razeven.dreams@gmail.com / DR. RAZ EVEN – science of dreams and dreaming
5
Jan
11
Sep
הלוגיקה של החלום
אסנת הלוי בלבן
מוסד ביאליק 2012
ספר זה עונה על השאלה: מהם הכללים הלוגיים של החלום? למרות מרכזיותו של החלום במשנתו של פרויד והספרות הענפה שפרחה בעקבותיה, לא נדונה שאלה זו באופן מספק. פרויד טען כי החלום הוא משמעותי, וכי כל עיקרו בהיותו צורה מיוחדת של חשיבה. אולם כל מחקרו לאחר קביעה זו מעיד על מגמה הפוכה: החלום כפי שהוא נחווה אינו מובן, אינו משמעותי. משמעותו טמונה ב”רעיונות החלום” הלטנטיים הלא מודעים, הנחשפים בפירוש. אם החלום כפי שהוא נחווה על ידי החולם הוא נטול משמעות עבורו בעודו שרוי בחלומו, בטרם פורש — הרי אינו חשיבה, אלא תוכן מוצפן בלבד, וכלליו — כללי הצפנה או כללי תרגום בלבד, ולא כללים של חשיבה משמעותית בפני עצמה.
הספר מבקש לממש את הבטחתו של פרויד לפיה החלום משמעותי, והכללים המעצבים אותו הם קטגוריות של חשיבה, אלטרנטיביות לאלה של החשיבה היומיומית בהקיץ. מוצע כאן מודל כללי של צורת החשיבה בחלום, המשרת את הדרישה הבסיסית מכל מחשבה: “שתגיד משהו על משהו”, שתהיה אינפורמטיבית.
נקודות המוצא של עבודה זו הן העובדה שהחלום מודע בעת החלימה, וההנחה שהחלום מובן לנו בעודנו שרויים בו. והרי החולם אינו מתפלא או מופתע מהקורות אותו בחלומו, אינו תוהה על זרויותיו, לפחות לא באותה מידה — ולגבי אותם ארועים — שבהקיץ היו גורמים לו הפתעה ופליאה אין-קץ. רק הרפלקסיה על החלום, המתחוללת בהקיץ, מציגה אותו כמוזר, בלתי סביר או חסר פשר. אם החלום מובן בזמן שהוא נחלם, הרי ששוררים בו סדר והגיון מבחינת החולם בעת החלימה. הגיון זה הוא נושא הספר.
החלום כפי שהוא נחווה בעת החלימה, החלום הגלוי, הוא לדברי פרויד פרי סילוף של רעיונות החלום החבויים בלחץ הצנזורה, המשרתת את ההתנגדות של ה”אני”. התהליך ההופך — או מתרגם — את רעיונות החלום לחלום הגלוי קרוי בפי פרויד “עבודת-החלום”. רעיונות החלום ערוכים על פי אופן החשיבה השורר בהקיץ. עבודת-החלום מערבלת את רעיונות החלום על פי מספר כללים, שהחשובים שבהם הם “עבודת המיזוג”, היינו מיזוג של דמויות ועניינים ו”עבודת ההתקה”, שהיא הסטת הדגש בחלום מן העיקר לטפל. מלבדם, משתתף ביצירת החלום גם המכאניזם של “היכולת להיות מתואר”, אשר עיקרו המחזה של רעיונות החלום הערוכים בלשון מושגית. לאלה מצטרפים מספר כללים נוספים, בהם כאלה הנוגעים לזמן ולסיבתיות בחלום.
פירוש החלום, לפי פרויד, חושף את רעיונות החלום, באמצעות אותם כללי-התרגום המהווים את עבודת-החלום, אך בכיוון ההפוך: מ”לשון” החלום בחזרה ללשון המושגית של רעיונות החלום. כלומר, רעיונות החלום זהים לפירוש החלום, ומהווים את “האמת” הבלתי מסולפת של החלום. החלום כפי שהוא נחווה מתפקד אצל פרויד, אפוא, כמתווך בלבד בין רעיונות החלום לבין פירושו
15
Jul
פסיכואנליטיקאים הסבו מאז ומתמיד תשומת לב מיוחדת לתפקידם של רגשות וחוסר היגיון בחיי הנפש. תרומה מרכזית של הפסיכואנליזה הייתה למעשה ההסבר שסיפקה בנוגע לאופן בו לחצים רגשיים יכולים להוביל לחוסר היגיון מחשבתי והתנהגותי. תחום מחקר זה נשאר ברובו במסגרת תחום הפסיכואנליזה. מטרתי היא לחדד ולקדם את ההבנה שלנו בנושא חוסר היגיון על ידי פירוט סוגי חוסר ההיגיון אשר עשויים או לא עשויים להתקיים בחלומות, מצבי תודעה אחרים, פסיכופתולוגיות, ונזקים מוחיים – מה שאני מכנה “התחביר של חוסר ההיגיון”.
