נוירופסיכואנליזה

פוסטים בארכיון של הנושא 'נוירופסיכואנליזה'


  • על חלומות בספרות ושירה / רות נצר
  • זמן שינה / דרורית גור–אריה
  • רות נצר / ‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
  • שיטות מחקר הפולקלור בפרוש חלומות / ד”ר רוית ראופמן
  • התבטאות הקשר הטיפולי בחלומות המטפלים/ פרופ’ תמר קרון
  • לתוכנית הכנס של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה

    הרצאות

    פרופ’ שמואל ארליך: חלום, סמל ומציאות נפשית
    “פירוש החלום” נחשב לאבן הפינה והמסד שהפסיכואנליזה ניצבת עליו וצומחת ממנו. אתמקד בגלגולי דרכו של פרויד אל הגילוי שהחלום צופן פשר ומצפין משמעות, ובהשלכות העיקריות של תגליתו לגבי המציאות הנפשית ומקומה בחיי האדם. “החלום מחובר בטבורו ללא-מודע” – והחלום הוא גם הטבור שמחבר את הפסיכואנליזה כתיאוריה וכגישה טיפולית עם הלא-מודע של המטופל, ואותנו כמטפלים עם הפסיכואנליזה. הגישה לחלום לא נשארה סטאטית במאת השנים שעברו מאז הופעתו על במת הפסיכואנליזה, וההתפתחויות השונות לא פסחו עליו. אסקור כמה מעיקרי השינויים שחלו בהבנת החלום ובטיפול בו כפועל יוצא מההתפתחויות התיאורטיות בפסיכואנליזה והשלכותיהן לגבי המציאות הנפשית והעמדה הטיפולית הנגזרת ממנה.
    פרופ’ שמואל ארליך הוא פסיכולוג קליני, אנליטיקאי מנחה ומורה במכון הישראלי לפסיכואנליזה ולשעבר יו”ר החברה הפסיכואנליטית בישראל. היה מופקד על הקתדרה לפסיכואנליזה ע”ש זיגמונד פרויד ומנהל מרכז פרויד באוניברסיטה העברית, ומרצה במגמה לפסיכולוגיה קלינית שם. הוא מחברם של מאמרים רבים במספר תחומים: מימד החוויה ביחסי אובייקט; הפסיכולוגיה של המתבגר והטיפול בו; אינטגרציה של הבנה פסיכואנליטית וגישה מערכתית בקבוצות ובארגונים; וספר המגולל את סיפורן של סדנאות יחסי-קבוצות של ישראלים וגרמנים. מזה מספר שנים משמש יו”ר ועדת ההוראה והמעקב על ההכשרה של האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית.

    דר’ דנה אמיר: בין החלום החוזר לחלום שאי אפשר לחלום אותו: שפת החלום כשפת שיר
    ההרצאה תדון במבנים המשותפים לשפת החלום ושפת השיר תוך השוואה בין הפונקציה של החלום החוזר ושל הפזמון החוזר, בין פונקצית החלוקה לתמונות חלום לבין פונקצית החלוקה לבתי שיר, בין היחסים הארוטיים שהשיר מקיים עם השפה לבין היחסים הארוטיים שהחלום מקיים עם השפה הנפשית ובין החלום שאי אפשר לחלום אותו לבין השיר שלא נכתב.
    דרך קריאה בטקסטים של חלום ובטקסטים שיריים ניגע באופן שבו יוצרים החלום והשיר פרטיטורה ייחודית שהנמען שלה הוא תמיד נמען נעדר, אך היעדרו יוצר חלל רווי הֵד, רוחש חיים.
    ד”ר דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית, משוררת וחוקרת ספרות. מרצה מן המניין באוניברסיטת חיפה ומלמדת בתכניות לפסיכותרפיה של אוניברסיטת חיפה ושל אוניברסיטת ת”א. ספרה האחרון, “על הליריות של הנפש”, זוכה פרס בהט לספרי עיון, יצא בהוצאת מאגנס והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

    פרופ’ דוד שולמן: החלום הדובר אמת במסורת ההודית הקלאסית
    בהודו המסורתית זוכה החלום למעמד מרכזי ומכובד. היקום כולו אינו אלא חלומו היצירתי של האל, ומכך נובעים מציאותו ויופיו המכשף. ברמת האינדיבידואל, החלום נתפס תמיד כזירה פורה למיפגשי אמת ולמסרים הספוגים במשמעות אישית היוצאת מגדר הרגיל. ייתכנו גם חלומות המשותפים ליותר מחולם אחד. ההרצאה תעסוק בסיפורי חלום אחדים,לרבות חלומות השייכים למספר חולמים בו-זמנית, ולמוטיב החוזר של החולם המתעורר ויוצא לחפש בעולם החיצון ובמצב העירות את שחלם בשנתו. נסקור גם את מצבי התודעה הבסיסיים של האדם ואת תפקיד החלום ביניהם לצד כוחו של הדמיון המייצר אמת.

