חלומות לאחר טראומה

עבור רבים מאיתנו החיים חיים יחסית רגילים, יש עניינים רגשיים רבים הפעילים בכל נקודת זמן, ואין זה קל לקבוע רגש דומיננטי מסוים. לכן, החלומות שלנו תכופות נראים מבולבלים וכמעט מקריים. מכל מקום, אם נתחיל במקרה מובהק של מישהו שחווה לאחרונה טראומה חמורה – הרי אנו יודעים בדיוק מה מעסיק את נפשו של אותו אדם ויהיה לנו קל יותר להבחין מה בעצם מתרחש. הסתייע בידי לאסוף סדרות ארוכות של חלומות ממספר אנשים שחוו טראומה חמורה כגון בריחה משריפה, אונס, או מישהו שנרצח בסמוך להם. סדרות אלו תכופות מראות קיומם של קשרים שנעשים בין האירוע הטראומטי ודימויים אחרים, זיכרונות מהעבר וכדומה. נראה כי הקשרים מונחים באופן עקרוני על-ידי הרגשות או העיסוק הרגשי של החולם. למשל, אדם צעיר דיווח על סדרת חלומות לאחר טראומה קטנה בגיל חמש-עשרה: הוא טייל לוושינגטון עם הוריו וננעל בתוך חדר ממנו לא יכול היה לצאת למשך במשך יום ולילה שלמים. הוא נהייה לגמרי מפוחד, צעק ופיתח את כל סוגי הפנטזיות בנוגע למה שעלול לקרות לו. הוא מסכם:

לקריאת המשך הפוסט »

הקשר בין מחלת השינה (נרקולפסיה) לבין תסמונת הפרעת ההתנהגות בעת שנת REM

רקע: מחלת הנרקולפסיה ( NARCOLEPSY ) היא מחלת שינה המתאפיינת בנטייה להיכנס לשינה מספר פעמים במשך היום, גם תוך כדי פעילות, ולעיתים דווקא עקב גרוי של ריגוש עז. הנפילה לשינה יכולה לקרות במצבים לא תואמים, כגון בעת שיחה, נהיגה במכונית, או אפילו בעת קיום יחסי מין.
בנוסף לכך יכול להתלוות מצב המכונה – קטפלקסיה, שבו יש אטוניה דו צדדית של השרירים, בדומה למתרחש בעת שנת REM. כמו כן מתלווים סימפטומים אופייניים בעת השינה – כגון הזיות לפני הרדמות או בעת ההתעוררות (הלוצינציות היפנגוגיות) או שיתוק שרירים שממשיך מספר דקות לאחר שהאדם כבר ער (sleep paralysis – תחושה שלרוב הינה מפחידה, ויכולה לקרות באופן ספוראדי גם באנשים שאינם סובלים מנרקולפסיה).
במחלה ניתן בעצם לראות הופעה של מרכיבי שנת REM שמתערבים במצב הערות. המחלה נדירה יחסית (בסביבות 0.02 עד 0.16 אחוז מהאוכלוסיה ).ויש לה מרכיב גנטי (נמצא גם קשר
ל 2 HLA_DR ). מניחים היום שהמחלה נובעת ממחסור בנוירוטרנסמיטור אורקסין
( OREXIN ) בהיפותלמוס.

REM BEHAVIOR DISORDER – RBD – הינה הפרעת התנהגות שמתרחשת בעת חלום, בזמן שנת REM.
בהפרעה זאת יש ירידה במנגנוני העיכוב שיוצרים את האטוניה בעת שנת ה – REM . עקב כך מופיעות תנועות מורכבות, ולעיתים אלימות – הנגרמות ע”י מצב החלימה. נראה כאילו החולם “מבצע” את המתרחש בחלום. הנפגעים העיקריים מהתופעה הינם בני/בנות הזוג של החולה, אשר חוטפים לעיתים מהלומות מפתיעות תוך כדי שינה, והכל ללא כל מודעות מצד החולה.. תופעה זאת יכולה להתרחש באופן אידיופטי, או להיות התחלה של הפרעה נוירולוגית דגנרטיבית, כאשר בעיקר נמצא קשר למחלת פרקינסון.
הפרעה זאת מופיעה בעיקר בגיל המבוגר (ממוצע התחלה 60.9 ) , עם שכיחות בעיקר בגברים (בסביבות 80%).

