תמצת את המאמר: עידן נוני (בוגר החוג לפסיכולוגיה)

טכניקות של דגירת חלומות (Dream Incubation) עובדות באמצעות ריכוז והפניית הקשב לבעיה ספציפית זמן קצר לפני השינה בציפייה שתהליכי חלימה קוגניטיביים או רגשיים ישפיעו בדרך שתסייע להגעה לפתרון הבעיה

לתיאור השיטה בתקופה הקדומה ראו:

חלומות אינקובציה והזמנת חלום בעולם העתיק

החוקרים מציגים מחקרי עבר שנעשו על דגירת חלומות והצביעו על בעיות של תוקף פנימי בשל אי בחינת מספיק משתנים אפשריים, לדוגמא האם השפעה על פתרון בעיה נעשתה בזכות דגירת החלום עצמה או בזכות קוגניציה בזמן ערות, שהרי יש לה השפעה על תוכן החלום.
לקריאת המשך הפוסט »

מתוך המאמר:

חלום-שירה

חלום על ספת המטפל עובר אנליזה כדי להבין את פשר משמעותו. כדי לתרגם את הבלתי מובן למובן. חלום שנהיה שירה קיים לעצמו. בתמונתו. במלותיו. פטור מפשר. וזה כוחו. בשירה החלום הוא הטקסט עצמו. החלום הינו השיר כולו, והשיר הינו חלום.
חלום משיב אותנו אל הממד הראשוני של התמונה, התחושה, החוויה והמלה. הוא מאפשר לנו להמריא ממנו אל אן שנחפוץ כנקודת מוצא לשיר שהוא עצמו כחלום יעוף. לפעמים אחרי זמן רב אני מגלה ששיר, כל שיר, לא דווקא שיר שנכתב בהשראת חלום, מספר לי על עצמי כמו שחלום מספר לי מה שלא ידעתי. גם שיר שכתבתי על אחרים.

קרבתי לחלום היא בעיקרה לא מהמקום שלי כפסיכולוגית, אלא מהמקום של אדם שחלומות מרבים לפקוד אותו. יש צורך לבטא ולתת עיצוב וצורה וזכרון לחוויה משמעותית שמתרחשת בחלום. לדוג את דגי החלום ולשמר אותם באקוריום השירים.
חלום כמו שירה הוא מתנה שאנחנו מקבלים. לגבי שניהם – חלום ושירה – יש סוג של קשב שמכוון פנימה שמסייע להם להופיע.
חלומות רבים הם לא נעימים, ובאים להראות לנו צד בעיתי בנו שאנחנו לא מודעים לו. ובדיוק בגלל זה גם אז הם מתנה. חלום פרעה בודאי הוא חלום לא נעים , חלום מפחיד, חלום אזהרה.
אבל שירה בעבורי היא תמיד רגע חסד ורגע אושר. זה מצב של פתיחות, של קליטת החיים בחושים אחרים. זה מצב צבירה אחר. זה ערוץ אחר, ולשמחתי ערוצי התודעה והשירה לא מתערבבים זה בזה. שירה היא חלימה ערה. תרגום של ערות לערות. שירה היא רגע העצמי ביותר – כמו חלום שהוא העצמי ביותר.

לקריאת המאמר המלא

החלום./

****************

שלום רות ורז,
בהמשך לדברים שכתבה רות, כדאי להתייחס לניגודים שמופיעים בחלום:
פנים – חוץ
בור(עומק) – ערימת עפר(גובה)
קרוב לביית – רחוק מן הביית
חום (אש) – קור (שלג)
אור – חושך
שינה -עירות
חורף – קייץ
אובדן דרך – מציאת כיוון
חוסר מודעות – מודעות