    פרופ’ דוד שולמן, פרופסור ללימודים הודיים באוניברסיטה העברית, עוסק בתרבויות ובשפות הקלאסיות של דרום הודו, בעיקר הטמילית, הטלוגו, והמליאלם. עיקר עבודתו פילולוגית והיסטורית. פרסם כ-20 ספרים בנושאים שונים הנוגעים להיסטוריה התרבותית של הודו הדרומית, לרבות תרגומים רבים מסנסקריט, טלוגו וטמילית לאנגלית ולעברית. קובץ תרגומים לעברית מהשירה הטמילית העתיקה יראה אור בשנה הבאה. כרגע הוא משלים ספר על תולדות הדמיון בהודו הקדם-מודרנית.

    דר’ רז אבן: על טבע החלום ותכונותיו – מפגש בין חקר המוח לבין פסיכולוגית המעמקים
    פרויד הקדיש בספרו “פירוש החלום” מקום מכובד להבנת תכונות החלימה ותפקידיה, אבל בסופו של דבר, כפי שגם מעיד השם שבחר לספר – הכיוון העיקרי שהתווה היה הכיוון הפרשני.
    בהרצאה זאת – ברצוני להאיר יותר דווקא את תכונות החלום והחלימה. לאחר כמה עשורים של נתק בין הפסיכואנליזה לבין חוקרי המוח – נושאים אלו חוזרים בשנים האחרונות לבמה דווקא דרך המפגש בין מחקר המוח לבין פסיכולוגית המעמקים.
    אתאר תכונות של מצב התודעה המיוחד שבחלימה, וזאת בנוסף להבנת משמעות החלום. התכונות המאפיינות את מצב החלום, יכולות להעיד על השינויים בפעילות המוח בזמן החלימה, כגון: חוסר התמצאות בזמן ובמקום, בלבול בזהות הדמויות, הזיות, אמנזיה, הפרעות בקשב מתמשך ונטייה לרפיון אסוציאטיבי, או ירידה בשיפוט המציאות. תכונות אלו מתקשרות לממצאים מהדמיה תפקודית של המוח, שמראים ירידה בפעילות האונה הקדם-מצחית, בעוד שההגברה בעוצמה הרגשית מתקשרת לעלייה בפעילות המערכת הלימבית תוך צמצום העכבה עליה.
    כמו כן אתאר את הויכוח הסוער שמתנהל בעשורים האחרונים על שאלת משמעות החלום. מאז התגלית בשנות החמישים שהחלימה קשורה לשנת REM נשכחה העובדה שמדובר בקשר סטטיסטי בלבד, ובמדע התפשטה התפיסה שהחלום זהה למצב פיזיולוגי זה. והיות שמחקרי החלימה בבעלי חיים – הצביעו על כך שהפיקוח על החלום נמצא במרכזים קדומים בגזע המוח – הסיקו מדענים – שלחלומות “אין משמעות”. כנגד תפיסות אלו (של הפעלה אקראית מגזע המוח) – יצאו מפתחי הזרם הנוירופסיכואנליטי, ובהצלחה רבה. הם השתמשו כנגד ה”ביולוגיסטים” בנשק שהם מכירים – חקר המוח, והראו שלחלימה יש גם תפקידים רגשיים ומוטיבציונים וכי היא קשורה לתפקודים של מערכות מוח גבוהות.
    אתאר כי מצב התודעה בחלימה מאופיין ע”י הפעלה סלקטיבית של מערכות מוחיות, ברמות שונות של אינטגרציה ביניהן – מצב שיכול להקביל לאופי הדיסוציאטיבי של החלימה, ומתאים גם לתיאוריה הקלאסית של פרויד על קיום שתי מערכות מנטליות – ראשונית מול שניונית.
    ד”ר רז אבן – פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. עורך את כתב העת המקוון “תורת החלומות” ומנחה קבוצת דיון בנושא.