במהלך רוב שנות המאה ה-20, למעט מספר יוצאי דופן משמעותיים, פסיכולוגים מן האקדמיה, בין אם פסיכולוגים קוגניטיביים, חוקרים נוירולוגיים, או בן הכלאיים מהעת האחרונה תחת השם חוקרים נוירו-קוגניטיביים, לא הסבו תשומת לב מיוחדת להיבטים הרגשיים וחסרי ההיגיון של התפקוד הנפשי. מרבית החוקרים נתקלו באתגרים רבים מדי בתחום החשיבה ההגיונית מכדי לצלול לאזור האפל של חשיבה לא הגיונית; ורגשות נתפסו פעמים רבות כמבולגנות מדי לבחינה או לחילופין לא חיוניות לצורך הבנת הקוגניציה.
בשנת 1985 האוורד גרדנר (18) מנה את מאפייני תחום המחקר הקוגניטיבי, וכלל ביניהם את: “היעדר הדגש (הזמני) על רגשות, הקשר, תרבות והיסטוריה.” “היעדר הדגש” התגלה כיותר מזמני. עבור מדענים קוגניטיביים רבים הוא נמשך כמה עשורים של שנים. באותו הזמן, פסיכואנליטיקאים הסבו תשומת לב לרגשות, חוסר הגיון ולתת מודע, אך לא התקיים דו-שיח מספק עם חוקרים נוירו-קוגניטיביים המאפשר לשמור על תקשורת בין ממצאים קליניים ומחקרים ניסויים. התנהלות זו החלה להשתנות עם תחילת המאה ה- 21 בסיועה של התנועה הנוירו-פסיכואנליטית, כאגודה בינלאומית המפרסמת כתב-עת המוקדש לחילופי מידע אינטר-דיסציפלינאריים.
בשנים האחרונות הוקדשה תשומת לב רבה יותר לרגשות בתחום הנוירו-קוגניטיבי, דוגמת עבודתם של דמאסיו (11) ופאנקספ (31). כמו כן מתבצעת עבודת מחקר, בכמות פחותה אמנם, בנושא חוסר הגיון בתחום החשיבה, דוגמת כהנמן, סלוביק וטברסקי (25) וסלומן (37).
בעבודתי (3,4,5,6 ) חקרתי את הסוגים או החשיבה המתקיימים בחלומות תוך השוואתם לפסיכופתולוגיה, נזק מוחי ומצבי תודעה אחרים. השערתי היא כי לא כל סוגי חוסר ההיגיון שווים. סוגים מסוימים של חשיבה לא הגיונית מופיעים תכופות בחלומות ואינם מהווים הפתעה עבור החולם. סוגים אחרים של חוסר הגיון הינם מפתיעים למדי עבור החולם, בין אם במהלך החלום עצמו או בעת שחזור החלום לאחר הקימה. וסוגים מסוימים של חוסר הגיון רק לעיתים נדירות או לעולם אינם מתרחשים בחלומות. אילוצי חוסר ההיגיון בחלומות מהווים סוג של “תחביר של חוסר הגיון”. המבנה של תחביר זה, למיטב ידיעתי , טרם הוסבר בפירוט מספק.
עבודתי על פרויקט זה נמשכה מספר שנים. רבים ממצאיי הראשונים מתועדים בספרי The Dream Frontier ( (4) . ככל שאני עובד על בעיה זו, כך אני מגלה עד כמה אני זקוק לשיתוף פעולה מצד פסיכואנליטיקאים אחרים בעלי עניין משותף בתיאוריה וההבנה של דרכי פעולת המוח. אנו הקלינאים הפסיכואנליטים אוספים מידע באופן שונה מכל חוקר אחר. אנו שומעים על כמות רבה יותר של חלומות מדי יום ובפירוט רב יותר מכל אדם אחר בחברה שלנו. נוסף על כך אנו משקיעים את עצמנו במצבים רגשיים עוצמתיים ולא טבעיים, אותם אנו מנסים לאחר מכן להבין באופן הגיוני. מתוך נתונים אלו אנו יכולים להציג שאלות משמעותיות רבות שיילקחו להתייחסות של אלו העוסקים במחקרי מעבדה.
אנו יכולים לנתח חלומות בדרכים רבות. מלבד מאמצינו הרגילים לפענח את משמעות החלום, באפשרותנו גם לנתח את מבנה התוכן הגלוי, נוכחות צורות מסוימות של חוסר הגיון, והאופן בו חוסר הגיון זה נחווה על ידי החולם. על ידי איסוף המידע אשר ברשותנו והבנייה שיטתית של ההתבוננות שלנו – אנו יכולים לגלות דברים אודות אופן פעולת המוח אשר עשויים להיות שונים למדי מגילוייהם של חוקרי מעבדה מדעני המוח, וחשובים לא פחות.
