מאת: יהושע פרנקל

הנביא מוחמד בחלומות בני התקופה הממלוכית

יהושע פרנקל

(אוניברסיטת חיפה)

תקציר:

מקורות מוסלמים רבים מכילים תיאורי חלומות בהם מספרים חולמים כי חזו בנביא מוחמד ושוחחו עמו. המאמר מציג מספר מצומצם של דוגמאות לתוכנם של דיווחי חלומות אשר מצויים בכרוניקות ומיומני חלומות אשר נכתבו בתקופה הממלוכית במצרים וסוריה (1250-1517). מטרתו לחשוף פן של תרבות עבר אשר לא איבדה מחיוניותה גם בימים אלה. חלומות תופשים מקום של כבוד בספרות הערבית בת-זמננו.

מוחמד, איסלאם (תיאורי חלומות ופשר חלומות). אבן ח’לדון (אקדמות), אל-גזאלי. סופים (ידיעה מיסטית. חלומות).

תיאורי התגלות וחזיונות מוכרים מתרבויות שונות ובכללן האיסלאם. מתקופה מוקדמת למדי בתולדות הכתיבה בערבית מתארים המקורות חלומות, לעיתים באיזכור חפוז ולעיתים בפירוט רב. {[1]} זהו נושא רחב והמאמר הנוכחי מצטמצם רק לבחינה של תיאורי הופעתו של הנביא מוחמד בחלומותיהם של בני התקופה הממלוכית (מצרים וסוריה 1250-1517). לאחר מבוא קצר בו אשרטט בקווים כלליים את מקום החלום בהבניית העולם של בני הזמן, אתאר את תפקידו של הנביא מוחמד (חי בערך בשנים 572-632) בסיפורי חלומות אחדים.

הישגים צבאיים מרשימים ביססו סדר פוליטי ותרבותי חדש בסהר הפורה ובארצות רחבות ממזרח ומערב לו. הח’ליפות האיסלאמית היתה לכוח עולמי. מנהיגיה הציגו את סיבת קיומה כמהלך אשר נועד להפיץ את בשורת האיסלאם, אשר הנביא מוחמד קיבל מריבון העולמים. לאמונתם, הנביא קיבל את עיקרי תורתו באמצעות פסוקים אשר ירדו אליו משמיים. ממשיכיו אגדו פסוקים אלה לספר. זהו הקוראן, ספר קדוש אשר לשונו ערבית. במספר פרשות קוראניות נזכרים חלומות. אחדים מסיפורי חלומות אלה דומים, אך לא זהים, לסיפורי חלומות בתנ”ך. ועל כן אפשר כי מקורם לא בשאילה ישירה של הקוראן מן התורה, כי אם מהיכרות של ציבורי מאזיני הנביא מוחמד עם גרסאות של סיפורי המקרא אשר במאות השישית והשביעית רווחו בקרב אוכלוסיית הסהר הפורה. המסופר בקוראן אודות דמויות מקראיות דומה לעיתים למסופר במדרשים היהודיים ובסיפורי האגדות.

כזהו לדוגמא חלומו של אברהם. בקוראן מתואר שיג ושיח בין האב לבנו. אברהם מספר לבנו, אשר הקוראן מכנה אותו העלם, אך אינו נוקב בשמו, על כוונתו ואומר לו: “ראיתי בחלום כי עלי לזבוח אותך. צא וראה ואמור לי את דעתך. השיב הבן: פעל כפי שנאמר לך”. {[2]} דוגמא נוספת מצויה בסיפור יוסף ואחיו אשר הקוראן מקדיש לו פרשה שלמה, שבמהלכה נזכרים חלומות אחדים אשר דומים למסופר בחומש (בראשית, ל”ז: 9). {[3]} הסיפור הקוראני פותח בחלום אשר הבן מספר לאביו יעקב: “יוסף אמר לאביו, אבא, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש ואת הירח. ראיתי אותם משתחווים לי”. האב מתרה בבנו כי יצפין את סודו אך אחיו מקנאים בו וחוששים מפניו ועל כן מוכרים אותו לאיש מצרי אשר מביא את יוסף לביתו. כך נרקחת העלילה אשר האל טווה. בחצר פרעה יוסף נאסר בגלל עלילת האישה אשר חשקה בו, אך בבית האסורים הוא פותר חלום ובעקבותיו גם את חלומו של המלך. {[4]} זאת ועוד הקוראן משקף תפיסה דואלית של היקום, אשר נחלק בין העולם הנראה בעין לבין עולם סמוי מן העין, בין עולם בני האנוש לבין עולם המלאכים והג’ין.


[1] דוגמא לכך הם רישומי חלומות במעין יומנים אישיים. שרה סבירי, הסופים (תל-אביב, 2008), 507-510.

George Makdisi, “Autograph Diary of an Eleventh Century Historian of Baghdad”, BSOAS 18-19 (1956-57): 9-31, 239-260, 13-48, 281-303, 426-443.

[2] בראשית, פרק כ”ב; קוראן, פרשה ל”ז: 102; אורי רובין (מתרגם), הקוראן (אוניברסיטת תל-אביב, 2005), ע”מ 367; וכן ראו קושירי, סבירי, הסופים, 510 (חלום 16).

[3] M. S. Stern, Muhammad and Joseph: A Study of Koranic Narrative

[4] קוראן, פרשה י”ב; רובין, הקוראן, ע”מ 189-198.

למאמר המלא