האם לחלומות יש משמעות?
אני יודע שעבורי ועבור המטפלים הפסיכודינאמים, לשאול שאלה כזאת זה כמו לשאול “האם המים הם רטובים?”…
החלום הוא הרי הצוהר המקובל לעולם הלא מודע, ולא ניתן לאף אחד לסגור אותו.
אבל כשנפגשים עם אנשי חקר השינה, נוירופסיכולוגים או פסיכיאטרים ביולוגים – מסתבר שרבים מהם אינם חושבים שלחלומות יש משמעות נפשית כה מיוחדת, והם מתבססים לכאורע על “מחקר מדעי”.
נושא הדגל במאבק נגד פרויד הוא פרופ’ אלן הובסון, אחד מחוקרי השינה ומצבי התודעה המובילים בעולם. הוא אף מתנגד לזרם הנוירו-פסיכואנליטי שמקדם היום ד”ר מרק סולמס, וכתב כנגדו מאמר תגובה בשם “במיטה עם פרויד – איזה חלום בלהות…”
למי שלא שרוי בתיאוריות הללו, הרי התיאוריה המרכזית של הובסון נקראת תיאורית ה:
ACTIVATION – SYNTHESIS .
הוא התחיל את הקריירה שלו בחקירת מנגנוני ה REM .
המחקרים מראים שבזמן החלימה – יש הפעלה מאסיבית של המוח הקדמי, ע”י מערכות עצבים שעולות מגזע המוח ( בעיקר אזור ה PONS ), כאשר מסילות אלו מופעלות באופן מחזורי
כל 90 דקות.
מכאן טען הובסון – בחלום – יש הפגזה של המוח הקדמי ע”י גרויים מקריים לחלוטין שמופעלים ע”י מרכזים נמוכים ופרימיטיבים ( זאת האקטיבציה) , כך שלא יתכן, לדעתו, שיש לכל זה משמעות!
הובסון מודע לכך שאנשים בכל זאת מוצאים משמעות בחלומותיהם, ופותר זאת בכך שהמוח הקדמי עוסק כל הזמן בנתינת משמעות לכל מה שזז, ועושה “סינתזה” של ההפגזה המקרית.
כשהאדם מדווח על חלומו הוא בונה איזה נראטיב, אבל זו לא תכונה של החלום עצמו .
הובסון השתמש בדימוי של מעין “מבחן רורשך פיזיולוגי “. – כפי שאנשים מוצאים משמעות בכתמי הדיו, הם מוצאים משמעות גם בגרויים המקריים, ותו לא.
הוא אף הגדיל לעשות, אסף קבוצה של חלומות שונים מנבדקים שונים, גזר אותם לחלקים והדביק בסדר מעורבב. את החלומות המטולאים הוא נתן לקבוצה של פסיכואנליטיקאים. הובסון אוהב להתגאות בספריו בכך שהם “נפלו בפח” , לא הבחינו שמדובר בחלומות לא אוטנטים, וללא קושי מצאו להם פרושים…
נקודת מחלוקת חשובה בין הובסון לבין חוקרים עם נטייה פסיכודינאמית יותר – היא בהקשר למגנוני המוטיבציה .
הובסון אמנם הסכים שיש “קצת משמעות” ושהחלומות שלו שונים משל השכן שלו. אבל הוא טוען בתוקף שאין להם מרכיב ש ” מוטיבציה”, הם אינם “ממלאים צורך”, ואינם מגלים לנו עולמות נסתרים.
אפשר לבקש מהמטופל שיספר מה קרה לו אתמול בסופרמרקט, וגם אז ניתן יהיה לדלות הרבה משמעויות והתיחסויות אישיות שלו. אבל זה לא עומד בקנה אחד עם אותה עוצמה יצרית – מוטיבציונית שיש לחלום בגישות של “פסיכולוגית המעמקים”.
ובכן, איך מתמודדים עם הובסון?