אנו עשויים לדוגמא לתרום לרוויזיות של מודל הרגרסיה של פרויד. המודל של פרויד רמז על זרימה חד-כיוונית של מידע בזמן עירות – החל ממגע חושי עם העולם, דרך המערכת התפיסתית ועד למערכת הזיכרון (Freud, 1900, פרק 7). פרויד האמין כי בחלום כיוון הזרימה מתהפך. הקלט מהמערכת החושית נחסם וזרימת המידע בין המערכת התפיסתית ומערכת הזיכרון מתהפכת. המערכת התפיסתית מקבלת קלטים מדימויים המאוחסנים בזיכרון.
הצעתו של פרויד היתה מבריקה לתקופתה, אך כיום דורשת תיקונים והתאמות לאור החידושים בתחום המוח-נפש. ידוע כי העברה של מידע חושי גולמי לכדי תפיסה הינה תהליך מורכב יותר מזה שפרויד טען לו. היא מתרחשת בשלבים רבים וכוללת עיבוד מידע ברמות מורכבות שונות באזורים שונים של המוח. ההנחה הרווחת כיום בקרב חוקרים רבים הינה כי תפקוד מוחי מתואר באופן הטוב ביותר על ידי מודל עיבוד מקבילי מבוזר (PDP). משמעות הדבר כי המידע אינו זורם בנתיב אחד בלבד; במקום זאת, קיים ריבוי של נתיבים המאפשרים העברה עצמאית של מידע, ( מקללנד ועמיתיו , 28).
בתחום הראייה, לדוגמא, המידע נקלט בעין, אך מחולק על פני מספר נתיבים המובילים לאזורים שונים במוח. אזור אחד של המוח עשוי לבצע ניתוח של סוגי מגדירים מסוימים, בעוד שאזור אחר של המוח מבצע ניתוח של התמונה עבור סוגים שונים של מידע, דוגמת זיהוי פרצופים. נוסף על כך ישנם מעגלי משוב חוזר רבים לאורך הנתיב המספקים למערכת משוב עבור המידע המעובד חלקית.
כך שיש צורך בתיקון הצעתו של פרויד כי בחלימה מתקיים היפוך בכיוון זרימת המידע . כיצד ניתן פשוט להפוך את כיוון העיבוד, כאשר מדובר על ריבוי ערוצי זרימת מידע ומעגלי משוב חוזר? אך אנו יכולים לבצע התאמה לרעיון זה של פרויד ולהציע כי בחלימה זרימת המידע משתנה, אם לא זורמת בכיוון ההפכי. אך מה אופיו של שינוי זה? לשם כך יש צורך בפרויקט מחקרי ענף, על אף שיש בידינו כבר כמה ממצאים מוקדמים מרתקים.
לדוגמא, מחקרים בנושא הדמייה מוחית (דוגמת בראון ועמיתיו, 8 ) הראו פעילות מוחלשת בקורטקס החזותי הראשוני ופעילות מוגברת בקורטקס האקסטר- סטריאטי ובאזורים לימבים ופארה-לימבים במהלך שנת REM (תנועות עיניים מהירות). אלו מרמזים על כך שייתכן כי בזמן חלומות REM אזורי הקורטקס של אסוציאציה ויזואלית ואזורים פארה-לימבים פועלים כמערכת סגורה, תוך הפעלה פנימית של דמיון בעל גוון רגשי.
מחקרים נוירוכימיים מצאו כי מערכת הסרוטונין ברובה או בכולה אינה פעילה בזמן השינה, ובכך מתאפשרת מתכונת שונה של ארגון מידע ובוחן מציאות.
כפי שכותב פאנקספ (31):
מערכות המוח המתווכות ע”י נור-אפינפרין וסרוטונין – מראות את הפעילות העזה ביותר בעת הערות. הן מאיטות פעילות באופן משמעותי בעת שנת הגלים האיטיים
(SWS ) ומפסיקות לירות לחלוטין כמה דקות לפני שלב ה REM ונשארות מעוכבות במשך כל תקופת ה REM . בקצרה, הן אינן פועלות בעת החלימה …
באופן כללי נראה שאחד התפקידים הגבוהים של מערכת הסרוטונין המוחית הינה לשמור על
היציבות בערוצי התפיסה והקוגניציה. כשהיציבות נחלשת ע”י ירידה כוללת של פעילות
הסרוטונין, עולה הסבירות לזליגת מידע מערוץ אחד לערוץ אחר. כך שירידה מתונה בפעילות הסרוטונין במוח מהווה גורם חשוב ביצירת תובנות חדשות ורעיונות חדשים. ירידה ממושכת של הסרוטונין יכולה לגרום לתחושות ותפיסות כאוטיות, וכל זה יכול לתרום לתחושות של חוסר קוהרנטיות ואף מאניה (עמוד 142, שם).