    סדנאות תיאורטיות

    דבורה פלורסהיים: “חשיבה חולמת” בשעה הטיפולית
    מאז תיאור החלום כדרך המלך ללא-מודע אנו, המטפלים, שוגים לעיתים באשליה באשר ליכולתנו להבין באמת את נפש האחר תוך הליכה בדרכים סלולות. נראה שכבר פרויד בהציעו למטפל “תשומת – לב מרחפת ואחידה” או בהשוותו את החלום לפסיכוזה, מרמז שעל המטפל להיות בהוויה אחרת כדי לצאת למסע משותף עם המטופל במרחבים לא נודעים לשניהם ואצל שניהם. מושגים כמו “ללא זיכרון או תשוקה “, “reverie”( ביון), “talking as dreaming”(אוגדן), מרחב משחקי (ויניקוט),Lying fallow (מסוד חאן), “החולם שמבין את החלום” (גרוטשטיין), “חלימה כחשיבה שאינה יודעת שהיא חושבת” (פונטליס) – כולם מייצגים את התנועה המתבקשת במרחב הביניים האנליטי בין כאוס לבריאה ובין חלום למציאות, בין פרה קונצפציה לקונצפציה, בין אינטואיציה למושג.
    בדרכו הפיוטית מיטיב פונטליס לתאר את המשאלה לחשיבה חולמת: “אולי אנו צריכים להתחבר לחשיבת-יום חולמת, לא חולמנית, שתשאב מן החלום את הכוח להיות בלתי שקולה, בלתי הולמת? שתתקדם על אף הסיכונים, באין ספור שבילים המתכנסים בסופו של דבר אל נקודת אור אחת?”
    לשם כך, נחוצים למטפל, כמו לאמן, תנאים רגשיים אחדים כגון יכולת לשאת את החסר, ללכת לאיבוד, לשאת את חרדת אי הידיעה ואולי ללמוד מהאמנות כיצד להתקרב לאזור הדמדומים.
    בסדנא נלמד על התנאים הללו מן ההמשגות הפסיכואנליטיות, משפת האמנות ומן הניסיון.
    יתקבלו בברכה חלונות, חלומות, reverie, traumerie, רשמים או רישומים, בין חוץ לפנים, שיביאו אתם המשתתפים.

    דבורה פלורסהיים, פסיכולוגית קלינית ופסיכותרפיסטית פסיכואנליטית, מדריכה בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת”א ובתכנית ויניקוט, יוצרת בינתחומית.

    נתנאל פרי: החלום כמשל – עקרונות וקווים להבנת החלום על פי הגישה היונגיאנית
    על פי יונג, תכליתה של שפת הסמלים בחלום הינה לייצג תכנים נפשיים ונטיות סותרות, היכן שהחשיבה ההגיונית מתקשה לתת להם ביטוי הולם. הקשבה והבנה לשפת הסמלים מאפשרת להעשיר את עולמנו האישי, ולהצמיח בנו יסוד שמהווה מעין מדריך, המנחה אותנו במציאות החיצונית והפנימית.
    בסדנה נתייחס אל החלום כאל משל דרמטי אשר מעניק ביטוי ומשמעות, ליסודות השונים ולמגמות המנוגדות הקיימים בעולם הפנימי שלנו. ננסה ללמוד את שפת החלום, כשפה סימבולית ויצירתית. נבחן את היווצרותה של שפה זו לא מתוך מניעים הגנתיים של הנפש – שמטרתם להסתיר, לעוות ולהסוות את הפנטזיות והמשאלות הלא מודעות מפני הצנזור, אלא להיפך: הדימויים שמופיעים בחלום מאפשרים: ליצור קשר עם הנטיות והתכנים הלא מודעים, להוציא אותם לאור, להעניק ביטוי למשמעויות מרובדות ומנוגדות, לערוך את העיבוד וההטמעה שלהם בחיי הנפש ולהימנע מלפצל אותם מן התודעה.
    כמו כן, נתייחס אל התכנים, הדמויות והאובייקטים השונים שמופיעים בחלום בשני היבטים עיקריים: כמבטאים ומסמלים קונפליקטים, יחסים ומשאלות בחיי המציאות וכמייצגים באופן סימבולי מבנים נפשיים (ארכיטיפים).

    נתנאל פרי, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי יונגיאני מדריך. חבר במכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית. מנחה סדנאות על חלומות של המשתתפים בקבוצה. מלמד, מדריך ומרצה על הגישה היונגיאנית. מטפל בקליניקה פרטית בת”א.

    אברמית ברודסקי: חלימה – על הדפוס השבור המאחה את עצמו
    סדנה חווייתית – קלינית בת שני מפגשים לפיתוח היכולת לחלום (הסדנה תתקיים בשני ימי הכנס)
    נתייחס לחלימה כתהליך המגשר בין הפוטנציאל האינסופי שלנו – העצמי במובנו הרחב, לבין החיים שלנו במציאות הסופית והמוגבלת. נראה את החלימה כתהליך המאחה את הדפוס השבור ומחברו לשלם שממנו פוצל. היכולת שלנו ושל המטופלים שלנו לחלום בשינה ובעירות עומדת בבסיסם של כול תהליכי הצמיחה והיצירה.
    בסדנה נלחים יחד מושגים של תיאורטיקנים פסיכואנליטיים שונים לחלום אחד, שיפתח את מרחב החלימה.
    נחקור מה בין מרחב החלימה לבין תהליך היצירה. נתנסה בטכניקות שאמאניות של חלימה בעירות ובטכניקות של אמנים מתחום הצילום, הציור והשירה ונבחן כיצד הן מתקשרות למושג של ה”מוזה” ולתופעה המרתקת של סינכרוניות.
    נפתח את האפשרות להשתמש בסינכרוניות במהלך תהליך טיפולי כקצה ההתפתחות המוביל לאחות דפוסים שבורים. כאן גם נמצא המרחב של החלימה המשותפת של המטפל והמטופל. נראה איך אפשר להתכוון למרחב הזה ולשהות בו.

