תקציר מאמר : האנתרופולוגיה החדשה של החלימה

The New Anthropology of Dreaming
Barbara Tedlock, Ph.D.
Dreaming, Vol. 1, No. 2, 1991

http://www.asdreams.org/journal/articles/1-2tedlock1991.htm

author : Barbara Tedlock, Ph.D., is the granddaughter of an Ojibwe midwife and herbalist and was trained and initiated as a shaman by the K’iche’ Maya of highland Guatemala. She is currently Distinguished Professor of Anthropology at SUNY Buffalo and Research Associate at the School of American Research in Santa Fe, New Mexico. For many years she co-edited The American Anthropologist with her husband, Dennis Tedlock. The author of four previous books and numerous essays, she divides her time between Buffalo, New York, and Santa Fe, New Mexico.

*********************
תרגום: מיכל ליבנה
השלמות ועריכה: רז אבן , M.D
________________________________________
חלומות הם אירועים פרטיים אשר מעולם לא תועדו בשעת התרחשותם. לעומתם – דיווחי חלומות הם התרחשויות חברתיות ציבורייות אשר נגישים לחוקרים. השינוי הגדול שחל במתודולוגיה של האנתרופולוגיה התרבותית בהקשר זה, היא התרחקות משיטת הראיון של חולמים “לא מערביים” שמטרתו איסוף תיאורי חלומות לצורך ניתוח תוכן סטטיסטי. במקום זאת, האנתרופולוגים היום מסתמכים יותר על צפייה פעילה, בה הם לוקחים חלק בהקשרי תקשורת טבעיים של שיתוף בחלומות, בייצוגם, ובפרשנותם. בסיטואציה כזו, טבעי לחלוטין ואולי אף צפוי שהאנתרופולוג עצמו יחלוק את חלומו עם הסביבה. השינוי המתודולוגי הזה הביא לידי פרסום מגוון ועשיר, המבוסס על ידע לינגוויסטי , עם רגישות לניואנסים – של ניתוחים של תאורי חלומות ופרשנותם – בתור תהליכים פסיכודינאמים בין תרבותיים וחברתיים. לאחרונה, אנתרופולוגיים פתחו מיומנות בחשיפת התגובות הלא-מודעות שלהם, לחברי התרבויות אותן הם חוקרים. בחלוף הזמן, אולי יידמו האנתרופולוגים לפסיכואנליטיקאים באמצעות היכולת שלהם להקשיב לשיחות רגשיות על חלומות של האחרים ובדיקת תגובתם האישית לכך.
________________________________________
מילות מפתח: אנתרופולוגיה, חלימה, צופה פעיל, תרבות
________________________________________
בשנים האחרונות נעשו החוקרים רגישים להבדל שבין דיווחי חלומות והחלומות עצמם. בשעה שחלומות הם אירועים נפשיים פרטיים , שמעולם לא תועדו בשעת התרחשותם, דיווחי חלומות הם התרחשויות חברתיות ציבורייות הקורות לאחר חווית החלום. כאשר החולמים מחליטים, מכל סיבה שהיא, לחלוק את חווית החלום שלהם, הם בוחרים בזמן, במקום, בקהל היעד, ובצורת ההגשה המתאימה להם (חזותי או שמיעתי), וכן בוחרים בצורה מתאימה לסיפור או אף המחזת החלום. בשעה שבה קלינאים או מנחים של עבודת חלום חווייתית סבורים באופן מוטעה כי דיווח דרמטי מספיק של החלום עשוי לאפשר להם לשחזר את החלום עצמו, כאילו שהם נכנסים לתוך “חיי חלום אמיתיים” לפי מהרר (48) הרי אנתרופולוגיים של התרבות החלו להסב יותר תשומת לב לחקר תופעת שיתוף החלום כאירוע תקשורתי ( 69 ).