לפי השקפתי, אין זה תפקידם הבלעדי של חוקרי מוח לבחון נושאים אלו. עלינו כפסיכואנליטיקאים העוסקים בתחום לחקור חלומות בקפדנות, על מגוון החוויות המתרחשות בהם ומשמעותן של תופעות חלימה אלו, לצורך הבנת צורת הארגון המוחית. אם נקשיב לחלומות, ולא רק למטרת המשמעות הפסיכודינאמית שלהם, כי אם גם מתוך חשיבה נוירוביולוגית, יתכן כי נצליח להגיע למתאר של כמה תהליכים נוירולוגיים על בסיס הפנומנולוגיה של החלימה. נוכל לתאר את התחביר של חוסר ההיגיון. נוכל לזהות ולסווג את סוגי הקוגניציות המשותפות לחיי החלום ובאופן יחסי נעדרות בחיי העירות. לאחר מכן נוכל לקחת ממצאים אלה ולנסח הצעות בנוגע לאופן השונה בו אנשים מעבדים מידע ורגשות בחלימה ובעירות. הצעות מסוג זה עשויות לסייע לנו להנחות נוירופיזיולוגים בארגון המחקר שלהם באמצעות מתאר הפעולות המוחיות אשר עשויות להיות נפרדות זו מזו תפקודית ומוחית, והאופן בו תפקודים מוחיים אלו מאורגנים מחדש בעת השינה.
אין בידיי להציג כאן את כל מחשבותיי בנוגע לאופן בו ניתן ליישם זאת, אך ברצוני להדגיש שני סוגים של תופעות חלימה, אותן אני מכנה “קוגניציות לא תואמות” ו – ” “interobjects . שתי תופעות אלו קשורות בחוסר הגיון אשר אינה מפתיעה את מרבית החולמים. באופן הגיוני, החלום אמור להיתפס כמוזר בעיני החולם, אך לא כך חווה אותו החולם. זה מוביל אותנו לפקפק בהיבטים הסובייקטיביים של בוחן מציאות ולהוביל את הדרך לכיוון היבטים חשובים של ארגון מוחי. בבוחן מציאות סובייקטיבי כוונתי היא כי נראה שברשותינו קווים מנחים פנימיים לשיפוט “מציאות מקובלת” בחלומות. סוגים מסוימים של חוסר הגיון נתפסים על ידי מרבית החולמים כמוזרים, אך עם זאת חלקם נתפסים כמקובלים ביותר ולא מפתיעים במיוחד במסגרת החלום.
התחביר של האי- ראציונאליות פרק מהמאמר:
מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח
מאת: מרק בלכנר
The Grammar of Irrationality: What Psychoanalytic Dream Study can Tell us About the Brain Mark J. Blechner, Ph.D.
translated article
עריכה ותרגום: רז אבן , M.D
עזרה בתרגום : ענבל עמית
המאמר תורגם לעברית ומועלה ב”תורת החלומות” בהסכמתו האדיבה של המחבר המקור פורסם ב: . Contemporary Psychoanalysis,2005, 41:203-221 |
11
Jul
נושא שנחקר רבות הוא העוסק בחלומות החרדה הפוסט טראומטים.
ראו גם מאמר ב”הארץ” בנושא זה
חוקרי שינה ופסיכולוגים מתווכחים ביניהם איך לנצח סיוטים וחלומות – הארץ
חלומות בלהה בכלל – היו אחד מהסיוטים התיאורטים של פרויד שכן לא הסתדרו עם תיאורית מילוי המשאלות המוסוות שלו. קשה היה לו מאוד להסביר אותם בתוך המבנה הפסיכואנליטי שרואה בחלום תהליך של הגשמת משאלות, וכן משום שראה בחלום “מגן השינה”.
חלומות הסיוט לא נראו כאילו הם ממלאים משאלה, ועל הגנה על השינה בכלל אין מה לדבר.
2
Mar
פרויד הקדיש בספרו “פירוש החלום” מקום מכובד להבנת תכונות החלימה ותפקידיה, אבל בסופו של דבר, כפי שגם מעיד השם שבחר לספר – הכיוון העיקרי שהתווה היה הכיוון הפרשני.
בהרצאה זאת – ברצוני להאיר יותר דווקא את תכונות החלום והחלימה. לאחר כמה עשורים של נתק בין הפסיכואנליזה לבין חוקרי המוח – נושאים אלו חוזרים בשנים האחרונות לבמה דווקא דרך המפגש בין מחקר המוח לבין פסיכולוגית המעמקים.
אתאר תכונות של מצב התודעה המיוחד שבחלימה, וזאת בנוסף להבנת משמעות החלום. התכונות המאפיינות את מצב החלום, יכולות להעיד על השינויים בפעילות המוח בזמן החלימה, כגון: חוסר התמצאות בזמן ובמקום, בלבול בזהות הדמויות, הזיות, אמנזיה, הפרעות בקשב מתמשך ונטייה לרפיון אסוציאטיבי, או ירידה בשיפוט המציאות. תכונות אלו מתקשרות לממצאים מהדמיה תפקודית של המוח, שמראים ירידה בפעילות האונה הקדם-מצחית, בעוד שההגברה בעוצמה הרגשית מתקשרת לעלייה בפעילות המערכת הלימבית תוך צמצום העכבה עליה.