    בשל אופייה החוויתי של הסדנה יוגבל בה מספר המשתתפים.

    אברמית ברודסקי, פסיכולוגית קלינית בכירה, בהכשרה במכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית, מלמדת ומדריכה בתכנית ההכשרה החדשה לפסיכולוגיית העצמי, מרצה באוניברסיטת לסלי לטיפול באמנויות. עובדת ומדריכה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם מבוגרים, נוער, ילדים וזוגות בקליניקה פרטית בתל-אביב ובכרמי יוסף.

    יוסי טמיר: על החלום המספר את העצמי וחרדותיו
    פסיכולוגית העצמי הציבה את העצמי במוקד תהליך ההתפתחות הנפשית והבריאות הנפשית. מתוך כך, הודגשה ההכרה במרכזיותן של חרדות ההתפרקות – חרדות הקשורות למצבו ושלמותו של העצמי. הכרה זו הובילה את קוהוט לזיהוים של חלומות ה”מספרים” את העצמי וחרדותיו, אותם כינה: self-state dreams. בחלומות אלה, החולם מתאר באמצעות דימויים ויזואליים את ההוויה הטראומטית בה נתון (או היה נתון) העצמי, ולעיתים גם את האמצעים בהם החולם מנסה להתמודד עם האיום על עצמיותו.
    בסדנה נדון בתפיסה זו של החלום ובתרגומה אל הגישה וההתערבות הטיפולית. הדיון יתבסס על חלומות מתוך תיאורי מקרים של קוהוט וממשיכיו, וגם מתוך חלומות שיובאו על ידי המשתתפים.

    יוסי טמיר – פסיכולוג קליני מדריך ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל; ממקימי האיגוד הישראלי לפסיכולוגית העצמי וחקר הסובייקטיביות; מלמד בתכנית לפסיכולוגית העצמי ומדריך במרכז ויניקוט.

    דר’ אודי בונשטיין: פנים אחרות לחלום: על שינוי בהבנייתו – מחדש של חלום במהלך טיפול
    במהלך הסדנא אבחן את האפשרות לניטור הטרנספרנס ותהליכי התפתחותם של מערכים נפשיים בעזרת הדרך בה מטופלים מבנים-מחדש את חלומותיהם. לאחר הצגתם של השימושים הקליניים הנוגעים לאפשרויות בחינתם של הישגים התפתחותיים במהלך הטיפול יידונו שני נושאים. האחד ידון בחלום כבתופעה תקשורתית/התקשרותית, המתייחסת לאופן בו מובא החלום למפגש בתוך הקשר אינטרסובייקטיבי. האחר ידון בהערכת התהליך הנפשי שעובר המטופל כפועל יוצא של התייחסות מחודשת לאותו חלום, הנזכר כעת באופן שונה. הרעיונות המובאים בסדנא יידונו מנקודת מבט אינטרסובייקטיבית הרואה את הדיאלוג האנליטי בין מטפל ומטופל כמתקיים בו זמנית בין שני היבטים של העצמי: העצמי היוצר והעצמי המפרש.
    ד”ר אודי בונשטיין – פסיכולוג קליני מדריך, מורשה לעיסוק, מחקר והוראת היפנוזה; המחלקה להדרכת הילד והמשפחה, ביה”ח לגליל המערבי, נהריה; ראש התכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה בצפת; מחבר הספר “העין הפנימית” (הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים, 2011)

    יעל מור: ייצוג והיעדר ייצוג אצל ניצולי שואה
    הסדנא תעסוק בבעייתיות של ייצוג והיעדר ייצוג בחלום הטראומטי של השואה ובטיפול בניצולי שואה. בתחילה תינתן הרצאה בה יוסבר, באמצעות וינייטות קליניות ותוך התבססות על תיאורטיקנים שונים, כיצד שנות הרדיפה והרצחנות הנאצית גרמו להרס הסימבוליזציה ולהפיכתה של המציאות הפנימית והחיצונית, כאחד, לדבר עצמו, לקונקרטי או כפי שפרויד מכנה אותו “לדבר”.
    יוצגו שני רעיונות מרכזיים: האופן בו המטפל מתייחס לסיוט השואתי שמבטא את האירועים הטראומטיים בדיוק כפי שתרחשו אז, לפני 65 שנה, והסובייקטיביזציה שהנאצים כפו על קורבנותיהם והמהווה אולי רמז לתחילתו של ייצוג.
    לאחר ההרצאה יתקיים דיון קבוצתי שיעסוק בסיוטיהם של נפגעי טראומות השואה ובסימבוליזציה וסיוט או העדר סימבוליזציה.
    יעל מור, פסיכולוגית קלינית בכירה, בעבר פסיכולוגית ראשית של עמותת “עמך” גוש דן וכיום עמיתה במכון לפסיכואנליזה בת זמננו בתל- אביב.