בעת האבחון חשוב לשים לב להבדל מפראסומניות אחרות שיכולות להראות דומות. דיבור והליכה מתוך שינה, למשל – אך אלו מתרחשים בשלב שינה עמוקה של non-rem שבו אין בעצם אטוניה.צריך גם להבדיל מתנועות לא רצוניות אחרות, למשל עקב תנועות רגליים עצבניות, או תנועות המופיעות בעת יקיצות חלקיות בגלל קשיי נשימה בשינה.

לאחרונה נמצא במחקרים קשר בין שתי התופעות:
S. Nightingale וחבריו מהמרכז לחקר השינה בבי”ח St. Thomas Hospital בלונדון –
בדקו לאחרונה את הקשר בין הפרעת ההתנהגות בעת REM (RBD ) – לבין מחלת הנרקולפסיה. (1 ) .
מחקר קודם של schenck and mahowald (2) שפורסם כבר בשנת 1992 הראה כבר אז קשר בין שתי הההפרעות.
במחקר דאז נאסף מידע מבדיקות פוליסומנוגרפיות שנאספו במשך שנים על 142 חולי נרקולפסיה. 12% מהם הראו הפרעות בתנועה בזמן השינה, כאשר 7% מילאו את הקריטריונים ל RBD .

במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על שאלונים שהועברו ל 78 חולי נרקולפסיה, בנוסף למידע שנאסף באופן אוביקטיבי במעבדת השינה (אך רק על חלק מהחולים). שאלונים כללו שאלות מפורטות על סימפטומים של הנרקולפסיה, על הטיפול התרופתי ועל סימפטומים של RBD .
55 חולים (71% ) השיבו על השאלונים . מתוכם ל- 20 (36%) היו גם סימפטומים של RBD .
בניגוד לחולה הטיפוסי של RBD – החולים היו צעירים יותר (ממומע גיל של 41 ) עם שכיחות שווה בין נשים לגברים.
ויתרה מזאת – כשחילקו את חולי הנרקולפסיה ל 2 קבוצות – אלא שמחלתם חמורה יותר, מלווה גם בקטפלקסיה, שיתוקי שינה והזיות היפנגוגיות, מול אלו שסבלו בעיקר מהיפרסומניה יומית עם מעט תופעות נלוות – הרי הקבוצה הראשונה הראתה גם יותר סימפטומים של RBD .

מסקנת המחקר היא ששכיחות תופעות הללו, של הפרעה בהתנהגות בעת שנת , REM גבוהה בנרקולפסיה אף יותר מאשר חשבו קודם, כשהתבססו על בדיקות פוליסומנוגרפיות במעבדה בלבד.
החוקרים מדגישים שחשוב לתשאל את החולים לגבי סימפטומים אלו, גם בחולים צעירים מהצפוי וגם בנשים.
בנוסף – יש לזכור שניתן לטפל בתופעת ה RBD . הטיפול המקובל הוא בקלונקס, או לעיתים בטגרטול.
נמצא שגם מלטונין מועיל במקרים אלו.
הערות:
- הקשר בין 2 התופעות איננו מובן מאליו, במיוחד כשבנרקולפסיה מדובר על ירידה במערכת המעוררת (עקב חוסר ב OREXIN) ) ונטייה להופעה של שיתוקי שינה מוגברים, גם בעת הערות, ואילו ב RBD יש דווקא ירידה בעוצמת השיתוק. אך יתכן וזה מצביע בעצם על דיסרגולציה של המערכת, עם חוסר סינכרון בין מצב הערנות לבין הפעלת מנגנון השיתוק.

נקודה נוספת, כביקורת על המאמר – היא שלא בוצעה במחקר הנ”ל בקרה מספיק טובה על המשתנה של הטיפול התרופתי.
מסתבר שדווקא החולים הקשים יותר בנרקולפסיה מקבלים יותר תרופות, שכוללות טריציקלים ותרופות ממשפחת ה SSRI , וכן ריטלין או סטימולנטים אחרים – שכולם ידועים כמגבירי תופעת ה RBD.