כמו כן אתאר את הויכוח הסוער שמתנהל בעשורים האחרונים על שאלת משמעות החלום. מאז התגלית בשנות החמישים שהחלימה קשורה לשנת REM נשכחה העובדה שמדובר בקשר סטטיסטי בלבד, ובמדע התפשטה התפיסה שהחלום זהה למצב פיזיולוגי זה. והיות שמחקרי החלימה בבעלי חיים – הצביעו על כך שהפיקוח על החלום נמצא במרכזים קדומים בגזע המוח – הסיקו מדענים – שלחלומות “אין משמעות”. כנגד תפיסות אלו (של הפעלה אקראית מגזע המוח) – יצאו מפתחי הזרם הנוירופסיכואנליטי, ובהצלחה רבה. הם השתמשו כנגד ה”ביולוגיסטים” בנשק שהם מכירים – חקר המוח, והראו שלחלימה יש גם תפקידים רגשיים ומוטיבציונים וכי היא קשורה לתפקודים של מערכות מוח גבוהות.
אתאר כי מצב התודעה בחלימה מאופיין ע”י הפעלה סלקטיבית של מערכות מוחיות, ברמות שונות של אינטגרציה ביניהן – מצב שיכול להקביל לאופי הדיסוציאטיבי של החלימה, ומתאים גם לתיאוריה הקלאסית של פרויד על קיום שתי מערכות מנטליות – ראשונית מול שניונית.
ד”ר רז אבן – פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. עורך את כתב העת המקוון “תורת החלומות” ומנחה קבוצת דיון בנושא
1
Jan
מכון רמת- אביב לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
תכנית השתלמויות 2010-2011
***********************************
תכנית ההשתלמויות של המכון היא רבת פנים ומיועדת לענות על הצרכים המגוונים שלנו כאנשי מקצוע. חלקה תיאורטי יותר וחלקה קליני יותר, אך כל יחידות הלימוד מקפידות על קשר בין התיאוריה לקליניקה. מטרתנו לאפשר יישום של הלמידה בעבודה הטיפולית. התכנית מיועדת לאנשי מקצוע צעירים ובכירים כאחד. הלימוד הינו
בקבוצות קטנות, פתוחות לחשיבה ולמפגש, ומאפשר את הלימוד המשותף.
8
Dec
תורת החלום של פרויד עוררה מלכתחילה מספר בעיות ומחלוקות, שנגעו בעיקר לשלושה שטחים:
א) מהותה של “עבודת החלום” – כלומר, מהם התהליכים אשר הופכים את חומר הגלם הלא מודע (או “החלום הסמוי”) ל”חלום הגלוי” המופיע תוך שינה על צג התודעה;
ב) הקביעה שיש לחפש משמעות רק ב”חלום הסמוי” בעוד של”חלום הגלוי” אין שום משמעות;
ג) ההתעקשות על ההנחה שכל חלום מבטא “מילוי משאלה” יצרית, הנחה שעוד בחייו של פרויד זכתה לביקורת רבה מצד אלה שגרסו שלחלום יש גם פונקציות אחרות בנוסף לסיפוק-בדמיון של המשאלות האסורות לביטוי.
טבעי היה לצפות שפיתוח פסיכולוגית האני על-ידי פרויד בשנות ה- 20 תהיה מלווה גם ברביזיה של תורת החלום, שתכלול, בין היתר, גם שינוי עמדה בשלושת השטחים הבעייתיים הנ”ל. אלא שפרויד, לא רק שלא הציע שום רביזיה כזו, אלא עמד במפורש על-כך שאין בה כלל צורך. ב”שעורי המבוא החדשים” (1933), סדרת הרצאות בהן הציג את כל השינויים והחידושים המתבקשים בעקבות פיתוח פסיכולוגית האני, הוא מודיע כבר בעמוד השני לכל המצפה לחידושים בתורת החלום: “עלי להגיד לכם מיד, שלבטח תהיו מאוכזבים” (S.E. 22:9). ואכן, כל שנות העשרים והשלושים לא הוצעו כמעט שום תיקונים ותוספות לתורת החלום של פרויד, אלא רק על-ידי אותם החוקרים שממילא הוכרו כ”סוטים”, כגון אדלר ויונג. השינויים העיקריים חלו על-כן רק בתקופת פסיכולוגית האני שלאחר פרויד, ואלה הם: · החלום כפונקציה של האני · החלום הגלוי · שפת החלום · הפונקציה של החלום · החלום וארגון העולם הפנימי · השימוש הקליני בחלום
השינוי הראשון, אשר התבקש כמעט מאליו לאחר הכתרתו של “האני” למושג-גג הכולל את כל אותם