    סדנאות קליניות
    ביום שישי בבוקר תתקיימנה במקביל 7 סדנאות קליניות, מונחות על ידי קלינאים בכירים בעלי השקפות עולם פסיכואנליטיות שונות. בסדנאות ייעשה שימוש בעקרונותיהן של הגישות השונות על מנת להתייחס למקרה קליני הכולל עבודה עם חלומות, אשר יוצג ע”י אחד המשתתפים. המנחה ישתף את חברי הסדנא בדרך עבודתו ובתשתיתה התיאורטית, והמשתתפים יוזמנו לחשיבה ודיון סביב החומר המוצג והנלמד.
    להלן רשימת המנחים ותיאור עצמי שלהם, תוך התייחסות לכיוון התיאורטי אותו ייצגו בסדנתם.

    חגית אהרוני
    פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. שותפה בתרגום ועריכה של מספר ספרים פסיכואנליטיים. מלמדת קורס בנושא ספרות ופסיכואנליזה בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב.
    ‘מחברת החלומות’, ‘מחברת היקיצות’, ‘שירי חלום’, ‘דלת לחלום’ – ארבעה קובצי שירה שמתייחסים לקשר בין חלום לשיר, או אולי בין חלימה לשיריות (אגי משעול, רובי שונברגר, ג’ון ברימן, אונו קיילאס). בסדנא זו ננסה לחשוב על חלימה, הוויה חלומית וטקסט חלומי כשבידינו חוט דמיוני שמוביל מפרויד לביון לאייגן ולאוגדן, חוט שממשיך ונשזר גם בתיאוריות של טקסט. חומר הגלם שלנו עשוי להיות חלום ממשי, או טקסט שירי שבהם נשתמש לצורך למידה על חלומות מזווית של חוויה ופרשנות.

    אברמית ברודסקי
    המשך הסדנא החוויתית – קלינית מהיום הראשון

    דר’ איתמר לוי
    פסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. כתב ולימד, בין נושאיטם אחרים, על חלומות. המגמה בעבודה בסדנא תהיה לגלות כיצד גישות פסיכואנליטיות שונות מאירות רבדים שונים בחלום. הדגש יהיה בעיקר על הקשר בין גישות בנות זמננו לבין המסורת הקלאסית: פרויד, קליין והקבוצה העצמאית.

    עידית ברק מלמד
    פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מלמדת ומדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב, ה.ל.פ.ב.א, חיפה והדברות. מנחה סדנאות ונותנת קורסים בנושא חלומות ובנושא “התיאוריה והחשיבה של הזרם העצמאי בפסיכואנליזה”.
    בסדנא נעסוק ב – “החלום- מרחב לביטוי העצמי”. נתבונן בחלום מפרספקטיבת החשיבה והתיאוריה של הזרם העצמאי, (וויניקוט, מסעוד חאן, מריון מילנר, בולאס, אוגדן ועוד). נעזר במושגים כמו משחק, מרחב, חוויה, Reverie, דמיון והעצמי, בתפיסת החלום וחוויתו.

    דר’ אילן נילמן
    פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל ובחברה הפסיכואנליטית הבינלאומית.
    בסדנא נתבונן בחלום לפי גישתו של ביון. ביון עיבד, הרחיב ושינה את התפיסה הפרוידיאנית של החלום. בעוד פרויד התעניין בחלומות עצמם ובמשמעות הלטנטית שלהם, ביון התמקד יותר בתהליך החלימה עצמו והאמין שהחלום מתרחש ביום כמו בלילה ומשרת הן את עקרון העונג והן את עקרון המציאות. בעיני ביון החלימה היא צורת חשיבה המערבת את התהליכים הראשוניים והמשניים אותה המשיג כפונקציית אלפא.

    נעמי ענר
    פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, החברה הפסיכואנליטית בישראל. עובדת מתוך נקודת מבט של יחסי אובייקט, בעיקר של הזרם הניאו-קלייניאני.

    נתנאל פרי
    פסיכולוג קליני ואנליטיקאי יונגיאני מדריך. חבר במכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית. מנחה סדנאות על חלומות של המשתתפים בקבוצה. מלמד, מדריך ומרצה על הגישה היונגיאנית. מטפל בקליניקה פרטית בת”א. בסדנה נעסוק ב – “החלום – כמדריך בתהליך הטיפולי”. נשתמש בעקרונות הגישה היונגיאנית כדי להבין את משמעות החלומות עבור הפציינט, ונעזר בהם כתמרורים המכוונים את הטיפול ומסייעים למצוא את הדרך בתהליך התרפויטי. נתעכב על הדימויים והסמלים המופיעים בחלום.

    כשחלום פורץ למציאות

    מצב התודעה שלנו איננו קבוע, אלא משתנה. באופן הרגיל אנו חולפים בין שלוש רמות עיקריות של תודעה: עֵרות רגילה, שינה נטולת תודעה (שכונתה בעבר “מוות קטן”) ושינה עם חלומות – מצב שבו התודעה ערה ועזה, אך מערכת התפישה שלנו מכוונת לתכנים פנימיים במקביל לחסימת התפישה החושית של העולם.

