הסיכום שלהלן מתמקד בחלומות כביטוי של “הלא מודע הלא מודחק”, כפי שעולה מהספרות שהועלתה.
הלא מודע הלא מודחק הוא מושג מרכזי בפסיכואנליזה מודרנית, נוירופסיכולוגיה ופילוסופיית החלום, והוא מתייחס להיבטים נפשיים שפועלים מחוץ למודעות, אך אינם מודחקים במובן הפרוידיאני הקלאסי. להבדיל מהתפיסה הפרוידיאנית לפיה הלא מודע נוצר כתוצאה מהדחקת תכנים מאיימים שהיו בעבר מודעים, הלא מודע הלא מודחק מכיל חוויות וייצוגים שנוצרו במקור כלא מודעים בשל היותם פרה-מילוליים, פרה-סמליים או חסרי עיבוד מנטלי מלא.
במובן זה, חלומות מהווים נתיב משמעותי להבנת רובד נפשי זה, היות שהם משקפים תהליכים שאינם מושפעים בהכרח מהדחקה פעילה. לדוגמה:
- פנטזיה מוקדמת (מלאני קליין): קליין הציגה תפיסה של “פנטזיה” כפעילות נפשית ראשונית הנוכחת מאז הלידה, ואינה בהכרח קשורה להדחקה של תכנים קודמים. החלומות, לפי קליין, משקפים פנטזיות מוקדמות אלו, שהן הייצוגים הנפשיים הראשוניים של קשרים אובייקטיים ראשוניים.
- אלמנטים בטא ואלפא (וילפרד ביון): ביון הציע מושגים של “אלמנטים בטא” – תכנים גולמיים וחסרי עיבוד הנמצאים בנפש ואינם מודחקים אלא מעולם לא עובדו לסמלים. באמצעות ה”פונקציה אלפא”, חלומות מסייעים בעיבוד ובהמרה של אלמנטים אלו לצורות שאפשר לחשוב עליהן.
- “הלא מודע הקולט” (כריסטופר בולאס): בולאס מדבר על “הידוע שלא נחשב” – ידע רגשי וסנסורי שהוטמע בחיים המוקדמים ללא ניסוח מודע. חלומות משמשים לעתים לחשיפת תכנים מסוג זה, כיוון שהם מאפשרים ביטוי לעולם רגשי ותחושתי שלא עבר הדחקה אלא נותר בלתי מנוסח.
- זיכרון אימפליציטי (מאורו מנצ’יה): מנצ’יה מצביע על החלומות ככלי החושף את הזיכרונות האימפליציטיים של חוויות סנסוריות ורגשיות מוקדמות מאוד, שנרשמו ללא מודעות מפורשת, ומעולם לא היו מועמדים להדחקה. חלומות עשויים לגלות את ההיבטים הללו של הזיכרון האימפליציטי, הקשורים לעתים לחוויות מוקדמות עם דמויות מטפלות.
- הלא-מודע התהליכי והפרוצדורלי (נוירופסיכואנליזה): התפתחות הנוירופסיכואנליזה מדגישה את הקשר בין תהליכים מוחיים של זיכרון פרוצדורלי, רגשי, וסנסורי, לבין חלומות, כדרך לגילוי תהליכים נפשיים לא מודעים שלא עברו הדחקה אלא מקודדים ברשתות נוירולוגיות בצורה אימפליציטית.
ההבחנה בין חלומות שמקורם בלא מודע המודחק לבין חלומות מהלא מודע הלא מודחק היא לעיתים קשה, אך מהותית: בעוד שחלומות “מודחקים” עשויים לשקף תכנים סימבוליים של תסכול, קונפליקט או משאלה לא ממומשת, חלומות מהלא מודע הלא מודחק מציגים מבנים ראשוניים, תחושתיים ורגשיים שנוצרו לפני שהייתה אפשרות לעבד אותם באופן סימבולי או מודע.
בכך, מחקר החלום תורם תרומה ייחודית להבנת הרבדים העמוקים והראשוניים של הנפש, ומאפשר גישה לחלקים הנפשיים שמעולם לא עברו הדחקה, אלא נותרו “ראשוניים”, סנסוריים, ואותנטיים. תפיסה זו מעניקה לחלום מקום מרכזי בשיח הפסיכואנליטי, בפילוסופיית המיינד, ובמחקרים נוירופסיכולוגיים עדכניים, המדגישים את התפקיד החשוב של החלום כאמצעי לעיבוד רגשי ולייצוג היסודות הראשוניים ביותר של החוויה האנושית.