בכל מקרה – מחקרים מעין אלו חוזרים ומראים עד כמה מנגנוני הרגולציה על שנת REM הינם מורכבים כאשר מרכיבים שונים יכולים לפעול בנפרד או ללא סנכרון (הזיות בלבד, שיתוק בלבד, ערוב REM עם ערנות וכדומה). מדובר בתחום מחקר הצובר יותר ויותר תאוצה

מקורות:

1- The association between narcolepsy and REM behavior disorder (RBD), S. .Nightingale,
Volume 6, Issue 3 The , May 2005, Pages 253-258

2- Motor dyscontrol in narcolepsy: Rapid-eye-movement (REM) sleep without atonia and REM sleep behavior disorder, Dr. Carlos H. Schenck, Annals of Neurology, Volume 32, Issue 1 , Pages 3 – 10

הנפש בלילה / מאת: אנדריאה רוק. הוצאת עם עובד.
סיכמה: מיה דרזנר.

לרשימה המלאה

בספר ‘הנפש בלילה’ מתוארת ההיסטוריה של חקר החלומות ונסקרות התובנות המדעיות אליהן הגיעו עד כה, תוך ניסיון לדון באופן מעמיק בשאלות של איך, למה ומדוע בעצם אנחנו חולמים; הן מההיבט הביולוגי – אבולוציוני, והן מההיבט הפסיכולוגי –אנליטי. מוצגות דוגמאות למקרים יוצאי דופן ולמחקרים מעניינים מעולם החי מתוך מאמץ לחבר את הפאזל של חידת הנפש החולמת. מתוך כך, עולות שוב ושוב הסוגיות של הקשר בין הגוף והנפש (התודעה). הספר כתוב בצורה רהוטה (מובן גם למי שלא מגיע מתחום מדעי המוח), והוא אינו פוסח על סיפורם המרתק לא פחות, של המדענים שחוללו את המהפכה בתחום.
גילוי מנגנון החלימה

לקריאת המשך הפוסט »

לקריאת הרשימה המלאה:
http://www.dreamtheory.org/dreamforum1/?p=349
תמצת את המאמר: עידן נוני (בוגר החוג לפסיכולוגיה)

טכניקות של דגירת חלומות (Dream Incubation) עובדות באמצעות ריכוז והפניית הקשב לבעיה ספציפית זמן קצר לפני השינה בציפייה שתהליכי חלימה קוגניטיביים או רגשיים ישפיעו בדרך שתסייע להגעה לפתרון הבעיה

לתיאור השיטה בתקופה הקדומה ראו:

חלומות אינקובציה והזמנת חלום בעולם העתיק

החוקרים מציגים מחקרי עבר שנעשו על דגירת חלומות והצביעו על בעיות של תוקף פנימי בשל אי בחינת מספיק משתנים אפשריים, לדוגמא האם השפעה על פתרון בעיה נעשתה בזכות דגירת החלום עצמה או בזכות קוגניציה בזמן ערות, שהרי יש לה השפעה על תוכן החלום.
לקריאת המשך הפוסט »

מתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי והפנטגון ב -11 לספטמבר 2001 נצרבה  בתודעה כאירוע טראומתי, לכל תושבי ארה”ב ולרבים בעולם.
עצם הצפייה בארועים בטלויזיה היתה טראומטית גם למי שהיה רחוק מאיזור האסון.החוקר ארנסט הרטמן ועמיתיו -  השתמשו באירוע זה על-מנת לחזק את הטענה כי עוררות רגשית משפיעה על חלומותינו, בעיקר בהגברה של עוצמת הדימויים בחלומות ופחות בהשפעה על משך החלום ועל תוכנו, ולכן ניתן לומר שעוצמת הדימויים בחלומותינו יכולה להיחשב מדד לעוררות רגשית.

לקריאת המשך הפוסט »

Géza Róheim חקר חלומות בשבטים שונים.

בספרו מ 1973 הוא תאר חלום שחלמה אשה בגיל העמידה משבט הנאווהאו.

החלום מובא בספרו של רונלד ר. ליינג “קולה של החוויה” בתרגומה של ד”ר אורה גרנגרד :

“היה חורף. חיפשתי משהו הרחק מהבית. בגלל השלג טעיתי בדרכי. פחדתי מהחושך וניסיתי לחזור למקום שממנו התחלתי – ראיתי ערמת עפר ובור.