    אף שאנו רגילים לעבור שלבים אלו מדי יום, הם מעלים קושיות רבות, הן פילוסופיות והן מדעיות. ביניהן: כיצד ייתכן שהתודעה שלנו “מהבהבת”, מופיעה ונעלמת? כשאנו שרויים במצב של שינה נטולת תודעה (או אף במצב קיצוני יותר – בתרדמת, coma), באיזה מובן אנו ממשיכים להתקיים?

    נוסף על שלושה מצבי תודעה עיקריים אלה, ישנם מצבי תודעה רבים נוספים, שחלקם חריגים (מתחומי הפסיכופתולוגיה – כגון דֶליריום, פסיכוזה, דיסוציאציה) וחלקם מיוחדים או “גבוהים” יותר, שיש בהם ניסיון מכוון להעצים את התודעה (כגון מדיטציה) או ברגעים פורים במיוחד של יצירה.

    לחלום יש מעמד מיוחד. זהו מצב תודעה חריג, שלו תכונות מפתיעות, שלא לומר “חלומיות”, מצב שבו מוחנו הישֵן בונה עולמות שלמים, המפתיעים אותנו בכל פעם מחדש. אך מאחר שזהו מצב שכיח ורגיל, אנו נוטים להפחית בחשיבותו. צעירים מוכנים להרחיק עד הודו כדי להתנסות בפטריות ההזיה האקזוטיות ביותר, אבל ה”אוצר” נמצא אצלנו בכל לילה במיטה. החלימה היא המעבדה הפרטית שלנו להבין את תהפוכות מצבי

    התודעה.

    התודעה בעת החלום

    אחת התכונות השכיחות של החלימה היא ירידה בתפקודן של המודעוּת העצמית ושל ביקורת המציאות; הדמיוני נתפשׂ כאמיתי. כרגיל, החולם מגלה שחלם רק בעת היקיצה.
    סוג יוצא דופן של חלומות הוא “חלומות צלולים”.

    לפני שנים עסקתי בתרגול ולמידה של מצב זה. חלום אחד שחלמתי, וממנו למדתי רבות, אתאר כאן לפניכם:

    טיילתי עם ידידה, ד., בשדה פתוח. ידעתי כל העת שאני חולם.
    דמותה היתה זהה לדמותה במציאות. היתה לי תחושה אמיתית, אבל ידעתי שאני חולם.
    באיזשהו שלב לא יכולתי להתאפק עוד והחלטתי לומר לה את האמת. הישרתי אליה מבט ואמרתי לה:
    “ד., רציתי לומר לך שאנחנו בתוך חלום שלי, את לא אמיתית, אני רק חולם אותך…”.
    לא אשכח את המבט שנעצה בי.
    היא הביטה בי בתדהמה ואמרה לי: “תגיד לי, אתה השתגעת?!”.
    חשתי נזוף וחסר אונים. לא מצאתי שום דרך להוכיח לה שאני חולם אותה…

    “אני” חלמתי את החלום. ידעתי שאני חולם, ומוחי בדה את ההתרחשות וגם את דבריה של ד. אבל “היא” הפתיעה אותי (או את מה שאני חווה בתור “אני”). תגובתה היתה דומה לתגובה של כל אחד מכם, אילו הייתי מנסה לשכנע אתכם שאני חולם אתכם…

    אז מי חלם את ד.?

    השאלה הזאת מובילה אותנו לעתים לראות בחלום עדות לתהליכים של דיסוציאציה בין חלקים שונים של הנפש. חלק אחד הוא ה”במאי” של הדרמה המתרחשת בחלום, ואילו חלק אחר הוא ה”צופה”, המופתע לחלוטין מהמתרחש. הדוגמא דלעיל של “חלום צלול” מראה שאפילו כאשר מתקיימת תודעה עצמית, עדיין ניתן להיווכח בבירור בדיסוציאציה בין חלקי הנפש.

    לחץ לקריאת המאמר שפורסם בעיתון גלילאו:

    כ

    כשחלום פורץ למציאות – תודעה כפולה


    מידע נוסף

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3506902,00.html

    אתר גלילאו

    http://ifeel.co.il/page/8903

    התחביר של האי- ראציונאליות

    מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח

    מאת: מרק בלצ’נר

    pdf pic

    The Grammar of Irrationality: What Psychoanalytic Dream Study can Tell us About the Brain

    Mark J. Blechner, Ph.D.

    translated article

    המאמר המתורגם המלא

    עריכה ותרגום:    רז אבן , M.D

    עזרה בתרגום : ענבל עמית

    פרק מהמאמר:

    קוגניציות לא תואמות בחלום

    ” …….

    ” נסו לרגע לבדוק את תצורת החלום הביזארית הבאה –  החולם אומר: “ידעתי שהיא הייתה אימי, אף כי היא לא נראתה כמוה”. כל קלינאי ששומע חלומות לעיתים תכופות יודע שמשפטים כאלו אינם נדירים כלל.