פסיכולוגים, הן מהזרם הפסיכואנליטי והן מהזרם הקוגניטיבי, נהגו לרוב לקרוא מחקרים אנתרופולוגים כדי להשוות חלומות של עמים “טרום-משכילים”, “שבטיים”, “מסורתיים” או “כפריים” עם אלו של העמים “משכילים”, “עירוניים”, “מודרניים” או “תעשייתיים”. היום, אנו נמנעים מהשוואה זו משום שהיא מתכחשת לקיום תרבויות שונות בעת ובעונה אחת. החלוקה הזו משמשת ככלי מרחיק. אנתרופולוגיים היום מתעניינים בזמן אינטר-סובייקטיבי בו כל המשתתפים המעורבים הם בני אותו דור. המיקוד הנוכחי בתהליכי תקשורת של אנתרופולוגיה חברתית דורש שהקיום הבו-זמני לא יתקיים רק בשדה המחקר, אלא גם ישתמר במהלך תהליך הכתיבה. כך, לדוגמה, מציין רוברט דנטן (Robert Dentan), את חוקרי עקרון הניגוד בחלימה (לפי עקרון זה חלומות מסמלים את ההפך ממה שנראה לעין) אשר מדווחים על “עמים כה רבים ושונים, כמו בני האשאטני, ילידי מלאיה, בני שבט המאורי, תושבי בפאלו (ניו-יורק), פולנים- אמריקניים, תלמידות בית-ספר עירוניות, בני הסמאי, בני שבט זולו”. במילים אחרות, לפחות כמה אמריקניים חולקים את עקרון פירוש החלומות הזה עם אנשים החיים במקומות רחוקים ואקזוטיים.
השינוי באסטרטגיית המחקר של האנתרופולוגיה מהתייחסות לחלומות “לא מערביים” כאל “אחרים” לגמרי, ובכל זאת ככאלה שיש לאסוף עליהם מידע ולהשוותו לחלומות ה”מערביים” שלנו לכיוון תשומת לב לבעייתיות החובקת עולם שבייצוג חלומות, תקשורת ופירוש התרחשה מכמה סיבות. סיבה ראשונה נעוצה בכך שאנתרופולוגים של התרבות חדלו לבטוח במחקרי סקר בהם ה”מידע” נאסף למטרת בדיקה של תיאוריות מערביות הנוגעות לאוניברסאליות של הפסיכולוגיה. כך למשל, בוקרו (ע”י ב. טדלוק 1987, דנטן 1988) מחקריו חוצי התרבויות של קלויין הולז (Calvin Hall) (1951, 1953) שבהם המטרה היא הנחת הנחות סטטיסטיות לגבי דפוסי החלומות בתוך קבוצות אתניות או מגדריות. לביקורת כמה סיבות: הסקר כולל משיבים חשדניים, כאילו שחשד לא השפיע על תוקף תשובותיהם (Scheff 1986). בנוסף, מיקוד השוואתי על תוכנם של החלומות משמיט תופעות כמו קצב, טון דיבור, מחוות ותגובות הקהל לדיווח החלום. כמו כן הדיווח משקף את השכלתה של החברה ולכן הוא תלוי תרבות (קרפנזנו 1981, ב.טדלוק 1987, דנטן 1988).
סיבה נוספת לשינוי וזניחת חקר התוכן של חלומות ע”י אנתרופולוגיים היא שאנו מורגלים בכך שהמשמעות שוכנת בהקשרה של המילה ולאו דווקא במילה עצמה. ביקורת זו מבוססת על האקסיומה של חקר המילים לפיה המילה אינה אובייקט ותיאורי חלומות אינם חלומות. דיווח או גילום החלום לעולם לא יוכלו לשחזר את חווית החלום. נוסף על כך, סמלי חלומות יכולים להטעות אם החוקר לא בילה לפחות שנה בצפייה ובקשר עם התרבות על מנת לאסוף מספיק נתונים שיאפשרו לו להבין את הקשרם של הסמלים בחלום.
בגלל שיקולים אלו פסקו אנתרופולוגים מלהשתמש בדיווחי חלומות כמידע גולמי להשוואה. במקום זאת, אנו ניגשים כיום לשדה המחקר לתקופה ארוכה, עם מערכת רחבה של נושאי מחקר; למשל, תפיסת העולם הדתית והעולמית של חברה מסוימת, ריפוי, בניית האינדיבידואל. באמצעות החיים בתוך הקהילה, אנו למדים בנוסף לשפה, גם את הלכות הנימוסים, ואנו חשופים להתרחשויות חברתיות. במוקדם או במאוחר נחשף לתיאור של חלום במסגרת משפחה, אצל “שאמאן” או במסגרת אחרת. אם סוג כזה של התרחשות חברתית תתפוס את תשומת ליבנו, נתעד אותה ביומני המחקר שלנו ובשלב מאוחר יותר נוכל לבצע הקלטת שמע/וידאו של התרחשות דומה. לאחר תרגום הטקסט נוכל לשאול את המספר שאלות על משמעותו.