החום היכה בצד אחד של גופי. יצאתי מהבור והרגשתי נועם. התקרבתי לבור והבטתי פנימה, ואז שמעתי רעש, כאילו מישהו נושם.

עכשיו לא פחדתי. “מי שם” – שאלתי.

“מישהו” – באה התשובה.

אמרתי לאיש שטעיתי בדרכי וכי רציתי להיכנס לבור.

“תהיה מי שתהיה, אני רוצה להישאר איתך במשך הלילה”, אמרתי.

הוזמנתי פנימה. התקדמתי מעט והחדר גדל.

הוא היה מכוסה מבפנים בקליפה הרכה של עצי ארזים, ואש בערה בו.

מישהו שהיה שכוב שם התרומם. זה היה איש- דוב.

הוא שאל אותי מאין באתי.

הוא מר ” בסדר גמור, נכדה, שכבי על המצע הזה, איש לא יפריע לך.”

שקעתי בשינה. הדוב נחר. הייתי ערה. שקעתי שוב בשינה.

הדוב התחיל לצרוח –”קומי!”

שקעתי שוב בשינה. התעוררתי, הדוב טפח על כתפי והורה לי בכפו לאן ללכת.

קפצתי מתוך הבור והתעוררתי”…

***************************

Géza Róheim :מידע על המחבר וספריו

התכונות העיקריות לגבי תודעת החלום הן (בהתבסס על הובסון ואחרים):

1 . חוסר התמצאות בזמן, במקום ובלבול בזהות הדמויות.

חוסר ההתמצאות בזמן יכול לנבוע מירידה בפעילות האונה הקדמית האחראית על תפיסת רצף הזמן. אבל הבלבול בזהויות הנו מורכב יותר, שכן יכולים להופיע צרופים שונים (דחיסה של כמה דמויות לדמות אחת), או מצב בו מופיעה דמות שאנו מתייחסים אליה כאילו היא מוכרת אבל היא נראית שונה מהמציאות – ועוד. (יש המדמים את התופעה האחרונה להפרעה נוירופסיכולוגית המוכרת כתסמונת FREGOLI שבה אדם שנפגע באונה טמפורלית תחתונה , או בקשרים שלה – מזהה זרים כאילו הם מוכרים).

2 . הזיות (הלוצינציות, חזיונות שווא) – בעיקר חזותיות, אך גם הזיות שמע. באופן מיוחד ומעניין מופיעות בחלום גם הזיות של תנועה (בחלום נופלים, עפים וכדומה). לעתים רחוקות יותר מופעלות אופנויות חוש נוספות (טעם, ריח).

3. הפרעות בקשב מתמשך ונטייה לרפיון אסוציאטיבי (כלומר קפיצה של המחשבות באופן לא מסודר). חווית הרפיון האסוציאטיבי יכולה גם להופיע בעת ההרדמות, כשאנו חשים כאילו המחשבות “בורחות לנו”. הסיבה קשורה להחלשת המרכזים שמארגנים ומבקרים את הרצף הלוגי של המחשבות.

4 . שיכחה (אמנזיה) חלקית עד מלאה של החלום בעת ההתעוררות. זאת אחת התופעות המוכרות והשכיחות ביותר. גם זוכרי החלומות הטובים ביותר זוכרים רק חלק קטן, כשרוב החלומות חומקים להם ואינם עולים לתודעה הערה. כיום ידוע שאם מעירים אדם מתוך שנת חלום (שנת REM) – לרוב כן יזכור את החלום. כך שברור שגם מי שלא זוכר – עדיין חולם מספר חלומות כל לילה.

5. ירידה בתובנה ובשיפוט – מדובר גם בהפרעה כללית (לכך שבכלל מדובר בחלום, עם תחושה מזוייפת של מציאות) , וגם התעלמות מכך שבמציאות החלום מתבטלים חוקים אחדים מחוקי המציאות.

ה”חלומות הצלולים” מהווים כמובן יוצא דופן, בכך שיש מודעות לכך שמדובר בחלום, אך המודעות לא תמיד מלאה, ותלויה גם בלימוד ותרגול מצב זה.