    מפתיע אותי שאמירות כאלו אינן לרוב מפתיעות את האנשים. אנשים רבים, כאשר הם יבואו לתאר חוויה ביזארית בחלום, יכינו את השומע ע”י הפתיחה: “זה היה הדבר המוזר ביותר… ” או: “אינני מבין איך זה קרה, אבל בכל זאת …”. אך כאשר אנשים רואים בחלום אדם שזהותו איננה תואמת את מראה דמותו, לרוב אינם משתמשים בהקדמה מאפיינת לתיאור החוויה – לפחות המטופלים שלי לא נוהגים כך. הם לוקחים זאת כמובן מאילו שאני אבין למה הם מתכוונים. לזה אני קורא “ביזאריות (או אי-ראציונליות) מקובלת  של חיי החלום” .  [1]

    החולם מכיר את זהותה של  הדמות, אף כי מראה הדמות איננו תואם את זהותה. יש אי-התאמה בין מראה הדמות וזהותה. בחיי הערות, רוב האנשים השפויים יניחו שהם לא ראו טוב או לא זיהו טוב את האדם, ויתקנו זאת, אך לא כך בעת החלום.

    זו דוגמה אחת למה שאני מכנה “קוגניציות לא תואמות”. שני אספקטים של הקוגניציה אינם מתאימים זה לזה, החולם אמנם מודע לחוסר ההתאמה, אך לא מונע ממנה להישאר.[2] בחיי הערות שלנו אנו לא נאמר באופן רגיל  “היא לא נראתה כמוה אך ידעתי שהיא אימי”. אך איכשהו אנו חשים בנוח לדווח על חוויות כאלו אם הן קורות בחלום.  כאשר אנו מספרים על חוויות בערות אנו נוטים להימנע, או לפחות לתת אפיון מקדים, ממשפטים שאינם אפשריים מבחינה לוגית, פן נחשב ללא שפויים.

    זה אחד הדברים שמבחין בין החולה הסכיזופרני לבין האחרים. אריאטי ( 2)  נתן דוגמה של חולה סכיזופרני שאמר : “אימי היא שוויצריה”. הוא חש שאימו הייתה כמו שוויץ,  בכך שהייתה עצמאית וחופשייה. אבל אם היה אומר “אימי היא כמו שוויצריה”, המשפט היה נשמע פואטי ולא מטורף.

    סלבדור דאלי (10 ) תפס את ההבדל הזה כשאמר “ההבדל היחיד ביני לבין האדם המשוגע הוא בכך שאני לא משוגע”. דאלי ביצירות האמנות שלו – עיוות כל העת את העולם האמיתי. אבל הוא יכול היה לבחור אם לעשות כך או לא. הוא יכול היה להתחבר לאופני החשיבה של האדם המשוגע, אבל יכול היה גם לחזור מהן מתי שרצה, ולעבוד איתן כאדם שפוי ופרודוקטיבי. זה ההבדל בינו ובין האדם המשוגע.

    בחלומותינו, לרוב איננו יכולים לעשות בחירה זאת. לרוב אין מונחים מגדירים. אנחנו יכולים לחלום: ” היא לא נראה כמוה, אך ידעתי שהיא אימי”. אנחנו לא נוטים לחלום : “היא לא נראתה כמוה , אך חשתי באופן כלשהו שהיא הייתה כמו אימי”. זו כבר השפה של החשיבה הערה. החולמים הם כפי שאמר המלט לאימו (מערכה ראשונה, מעמד שני , תרגום שלונסקי) : “אין זה “נדמה” גברתי,  כי אם אמת.  בי אין דבר “נדמה”. “

    וכאשר אנו ערים ומספרים את חלומותינו, אנו ממשיכים לקבל את הקוגניציה הלא תואמת ללא המונחים המגדירים.

    מה הקוגניציות הלא תואמות יכולות ללמדנו על הנפש ועל המוח

    לקוגניציות הלא תואמות יכולות להיות משמעויות חשובות להבנת אופן הארגון של הנפש ושל המוח. השערת העבודה הרחבה אותה אני מציע שנחקור היא כזאת:  כאשר מופיעה קוגניציה לא תואמת, הרי שני מרכיביה מבטאים מערכות מוח שונות  שהאינטגרציה ההדדית ביניהן מעוכבת  או עוברת שינוי בעת השינה. לכן, בדוגמת החלום בו האם לא נראית כאם האמיתית, התפיסה של איך אדם נראה והזיהוי של מי הוא – יהיו מתווכים ע”י מערכות מוח שונות. המאפיינים של חוויות חלום ביזאריות יכולים להבהיר מהם המרכיבים השונים של תהליכי התפיסה. כשאלו יובהרו, נוכל לעדכן את מודל הרגרסיה של פרויד ולתאר אילו מודולים שונים של תהליכים נפשיים יכולים להיות באינטראקציה ולספק קלט כדי ליצור את החלום.