השינוי הזה באסטרטגיית המחקר הוא חלק מתנועה גדולה יותר באנתרופולוגיה בה גדל העניין בחקר הממוקד על מנהגים, אינטראקציות, דיאלוגים, חוויות יחד עם בני אדם. שלוש עבודות מחקר אנתרופולוגיות של התקופה האחרונה מציגות בבהירות את המעבר מחלום כאובייקט להקשר העוטף את החוויה האישית ושימושים תרבותיים של חלימה. רוברט דסג’רלייס (Robert Desjarlais), במחקרו ביולמו שרפה (Yolmo Sherpa) בנפאל שם לב להסכמה כמעט טוטאלית של אינדיבידואלים לגבי סמלי חלומות ומה שהם מייצגים. כך למשל, חלום על מטוס, אוטובוס או סוס מסמלים עזיבה של נשמה אחת את הגוף וכניסתה של אחרת, בשעה שחלום על בית חדש, בגד חדש, או שלג שנופל על הגוף מסמלים בריאות טובה.
במערכת פירוש החלומות, נוהגים להאמין כי יש קשר קרוב, אפילו סיבתי בין החלום לבין עתידו של החולם. עם זאת, חשוב לזכור שפירושים כאלו הם תלויי זמן, ולא כל האנשים בתרבות מסוימת יאמינו בכך. בתרבויות מסוימות מאמינים כי רק אנשים מסוימים מסוגלים לחלום חלומות נבואיים פרה-הכרתיים. אף על פי כן, חלומות נבואיים וחזונות לא אחת עוררו מרידות אנטי-קולוניאליסטיות. חלומות נבואיים אינם רק נחלתם של עמים “לא מערביים”, “שבטיים” או “לא מתועשים”. חוקרים אנתרופולוגיים אשר חקרו את התרבות האמריקאית מצאו חולמים מהמעמד הבינוני אשר הודו כי חוו חלומות נבואיים פרה-הכרתיים בהם נתגלה להם מידע מין העתיד. נוסף על כך, האמונה המערבית הרווחת אשר לפיה חלומות צופים מזל רע או הצלחה, מצביעה על כך שפירוש חלומות זה, רחוק מלהיות נדיר בחברות מערביות.
תיוג חלומות מסוימים כ”נבואיים” או כ-“פרה-הכרתיים” לא מסביר כיצד משתמשים בחלומות אלו בתוך החברה. כדי לאסוף מידע על שימוש החלום, על החוקר לבוא במגע עם הנחקרים לתקופה ארוכה. כך למעשה , גילה במהירות דסג’רלייס את ה”מילון” של סמלי החלומות ביולמו שרפה בנפאל. לקח לו מעט זמן להבין, כשאמאן מתלמד, את תפקידם של סמלי החלום. כמוהו, גם מרינה רוזמן (Marina Roseman), דרך השתתפות במקהלת נשים בתרבות התמיראית, למדה כיצד שיתוף חלומות דרך שירה מחבר את הידע הרפואי והמוסיקלי. בתרבות המלזית, מדריכים רוחניים מלמדים את החולמים שירים באמצעות הפרדת הניבים. צורה זו של לימוד-חלימה מהדהדת בהופעות ציבוריות, כאשר גבר שר ניב מסוים ומקהלת הנשים חוזרת עליו. עם הזמן הבינה רוזמן ששירי חלומות משתנים עם המדריך הרוחני, אשר יוצר סגנון מוסיקלי רשמי, עם תוכן טקסטואלי אופייני, אוצר מילים, מלודיה וקצב. הסגנונות האלו משתנים ממדריך למדריך, וכמו כן לפי איזור ולפי התקופה ההיסטוריות. במשך 20 חודשי המחקר שלה, רוזמן הקליטה מאות הופעות של שירי חלומות, יחד עם סיפורי חלומות ופרושים מורכבים.
לינדה דגרוד (Lydia Degarrod), כמו רוזמן ודסג’רלייס, תיעדה את רוב חומרי החלום שלה בתפאורה טבעית ולא בראיונות רשמיים. בזמן מחקרה, בקרב האינדיאנים המפוצ’אים בצ’ילה, היא אספה כמה דיווחי חלומות ומספר פירושים לדיווחים אלו מבני שתי משפחות שהתמודדו עם לחץ כתוצאה מכישופים וממחלות. דרך שיתוף חלומות ופירושם, בני המשפחה הנגועים במחלה יכלו להביע את חרדותיהם ולהחצין את מחלתם, ובני משפחה אחרים יכלו להשתתף בריפוי אהוביהם. דגרוד הניחה כי סוג כזה של התערבות משפחתית הייתה אפשרית בזכות טבעם של החלומות המשותפים ומערכת הפירושים, שאפשרה לשילוב של אלמנטים מחלומות של אנשים שונים להשתלב דרך חקירה הקשרית אינטר-טקסטואלית, ובזכות האמונה הרווחת שחלומות מקלים את התקשורת עם ישויות על-טבעיות.