“המנגנונים”, “העבודות”, “תהליכי הארגון”, “הוויסות”, “הבקרה” וכו’, אשר עד אז פעלו כאילו במרחבי ה”מכשיר הנפשי” בלי כל תיאום ויד מכוונת, הוא מיקום עבודת החלום בין מכלול הפונקציות של האני. פרויד טען, שאין לערבב בין עבודת החלום לבין יתר תהליכי החשיבה הבלתי-מודעים, טענה ממנה היה צריך בעצם לסגת לאחר פיתוח פסיכולוגית האני, לפיה הפכו גם כל תהליכי העיבוד הבלתי-מודעים לחלק מן האני. אך הוא נשאר עמום ביחס למיקום עבודת החלום, ובמקומות שונים אמר דברים מהם יכול להשתמע פעם כאילו מתבצעת עבודת החלום מחוץ לאני או ממולו, ובפעמים אחרות – כאילו היא מהווה חלק מפונקציות האני. אולי הקושי של פרויד להתחייב בנוגע למיקום עבודת החלום נבע מן התיאור הדינמי שלו לגבי היווצרות החלום, כמאבק בין המשאלות היצריות לבין ה”צנזור” המונע את הגעתן לידי סיפוק ישיר. מאחר וברור שה”צנזור” אינו אלא כינוי מטאפורי למנגנוני ההגנה של האני, נוצרה בעיה בהכללת שני היריבים – עבודת החלום, אשר כל יעודה הוא להערים על הצנזור, והצנזור עצמו, שכל תפקידו הוא לפקח על ביטויי החלום – באותה קבוצה מלוכדת ומתואמת של פונקציות האני.
הראשון שאמר דברים מפורשים היה אריקסון, במאמרו “הדוגמה הטיפוסית בפסיכואנליזה של חלום” (1954). בהתייחס לכך, אמר לוין (ראה – פנל, 1998): “שניהם, פרויד ואריקסון, ראו בעבודת החלום פארדיגמה לפונקציה המנטלית. פרויד חקר אותה על-מנת להבין את הסתם, אריקסון – על-מנת להבין את האני” (ע’ 258).
משנות ה- 50 ואילך פגו היסוסיהם של החוקרים, והם החלו להתייחס בכל פרסומיהם לעבודת החלום כאל חלק מפונקציות האני. הודות לשינוי זה נפתחה עתה הדרך ליישם את החידושים של פסיכולוגית האני של פרויד, וזו שלאחר פרויד, גם לגבי החלום.
בעקבות התפיסה החדשה של אני פעיל ויוזם – לא ניתן היה לראות עוד בעבודת החלום רק את תגובת האני ל”חומר בלתי-מודע ומודחק הכופה את עצמו על האני” (פרויד, 1940, S.E. 23:167), אלא כפעילות אקטיבית ויזומה של האני, כעזר למשימות העיבוד והארגון השונות שלו.
15
Nov
שיתוק שינה (sleep paralysis)
שיתוק שינה הינה תופעה שכיחה יחסית, אך לא לגמרי מוכרת.
מדובר בתופעות המתרחשות במצבי מעבר בין ערות לשינה או בין שינה לערות. במצב זה האדם מודע לסביבה, אך גופו משותק שיתוק רפוי – שדומה בעצם להיפוטוניה הרגילה בעת שנת החלום ולעיתים חווה הלוצינציות של ראייה או שמיעה או מגע.
הזיות שמופיעות טרם ההרדמות מכונות הלוצינציות היפנגוגיות, ואלו שבעת ההתעוררות – הלוצינציות היפנפומפיות.
חלק ממנגנון החלום עדיין מופעל, למרות שמבחינת התודעה מדובר במצב של ערנות. במצב זה שכיחות בעיקר הזיות קצרות, כמו מפלצות הנעות מול העיניים או דמויות שיורדות על החולם ולוחצות עליו.
בעבר היו תאורים רבים (וגם ציורים) של שדים ומפלצות, היושבים ומכבידים על חזה האדם הישן, כשהוא חרד ומבועת. מדובר בתופעה קצרה החולפת תוך כמה שניות עד כמה דקות. לרוב אין לה משמעות מדאיגה, אלא אם היא באה יחד עם הפרעות שינה אחרות
25
Oct
קבוצת דיון בנושאי חלומות וחלימה. הדיונים תיאורטים ומקצועיים,
בעיקר סביב המאמרים שמפורסמים באתר “תורת החלומות”.
http://groups.google.com/group/dreamingtheory?hl=iw
************************************************
מיועד למטפלים בבריאות הנפש, חוקרים ומרצים בתחום החלומות, או למי שמתעניין בתיאוריה של החלומות מאספקטים פילוסופים או תרבותיים.
27
Aug
מטרת המחקר דלעיל היתה לבדוק מדדים נוירופיזיולוגים של חלומות צלולים.