6. הגברה בעוצמה הרגשית, בעיקר של רגשות) בסיסיים (כגון פחד, כעס).

7. ירידה בתפקוד קוגניטיבי .למשל, לא ניתן “לקרוא” טקסט בעת חלום .

אנשים שניסו “לקרוא” בחלום מתארים מעין חוויה “דיסלקטית” שבה המילים נקטעות או מאבדות משמעות ונתפסות כמילות תפל.

8. תחושה של חוויה מיוחדת “חלומית”. לעיתים קרובות, גם לאחר אירוע מרגש במציאות , רבים יכולים לומר : “זה היה כמו חלום…”

הובסון הסביר את התכונות הללו ע”י ההסבר הפשטני של הפעלה כולינרגית והשתקה אמינרגית. כלומר תודעת החלום מופעלת ע”י מערכת מעוררת כולינרגית (שיש לה תכונות אחרות, למשל חוסר הפעלת הההיפוקמפוס לצורך האיחסון בזכרון), בעוד הערנות מופעלת ע”י מערכת מעוררת סרוטונרגית ואדרנרגית.

יתכן שהמודולוציה השונה גם מפעילה את איזורי המוח השונים באופן דיפרנציאלי.

בכל מקרה, בבדיקות של הדמיה מוחית תפקודית (PET או FMRI ) נמצא שיש הפעלה מאסיבית של אזורים לימבים אמוציונלים, הקישורים לאזורי קדמיים תחתונים (מוטיבציונים), הפעלת הרכס החגורתי (סינגולום), וכן אזורי ראייה גבוהים.

לעומת ההפעלה האמוציונלית, מוטיבציונית וחוויתית – יש השתקה של האונה הקדמית והאזורים הצדדיים שלה (הדורסולטרלים ) – כך שיש ירידה בשיפוט ובבקרה, קושי בפיקוח על רצף הזמן, והפרעה ביכולת להשתמש בשפה.

תודה לנתי ומאשה
אני שמח על התגובות שלכן, והן גם מאפשרות לי להתווכח על הרעיונות הללו, ומשם לנסות להמשיך הלאה.
ראשית – אני חושב שכל תיאוריה שבאה להסביר מדוע אנחנו שוכחים חלומות, חייבת להתמודד גם על השאלה כיצד ומדוע אנו כן זוכרים חלומות אחרים.
לפי הגישה הפרוידיאנית, שנתי מתאר – הרי תכני החלום הינם תכנים אסורים ומודחקים, ולכן בעת ההתעוררות חוזר מנגנון ההדחקה ומשכיח אותם.
רק שבהתאם לגישה זו – מדוע יש חלומות שאנו כן זוכרים, ואפילו בפירוט רב? האם התכנים שלהם פחות אסורים? פחות קרובים לאיד??

לקריאת המשך הפוסט »

שלום רב

נתי תאר קודם את השאלתה של המטופלת לגבי משמעות קטעי החלום הזכורים.
אולי רצוי כעת להרחיב את השאלה ולנסות להבין מדוע אנחנו שוכחים את רוב חלומותינו?
בעצם זכרון של חלום הוא ארוע נדיר ומיוחד לרוב האנשים, ואפילו זוכרי החלומות המנוסים מאבדים רבים מהם.
כולנו מכירים את חווית החלום שחומק מאיתנו.  צריך להתאמץ לאחוז בזנב החלום המפרפר, כדי שגם ראשו יבצבץ מהמים. ואם לא נעשה כך מיד על הבוקר -  הוא

יישכח מאיתנו. לקריאת המשך הפוסט »

התחביר של האי- ראציונאליות

מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח

מאת: מרק בלצ’נר

The Grammar of Irrationality: What Psychoanalytic Dream Study can Tell us About the Brain

Mark J. Blechner, Ph.D.

פרק מהמאמר:

קוגניציות לא תואמות בחלום

” …….

” נסו לרגע לבדוק את תצורת החלום הביזארית הבאה -  החולם אומר: “ידעתי שהיא הייתה אימי, אף כי היא לא נראתה כמוה”. כל קלינאי ששומע חלומות לעיתים תכופות יודע שמשפטים כאלו אינם נדירים כלל.