חקר שיתוף ודיווח החלומות דרך דיאלוג טבעי עזר לאנתרופולוגים לגלות את מידת חשיבותה של נוכחותם באירועים אלו. למרות שלאנתרופולוגים ניסיון רב בצפייה פעילה, הם עדיין המומים לגלות כמה חשובה השתתפותם באירועים אותם הם חוקרים. כך, למשל, גילברט הרדט (Gilbert Herdt) דיווח על הפתעתו לגלות את המימד הטיפולי של תפקידו בגינאה החדשה כמאזין אוהד ליועץ המפתח שלו, בעת שהאחרון חלק עמו חלומות ארוטיים שלא יכול היה לחלוק עם אף אחד בחברה שלו. באופן דומה, רק לאחרונה הובנה חשיבות ה”העברה” (חווית ההווה כאילו הוא מתרחש בעבר) עבור האנתרופולוגיה: ווד קרק (Waud Kracke) תיעד את תחושותיו ותגובותיו האישיות לסביבה בזמן עבודת המחקר שלו בקרב אינדיאנים בברזיל בשנים 1967-1968 וגילה לא רק שהוא מבצע העברה של יחסיו עם קרובים מסוימים ממשפחתו לאנשים מסוימים בחברה שחקר, אלא גם העברה תרבותית של ערכים אמריקאים לדפוסי ההתנהגות המקומיים. אנתרופולוגיים נוספים דיווחו על חלומותיהם לבני התרבות אותה חקרו על מנת לקבל עליהם פירוש מקומי.
כששמו לב לחלומותיהם הפרטיים בזמן עבודת המחקר, גילו האנתרופולוגים שחלומותיהם עוזרים להם לשלב בין המודע ללא מודע. לורה נדר (Laura Nadar) למשל, דיווחה על עליה חדה במספר החלומות שלה וביכולתה לזכור אותם בזמן המחקר. חלומותיה עסקו כמעט באופן בלעדי בילדותה בארה”ב. היא פירשה זאת כניסיון של חלומותיה להזכיר לה מי היא ומאיפה באה, על מנת ליצור איזון בין שדה המחקר לבית.
הסמיכות של חלימה על אירועי חיים מוקדמים לצד כאלו שאירעו לאחרונה היא חוויה נפוצה. ברברה אנדרסון (Barbara Anderson) חקרה 15 אקדמאים אמריקנים שהתגוררו בהודו,ודיווחו על שינויים משמעותיים בתוכן החלומות שלהם, מנסיגה התחלתית לחלומות על חוויות ילדות (חלומות שעסקו באנשים מהילדות: שכנים, חברים לביה”ס) דרך חלימה על חברי משפחה עכשוויים עליהם חלמו בחשדנות וממרחק ויזואלי רב, ועד לגיבוש “זהות שנייה” שכללה חלומות המערבים אלמנטים אמריקנים ותפאורה הודית. אנדרסון סברה כי החלומות הם ביטוי למשבר הזהות שמלווה צירוף תרבויות.
קרלה פו (Karla Poewe), אנתרופולוגית קנדית אשר פרסמה את מאמרה הביוגראפי על עבודת המחקר שלה במערב אפריקה תחת שם העט מנדרה סזרה (Mandra Cesara), דיווחה על חלום בו הייתה חלק מקבוצת אנשים אשר נדרשו לבחור בין חופש לפשיזם. מסיבה כלשהי, הרבה אנשים עמדו בתור להצטרפות לממשל, והיא בחרה לחמוק מהקהל בזמן ששרה “אני רוצה חופש”. פקיד נגש אליה, אמר לה שאשיות חשובה רוצה לשוחח איתה ולקח אותה לקדמת התור. שם היא חכתה שוב, ובזמן שחכתה ראתה ילד שגם בחר בחופש, משחק עם חיה נעימה אשר נעלמה בשיחים. היא לא רצתה לאבד את הילד אבל הוא הביט לצדדים וחמק דרך השיחים אל החופש. בזמן שהמשיכה לחכות, אישה מבוגרת, לבושה יפה הגיעה ונעמדה מול המראה, וציינה כמה מגוחך הוא לשים דגש על לבוש. כעת התרחקה החולמת מין הקהל, עם ההבנה שהחופש מסתתר מעבר לשיחים, ולא בתור האנשים הממתינים, והתעוררה. מאוחר יותר, לאחר שגיבשה את זהותה התרבותית השנייה, חלומותיה, כמו אלו שעליהם דיווחה ברברה אנדרסון, השתנו והחלו להכיל אלמנטים אמריקנים ואפריקנים מעורבים אך ברורים.