נראה שהחולמת מנסה למצוא את האיזון בין נטיות מנוגדות הקיימות בה
והמסומלות ע”י הניגודים הללו. הדב מייצג, כפי שנאמר, מורה דרך פנימי
שקרוב לאינסטינקטים : פעם הוא מקרב אותה לנוח לצבור כוחות ולהתחמם ע”י
התכנסות פנימה – צד אינטרוורטי. ופעם הוא דוחק בה להתעורר, לצאת אל העולם
ולהיות אקטיבית -צד אקסטרוורטי.
החלום מתחיל מן האובדן של הדרך בחוץ, מה שמחייב את החולמת להתכנס פנימה
כדי למצוא את המצפן הפנימי שלה, ואז לצאת שוב החוצה אל העולם.
תפיסת הזמן המחזורית של עונות השנה שאותה מייצג הדב, מזכירה גם את המיתוס
על פרספונה שנחטפת ע”י האדס לשאול ורק לאחר מו”מ בין האלים היא יכולה
לצאת שוב אל העולם בתקופת האביב והקייץ. כמו כן זה מזכיר במיתוס הבבלי את
הירידה של איננה לשאול לצורך תהליך של אינקובציה והתחברות לצד הגולמי של
האישיות (שוב כמו תהליך מחזורי בטבע שמבטא את הדיאלקטיקה בין הגולם-
לפרפר).

נתי פרי.

החלום. ./

***************

בכל מקרה, יש להתייחס למשמעות הדב בשבט האידיאני המסוים הזה לפני שמפרשים את החלום.
לאינדיאנים יחס קרוב לחיות, הן נחשבות בעלות ידע רוחני חשוב. והן קשורות למתוסים ולאגדות שלהם.
יש שבטים בהם לכל אדם יש קשר של כפיל-מלווה עם חיה מסוימת. לכן, חשוב גם לדעת אם מדובר בחית הכפיל שלה או לא.

מחשבה נוספת: יש לזכור שלדובים יש שנת חורף, שהיא כעין אינקובציה לקראת לידה מחודשת בקיץ.
תרדמה יכולה להיות מוטיב של תרדמת כבריחה-נפילה למצב נטול תודעה
(ראו היפהפיה הנרדמת והתרדמת של שלגיה) – אבל גם כזמן שקיעה בשינה לצורך התחדשות כוחות וקבלת מידע חדש דרך חלומות.
גם כניסה לבור ככניסה למעמקים יכולה לבטא מוטיב זה של קבלת מידע ממעמקי הלא-מודע.
יוסף, אחרי נפילתו לבור הכלא נהיה פותר חלומות. למשל.
ובחלום של האשה החולמת יש גם כניסה לבור וגם שינה.
הצעקה של הדוב שעליה להקיץ וללכת משם יכולה לבטא את העובדה שהשהות במעמקים יכולה גם להיות מסוכנת ולכן צריך לדעת לצאת בזמן הנכון משם.
גם במובן הזה הדב הוא מורה דרך – הדב קורא לה “נכדה”.
כנראה שהוא מייצג אב-קדמון, כעין אב-גדול שדואג לה.

רות נצר

לרוב איננו מתייחסים לחוויות בחלומות כסימנים קליניים מנבאים. אבל נשאלת השאלה אם יש מקרים בהם חלום יכול להקדים תסמונת פסיכיאטרית.

לשאלה זאת יש חשיבות קלינית ברורה, אך בניגוד לשימוש במבחנים השלכתיים ככלי דיאגנוסטי, לא נעשה שימוש דומה בחלומות.

. אינני יודע מדוע יש כל-כך מעט מידע בנושא (ואשמח לשמוע יותר). יתכן שההנחה הבסיסית היא שחלומות מטבעם הינם מטורפים למדי, ויונקים מאותו שדה לא מודע כמו הפסיכוזה, כך שלא ניתן להסיק מהמתרחש בחלום על המתרחש במציאות. מה גם, שלפי גישות מסוימות, כמו היונגיאנית, החלום יכול אף לתת תמונה משלימה (והפוכה) – וכלל לא חופפת למציאות.

ר.ד.לאינג מצטט בספרו “האני החצוי” דוגמת חלום שמביא מדרד בוס ב ספרו

(: The Analysis of Dreams (1957

“ אישה כבת שלושים חלמה, כשעדיין חשה עצמה בריאה לחלוטין, שהיא עולה באש באורווה. מסביבה, באש, הלכה והתפשטה שכבת לבה. חצי מתוך גופה וחצי מבחוץ, יכלה להבחין כיצד האש נשנקת תחת שכבה זאת.