מפתיע אותי שאמירות כאלו אינן לרוב מפתיעות את האנשים. אנשים רבים, כאשר הם יבואו לתאר חוויה ביזארית בחלום, יכינו את השומע ע”י הפתיחה: “זה היה הדבר המוזר ביותר… ” או: “אינני מבין איך זה קרה, אבל בכל זאת …”. אך כאשר אנשים רואים בחלום אדם שזהותו איננה תואמת את מראה דמותו, לרוב אינם משתמשים בהקדמה מאפיינת לתיאור החוויה – לפחות המטופלים שלי לא נוהגים כך. הם לוקחים זאת כמובן מאילו שאני אבין למה הם מתכוונים. לזה אני קורא “ביזאריות (או אי-ראציונליות) מקובלת  של חיי החלום” .

החולם מכיר את זהותה של  הדמות, אף כי מראה הדמות איננו תואם את זהותה. יש אי-התאמה בין מראה הדמות וזהותה. בחיי הערות, רוב האנשים השפויים יניחו שהם לא ראו טוב או לא זיהו טוב את האדם, ויתקנו זאת, אך לא כך בעת החלום.

זו דוגמה אחת למה שאני מכנה “קוגניציות לא תואמות”. שני אספקטים של הקוגניציה אינם מתאימים זה לזה, החולם אמנם מודע לחוסר ההתאמה, אך לא מונע ממנה להישאר.[ בחיי הערות שלנו אנו לא נאמר באופן רגיל  ”היא לא נראתה כמוה אך ידעתי שהיא אימי”. אך איכשהו אנו חשים בנוח לדווח על חוויות כאלו אם הן קורות בחלום.  כאשר אנו מספרים על חוויות בערות אנו נוטים להימנע, או לפחות לתת אפיון מקדים, ממשפטים שאינם אפשריים מבחינה לוגית, פן נחשב ללא שפויים.

זה אחד הדברים שמבחין בין החולה הסכיזופרני לבין האחרים. אריאטי ( 2)  נתן דוגמה של חולה סכיזופרני שאמר : “אימי היא שוויצריה”. הוא חש שאימו הייתה כמו שוויץ,  בכך שהייתה עצמאית וחופשייה. אבל אם היה אומר “אימי היא כמו שוויצריה”, המשפט היה נשמע פואטי ולא מטורף.

סלבדור דאלי (10 ) תפס את ההבדל הזה כשאמר “ההבדל היחיד ביני לבין האדם המשוגע הוא בכך שאני לא משוגע”. דאלי ביצירות האמנות שלו – עיוות כל העת את העולם האמיתי. אבל הוא יכול היה לבחור אם לעשות כך או לא. הוא יכול היה להתחבר לאופני החשיבה של האדם המשוגע, אבל יכול היה גם לחזור מהן מתי שרצה, ולעבוד איתן כאדם שפוי ופרודוקטיבי. זה ההבדל בינו ובין האדם המשוגע.

בחלומותינו, לרוב איננו יכולים לעשות בחירה זאת. לרוב אין מונחים מגדירים. אנחנו יכולים לחלום: ” היא לא נראה כמוה, אך ידעתי שהיא אימי”. אנחנו לא נוטים לחלום : “היא לא נראתה כמוה , אך חשתי באופן כלשהו שהיא הייתה כמו אימי”. זו כבר השפה של החשיבה הערה. החולמים הם כפי שאמר המלט לאימו (מערכה ראשונה, מעמד שני , תרגום שלונסקי) : “אין זה “נדמה” גברתי,  כי אם אמת.  בי אין דבר “נדמה”. “

וכאשר אנו ערים ומספרים את חלומותינו, אנו ממשיכים לקבל את הקוגניציה הלא תואמת ללא המונחים המגדירים.

מה הקוגניציות הלא תואמות יכולות ללמדנו על הנפש ועל המוח

המאמר המתורגם המלא

עריכה ותרגום:    רז אבן , M.D

עזרה בתרגום : ענבל עמית

הפורום מקושר לאתר תורת החלומות    -   דיונים מקצועיים בנושאי חלומות וחלימה

http://www.dreamtheory.org

לקבלת פרטים או הצטרפות כחבר לאתר ניתן לכתוב ל:    מערכת תורת החלומות