מבחינה פנומנולוגית חלומות צלולים מהווים מצב תודעתי מעורב. מצד אחד מדובר בחלום, שהינו בעצם מצב האלוצינטורי תקין, אבל בעוד שבחלום רגיל אין החולם מודע לכך שמדובר בדמיון, הרי לחולם הצלול יש מודעות לכך שהוא חולם, ולעיתים אף יש לו יכולת שליטה מסויימת במתרחש.
ההנחה העקרונית של מחקר זה היתה שאם חלום צלול הינו מצב תודעתי מיוחד, הרי בהכרח יהיה לו גם מצע של מצב מוחי מיוחד.
לפי המימצאים עד היום – אין בהירות במחקר לגבי המצב הפיזיולוגי הנמצא בבסיס תופעה זאת, ולרוב מצאו שחלומות צלולים מתפתחים מתוך חלום רגיל בשנת ה REM עם מאפייני חלימה רגילים.
24
Jun
הניתוח הכמותי של תוכני חלומות
מאת: דקל שלו
מתוך : הספו מאה שנים של חלומות שראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ע”ש חיים רובין
ב־1953, בדיוק בשנה שבה פרסמו אסרינסקי וקלייטמן את מאמרם רב־ההשפעה על תנועת עיניים בשינה, פרסם הפסיכולוג קלווין הול מאמר חשוב אחר, שהיה לאחת מאבני היסוד של גישה פסיכולוגית חדשה לחלומות, הגישה האמפירית־קוגניטיבית. גישה זאת ראתה בחלומות צורה של קוגניציה (חשיבה), שאותה ניתן להבין לטענתה רק באמצעות מחקר אמפירי — מחקר שמטרתו הראשונית היא איסוף נתונים, ולא פיתוח תיאוריות. בניגוד לגישה הפסיכואנליטית ולגישה הפסיכופיזיולוגית, שאספו דיווחי חלומות מאנשים בודדים (ממטופלים במסגרת טיפול נפשי או מנבדקים מעטים במעבדת השינה), הגישה האמפירית־קוגניטיבית דגלה ביצירת בסיס נתונים רחב ככל האפשר, בסיס נתונים שיכלול אלפי דיווחי חלומות, מאוכלוסיות ומחברות שונות, וטענה שרק לאחר שיצטברו די נתונים ניתן יהיה להציע להם הסבר.
10
Mar
רקע: מחלת הנרקולפסיה ( NARCOLEPSY ) היא מחלת שינה המתאפיינת בנטייה להיכנס לשינה מספר פעמים במשך היום, גם תוך כדי פעילות, ולעיתים דווקא עקב גרוי של ריגוש עז. הנפילה לשינה יכולה לקרות במצבים לא תואמים, כגון בעת שיחה, נהיגה במכונית, או אפילו בעת קיום יחסי מין.
בנוסף לכך יכול להתלוות מצב המכונה – קטפלקסיה, שבו יש אטוניה דו צדדית של השרירים, בדומה למתרחש בעת שנת REM. כמו כן מתלווים סימפטומים אופייניים בעת השינה – כגון הזיות לפני הרדמות או בעת ההתעוררות (הלוצינציות היפנגוגיות) או שיתוק שרירים שממשיך מספר דקות לאחר שהאדם כבר ער (sleep paralysis – תחושה שלרוב הינה מפחידה, ויכולה לקרות באופן ספוראדי גם באנשים שאינם סובלים מנרקולפסיה).
במחלה ניתן בעצם לראות הופעה של מרכיבי שנת REM שמתערבים במצב הערות. המחלה נדירה יחסית (בסביבות 0.02 עד 0.16 אחוז מהאוכלוסיה ).ויש לה מרכיב גנטי (נמצא גם קשר
ל 2 HLA_DR ). מניחים היום שהמחלה נובעת ממחסור בנוירוטרנסמיטור אורקסין
( OREXIN ) בהיפותלמוס.
REM BEHAVIOR DISORDER – RBD – הינה הפרעת התנהגות שמתרחשת בעת חלום, בזמן שנת REM.
בהפרעה זאת יש ירידה במנגנוני העיכוב שיוצרים את האטוניה בעת שנת ה – REM . עקב כך מופיעות תנועות מורכבות, ולעיתים אלימות – הנגרמות ע”י מצב החלימה. נראה כאילו החולם “מבצע” את המתרחש בחלום. הנפגעים העיקריים מהתופעה הינם בני/בנות הזוג של החולה, אשר חוטפים לעיתים מהלומות מפתיעות תוך כדי שינה, והכל ללא כל מודעות מצד החולה.. תופעה זאת יכולה להתרחש באופן אידיופטי, או להיות התחלה של הפרעה נוירולוגית דגנרטיבית, כאשר בעיקר נמצא קשר למחלת פרקינסון.
הפרעה זאת מופיעה בעיקר בגיל המבוגר (ממוצע התחלה 60.9 ) , עם שכיחות בעיקר בגברים (בסביבות 80%).