תמונות הזכורות מחלום יכולות לשמש כמראה המשקפת לאנתרופולוג תחושה בטוחה של יושרה עצמית וזהות. חלק מהאנשים ימצאו את המראות הללו רק בעיני עצמם או בעיני אנשי מולדתם. כך מדווח האנתרופולוג הפולני ברוניסלו מלינובסקי (Bronislaw Malinowski) ביומן השטח שלו: “היום.. היה לי חלום מוזר; מין הומוסקסואלי עם כפיל של עצמי. רגשות אוטו-ארוטיים משונים; הרצון שלי לנשק פה כמו שלי, צוואר שמתעקל בדיוק כמו שלי, מצח בדיוק כמו שלי”. מראות או בבואות כפולות בחלומות משקפים ניסיון לשקם או לחזק את העצמי דרך מכניזם שכונה על ידי פסיכולוגים בשם “השלכה” ((projection ו-“הזדהות” (identification).
יומני השטח של מלינובסקי זעזעו אנשים רבים מכיוון שמלינובסקי נחשב לאבי הצפייה הפעילה, ויומניו חשפו חוסר השתתפות ואפילו חוסר כבוד יוצאי דופן לתרבות אותה חקר ותיאר. ביומניו, נחשף המחסור באלמנטים מקומיים של התרבות הטרובריאנדית אותה חקר בחלומותיו. תפאורת חלומותיו הייתה בדרך כלל פולין, והדמויות שהופיעו בחלומותיו היו לרוב אימו, חברי נעוריו, נערה שהצטער שנטש. שניים מחלומותיו הכילו שוטרים קולוניאליים אבל אף אחד מהם לא הכיל דמות מקומית. נראה כי מלינובסקי לא גיבש לעצמו בהצלחה זהות שנייה בשטח , אשר הייתה מאפשרת לחלומותיו להכיל אלמנטים פולנים ומקומיים כאחד.
בספר “מין והדחקה בחברה הפראית”, המבקר תיאוריות אדיפאליות ופירושי חלומות פרוידיאניים, טוען מלינובסקי כי בניגוד לחברות לא מערביות אחרות, הטרובריאנדים “חולמים מעט, אינם מתעניינים בחלומותיהם, מספרים עליהם לעיתים רחוקות, אינם מתייחסים לחלום הרגיל כבעל חשיבות נבואית או אחרת ואין להם אף קוד של הסברים סמליים”. הדיווח המפליא הזה מזכיר מאוד את החברה הבורגנית המערבית של ימינו. עם זאת, בהמשך הספר נמצא דיון של חמישה עמודים העוסק בחלומות מבשרי רעה של דייגים וסוחרים, חלומות נבואיים וחלומות מכשפים.
נראה כי מקור ההגזמה של מלינובסקי בדבר חוסר העניין בחלומות בתרבות הטרובריאנדית נבע מרצונו העז לבסס את הטרובריאנדים כפטורים מהדחקה. אם אכן כך היה, הדבר היה מחליש את האוניברסאליות של התסביך האדיפאלי של פרויד. עם זאת, הוא הניח הנחה שגויה כי בתיאוריה הפרוידיאנית “הגורם העיקרי לחלומות הוא תאבון מיני בלתי מסופק”. הוא טען כי החוסר בהדחקה פסיכולוגית בקרב הטרוביאנדרים אחראי למחסור הנראה לעין בתוכן ארוטי בחלומותיהם, ולכן הם אינם מתעניינים בחלומות באופן כללי. אבל המחסור בתוכן ארוטי מפורש יכול כמובן להתפרש הפוך מכך. חופש מהדחקה יבוא לידי ביטוי באמצעות נוכחותם של אלמנטים מיניים, מאחר ומשאלות אשר מופיעות בצורתן המקורית לא יהיו חשופות לצנזורה. לכן, העדר אלמנטים מיניים מזכיר הסוואה, אשר מציינת הדחקה.
רוב האנתרופולוגים התרבותיים לא הסכימו לדון בתכני חלומות. האנתרופולוג המפורסם רוברט לואי (Robert Lowie) ניהל יומן חלומות אישי כמעט חמישים שנה (1908-1957) וכתב חיבור על חווית החלומות שלו. לאחר מותו, פרסמה רעייתו את החיבור במגזין היוקרתי הבין לאומי “אנתרופולוגיה של ימינו” (Current Anthropology). לואי היה לדבריו “חולם כרוני ועקשן” שלעיתים קרובות ראה חזיונות ושמע קולות. הוא ציין שהחלומות עזרו לו מאוד בעבודתו, בהבנה ובהזדהות עם חווית החלום.

להמשך קריאה