    כמו כן נרצה לשים לב לאותן  קוגניציות לא תואמות – שאינן קורות. למשל, אף כי שכיח מאוד לחלום ” ידעתי שזאת אימי אף כי לא הייתה דומה לה” אין זה שכיח לחלום את החלום ההפוך “ידעתי שזו לא הייתה אימי, אף כי היא נראתה כמוה”. למעשה בכל התיאורים של החלומות של המטופלים שלי, לא שמעתי אפילו על חלום אחד כזה. כמובן שזה לא ממש מחקר שיטתי, ואנו נרצה מדגם הרבה יותר גדול, שנאסף לא רק על ידי קלינאים אלא גם על ידי חוקרים בניסויים שיטתיים של החלימה, כדי לטעון באופן ברור שחלומות כאלו אינם קורים, או שהינם נדירים מאוד. אם הנטייה הזאת  שכיחה בקרב קבוצה גדולה של חולמים, זאת תהיה עובדה חשובה. יכול להשתמע מכך שלא כל הסתירות נסבלות באופן לא מודע. יתכן שהתהליך הינו יותר מוגבל ושיטתי מאשר פרויד תיאר.[3]

    דוגמה אחרת של קוגניציה לא תואמת קשורה בתפיסת הזמן. מאוד  שכיח שהחולם יחלום עצמו שכמבוגר הוא חוזר אחורה בזמן לסביבת ילדותו.   במקרה זה, הגיל הנתפס של החלום איננו תואם את המיקום של החלום.

    הקוגניציה הלא תואמת של הזמן יש לה גם מספר מגבלות. אם לשפוט לפי ניסיוני וניסיון פסיכואנליטיקאים אחרים זה הרבה פחות שכיח לחלום את המצב ההפוך –  שמישהו יחלום עצמו בתור ילד אך בסביבתו בהווה (26 , 4 ).  לעומת זאת יש שכחיות גבוהה יותר של חלומות על אחרים שמוצגים בדמותם  בגיל צעיר אך מופיעים בהווה. למשל אהרון אפלפלד (1) מתאר:

    “… כמה ימים אחרי חזרתי (מפראג), חלמתי על הורי. הם לא התבגרו מאז  שהיינו יחד בפראג לפני שישים ושלוש שנים, ופניהם הביעו תדהמה על כך שאני הזדקנתי. היינו מאוחדים בהשתאות הדדית, וידעתי שיש לי משהו חשוב לספר להם. אבל, כמו בכל חלום עמוק, לא יכולתי לבטא את המילים.”  (שם, עמוד 41) .

    האחרים נמצאים בגילם מהעבר בעוד החולם בגילו הנוכחי.   תופעה זאת נפוצה בעיקר אצל חולמים שאיבדו קרובי משפחה (4).

    אם חוסר ההתאמה בזמן בין ההתרחשות בחלום לבין גיל החולם – איננה סימטרית – הרי עובדה זאת תהיה חשובה לגבי התיאוריה של הלא מודע. היא יכולה להצביע על חלוקה במוחנו בין תחושת הזמן של יצוגי העצמי לבין תחושת הזמן לגבי אספקטים אחרים של החוויה, ואסימטריה לגבי האופן בו הם מתחברים.  בעוד שפרויד (15) תאר את חוסר הזמניות של הלא מודע, יתכנו מגבלות יותר ספציפיות לגבי האופן בו הזמן יכול להתעוות ולהשתנות באופן לא מודע  (3 , 6 ). אנו צריכים להתקדם מהמודל של לא מודע אשר “הכול יכול לקרות”  בו – למודל שמאפיין מה כן יכול לקרות ותחת אלו תנאים פסיכולוגים ונוירולוגים.



    [

    Abstract: Not all kinds of irrationality are equal. The comparative study of dreams, brain damage, and psychopathology can reveal the “grammar of irrationality,” the rules of what can and cannot happen in various states of consciousness.

    We may then modify and refine the properties of the “system unconscious” described by Freud (1915).

    Examples are provided of “disjunctive cognitions” and “interobjects” which suggest constraints on the irrational combinations and distortions that are possible in dreams.

    Further exploration of these phenomena and their underlying neural mechanisms may help clarify the neurobiology of transference. Unusual experiences of nested reality in dreams suggest also that reality may be a quality that our minds can apply to an experience. We should study not only “reality testing,” but also “reality assignment.”

    Mark J. Blechner, Ph.D. is Fellow, Training and Supervising Analyst, and Teaching Faculty at the William Alanson White Institute and at New York University; Editor-in-Chief, Contemporary Psychoanalysis. He has published two books: Hope and Mortality: Psychodynamic Approaches to AIDS and HIV (1997); and The Dream Frontier (2001), both with The Analytic Press

    המאמר תורגם לעברית ומועלה ב”תורת החלומות” בהסכמתו האדיבה של המחבר

    המקור פורסם ב:   .

    Contemporary Psychoanalysis,2005,  41:203-221