בעת האבחון חשוב לשים לב להבדל מפראסומניות אחרות שיכולות להראות דומות. דיבור והליכה מתוך שינה, למשל – אך אלו מתרחשים בשלב שינה עמוקה של non-rem שבו אין בעצם אטוניה.צריך גם להבדיל מתנועות לא רצוניות אחרות, למשל עקב תנועות רגליים עצבניות, או תנועות המופיעות בעת יקיצות חלקיות בגלל קשיי נשימה בשינה.
לאחרונה נמצא במחקרים קשר בין שתי התופעות:
S. Nightingale וחבריו מהמרכז לחקר השינה בבי”ח St. Thomas Hospital בלונדון –
בדקו לאחרונה את הקשר בין הפרעת ההתנהגות בעת REM (RBD ) – לבין מחלת הנרקולפסיה. (1 ) .
מחקר קודם של schenck and mahowald (2) שפורסם כבר בשנת 1992 הראה כבר אז קשר בין שתי הההפרעות.
במחקר דאז נאסף מידע מבדיקות פוליסומנוגרפיות שנאספו במשך שנים על 142 חולי נרקולפסיה. 12% מהם הראו הפרעות בתנועה בזמן השינה, כאשר 7% מילאו את הקריטריונים ל RBD .
במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על שאלונים שהועברו ל 78 חולי נרקולפסיה, בנוסף למידע שנאסף באופן אוביקטיבי במעבדת השינה (אך רק על חלק מהחולים). שאלונים כללו שאלות מפורטות על סימפטומים של הנרקולפסיה, על הטיפול התרופתי ועל סימפטומים של RBD .
55 חולים (71% ) השיבו על השאלונים . מתוכם ל- 20 (36%) היו גם סימפטומים של RBD .
בניגוד לחולה הטיפוסי של RBD – החולים היו צעירים יותר (ממומע גיל של 41 ) עם שכיחות שווה בין נשים לגברים.
ויתרה מזאת – כשחילקו את חולי הנרקולפסיה ל 2 קבוצות – אלא שמחלתם חמורה יותר, מלווה גם בקטפלקסיה, שיתוקי שינה והזיות היפנגוגיות, מול אלו שסבלו בעיקר מהיפרסומניה יומית עם מעט תופעות נלוות – הרי הקבוצה הראשונה הראתה גם יותר סימפטומים של RBD .
מסקנת המחקר היא ששכיחות תופעות הללו, של הפרעה בהתנהגות בעת שנת , REM גבוהה בנרקולפסיה אף יותר מאשר חשבו קודם, כשהתבססו על בדיקות פוליסומנוגרפיות במעבדה בלבד.
החוקרים מדגישים שחשוב לתשאל את החולים לגבי סימפטומים אלו, גם בחולים צעירים מהצפוי וגם בנשים.
בנוסף – יש לזכור שניתן לטפל בתופעת ה RBD . הטיפול המקובל הוא בקלונקס, או לעיתים בטגרטול.
נמצא שגם מלטונין מועיל במקרים אלו.
הערות:
– הקשר בין 2 התופעות איננו מובן מאליו, במיוחד כשבנרקולפסיה מדובר על ירידה במערכת המעוררת (עקב חוסר ב OREXIN) ) ונטייה להופעה של שיתוקי שינה מוגברים, גם בעת הערות, ואילו ב RBD יש דווקא ירידה בעוצמת השיתוק. אך יתכן וזה מצביע בעצם על דיסרגולציה של המערכת, עם חוסר סינכרון בין מצב הערנות לבין הפעלת מנגנון השיתוק.
נקודה נוספת, כביקורת על המאמר – היא שלא בוצעה במחקר הנ”ל בקרה מספיק טובה על המשתנה של הטיפול התרופתי.
מסתבר שדווקא החולים הקשים יותר בנרקולפסיה מקבלים יותר תרופות, שכוללות טריציקלים ותרופות ממשפחת ה SSRI , וכן ריטלין או סטימולנטים אחרים – שכולם ידועים כמגבירי תופעת ה RBD.
בכל מקרה – מחקרים מעין אלו חוזרים ומראים עד כמה מנגנוני הרגולציה על שנת REM הינם מורכבים כאשר מרכיבים שונים יכולים לפעול בנפרד או ללא סנכרון (הזיות בלבד, שיתוק בלבד, ערוב REM עם ערנות וכדומה). מדובר בתחום מחקר הצובר יותר ויותר תאוצה
מקורות:
1- The association between narcolepsy and REM behavior disorder (RBD), S. .Nightingale,
Volume 6, Issue 3 The , May 2005, Pages 253-258
2- Motor dyscontrol in narcolepsy: Rapid-eye-movement (REM) sleep without atonia and REM sleep behavior disorder, Dr. Carlos H. Schenck, Annals of Neurology, Volume 32, Issue 1 , Pages 3 – 10
Tags: dream theory, חלומות
S | M | T | W | T | F | S |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 |
14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 |
21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 |
28 | 29 | 30 |