לפתע היתה כולה מחוץ לאש, והכתה במקל כדי לשבור את הלבה ולהשיג אויר. עד מהרה התעייפה החולמת, והאש כבתה לאטה.

ארבעה ימים לאחר חלום זה לקתה בהתקף של סכיזופרניה אקוטית.

בפרטי החלום ניבאה החולמת במדויק את מהלך הפסיכוזה שלה… היא באמת התחילה בהתקשחות ובהתכנסות לתוך עצמה.

ששה שבועות מאוחר יותר היא התגוננה שוב בכל כוחה כנגד דעיכת אש חייה, עד שלבסוף דעכה לגמרי נפשית ורוחנית.

עתה, מזה כמה שנים, כמוה כלוע הר געש כבוי… “

מעניין לקשר חלום מסוג זה לתפיסה של קוהוט – כאשר חלומות מסוג זה יכולים, אולי, להוות דוגמא לתהליך שקורה בחלום כמקדים תהליך במציאות, או כמבטא תהליך פסיכופתולוגי – באופן סימבולי.

בספרו the Restoration of the self משנת 1977 – קוהוט מבדיל בין חלומות שמבטאים תכנים חבויים (דחפים וקונפליקטים) שהינם בעצם סוג החלומות ה”פרוידיאנים” הקלאסים לבין סוג אחר לגמרי של חלומות אותם הוא מכנה “חלומות על מצב העצמי”.

החלומות מהסוג השני – מנסים לקשור את המתחים הקדם מילוליים של מצבים טראומטים, או פחד מפני התפרקות העצמי – באמצעות חלום הניתן להצפנה ותקשורת מילולית. ” חלומות אלו דומים יותר לחלומות של הילדים, לחלומות של הנוירוזות הטראומטיות, או אף לחלומות ההזייתיים המופיעים במצבים של סימום או חום גבוה… ”

החלומות מהסוג השני מתארים באופן ויזואלי ודראמטי את פחדיו של החולם מפני התפוררות העצמי. עצם הצגת המצבים הלללו בחלום הוא נסיון לטפל בסכנה הפסיכולוגית על ידי עטיפת ה”אימה ללא שם” בדימויים שניתן לתת להם שם.

לכן בטיפול – חשוב להבחין שמדובר בחלום מסוג זה, ואז לא לחפש דווקא את זרם האסוציאציות החופשיות שיובילו למעמקי הלא מודע, אלא להבין את החרדה האוטנטית של המטופל מפני זעזועים או התפרקות של העצמי, כשהחלום מנסה אולי לאחד את הקצוות, או לפחות להעביר מסר על הסכנה הממשמשת לבוא. במקרים אלו אולי חשוב יותר לתת שם לסכנה ולעזור בהתהליך הטיפול להתארגנות מחדש של חלקי העצמי.

האם יש למישהו נסיון או מידע נוסף בנושא?

רז

החלום כמילוי משאלה או כמדריך פנימי?

שלום רז,

אני שמח שהעלית את החלום על אירמה של פרויד, כנושא לדיון. זאת משום שעל חלום זה פרויד טען שהוא מהווה את ההוכחה לכך שהמניע לחלומות הוא ביטוי למשאלות מודחקות ואסורות. עם זאת ניתן לראות עד כמה רחוק חלום זה לשמש כהוכחה לכך ואף להיפך . להערכתי ניתן לפרש חלום זה כנועד לכוון את פרויד להיות רגיש לכאבה הנפשי של המטופלת, ולקחת אחריות על מעשיו כמטפל.

לקריאת המשך הפוסט »

הפורום מקושר לאתר תורת החלומות    -   דיונים מקצועיים בנושאי חלומות וחלימה

http://www.dreamtheory.org

לקבלת פרטים או הצטרפות כחבר לאתר ניתן לכתוב ל:    מערכת תורת החלומות