פסיכואנליזה

פוסטים בארכיון של הנושא 'פסיכואנליזה'


לחלום באלכסנדריה /  ד”ר רוני אלפנדרי

המאמר המלא פורסם ב“מארג” : כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה 2013 , כרך ד, עמ 69-97

מאמר זה הוא עיבוד של פרק מספרו של אלפנדרי “גלות והתגלות – פרשנות פסיכואנליטית של יצירתו של לורנס דארל רביעיית אלכסנדריה”

שיצא לאחרונה בהוצאת כרמל.

לפרטים על הספר

רביעיית אלכסנדריה (1958-1960), יצירתו של לורנס דארל (1912-1990),

עוסקת בחוויותיו של מורה אנגלי הנקלע לעיר המצרית אלכסנדריה בשנות מלחמת העולם השנייה.

סיפור עלילת היצירה, המסופר מזוויות נרטיביות שונות, מתאר את הגלות הקיומית אליה נקלע המחבר. היצירה מתארת את מסעה הקיומי של הדמות הראשית בסיפור כחלק ממארג רחב של התרחשויות תוך-נפשיות, בין-אישיות ותרבותיות המשתרגות זו בזו ויוצרות חווית מבוך.  מאמר זה מתמקד בזיקתם של מושגי החלום ועבודת החלום ליצירה ולשאלת האמת.

המאמר עוסק בדרכים בהן עשה המחבר שימוש בתפיסתו את התיאוריה הפסיכואנליטית בכדי להבנות את היצירה סביב הנחתו הבסיסית כי היחיד אינו אדון לעצמו אלא נתון למרותם של כוחות גדולים ממנו, בין אם אלו כוחות פנימיים או כוחות חיצונים.

החלום, כהוויה בה סתירות מתקיימות ללא מפרע, יתואר כתפיסה המושגית סביבה מכונן המחבר את נקודות המפתח של עלילת היצירה.

*

להמשך קריאה

‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
רות נצר
“נוסעת בעלת לב צפור שחורה
שלך החיות החכמות המאכלסות את שנתך” (אלחנדרה פיזארניק)
המיתוס המרכזי של התרבות האנושית, ובעיקר של התרבות המערבית, הוא נצחון ואילוף החיה ואף הריגתה או הקרבתה. האל, המלך הקדמון והגבור – מתואר כמי שיכול לנצח את החיה הקדמונית ולשלוט בה. או כמי שמלווה על ידי חיה שהוא שולט בה והיא מסמלת את כוחו.
התודעה האנושית ביסודה מחייבת את ההמעטה, ההחלשה, ההגבלה ואף הגינוי של היסודות החייתיים-היצריים כי הם מסמלים את הכוח הלא-מודע המאיים להשתלט. התודעה נבנית על ידי חיזוק כוח השליטה של התודעה על פני היצרים בנפש. בתרבויות המערביות החיה כמסמלת את היצרים הגופניים נחשבת לנחותה. הבטים רבים של הגוף נחשבים טמאים; אברי ההפרשה, וכן הפרשות הגוף, ודם המחזור. ההבחנה ביהדות ובתרבויות קדומות אחרות, בין חיה טמאה וטהורה, היא אחת הדרכים להבחין בין היסוד המאיים לבין היסוד החיובי של החיה. טקסי טהרה שקשורים בגוף מסייעים לקבל את הגופני ולנטרל את איכותו השלילית.
חיות מסמלות במיתוסים, אגדות וחלומות את ההבטים האינסטינקטיביים-דחפיים-יצריים-גופניים-תחושתיים הבלתי מודעים שלנו ששייכים לממלכת הגוף. פרויד כינה אותם ‘איד’, ויונג כינה אותם ‘צל’, ואיתם באנו לעולם. הנטיה היא להתייחס אל ‘האיד’ וה’צל’ כשליליים, אף כי בממלכת טבע הנפש דבר אינו טוב או רע מלכתחילה.

לחץ להורדת המאמר


‏‏‏מאת: ד”ר רוית ראופמן. הוצאת רסלינג 2012

הספר עוסק בזיקות גומלין בין מעשיות-עממיות לבין סיפורי חלום של נשים, והוא פרי מחקר בו ד”ר רוית ראופמן עוסקת בשנים האחרונות.
הוא מבוסס הן על עבודת הדוקטורט שנכתבה בתחום, והן על מחקרי המשך כמו גם על ניסיונה כפסיכולוגית קלינית.
הספר מציג אפשרויות שונות לדון בזיקות גומלין אלו תוך שילוב גישות פסיכואנליטיות וכן גישות הלקוחות מחקר האתנו-פואטיקה. הספר כולל מעשיות רבות המתועדות בארכיון הסיפור העממי של העדות בישראל (אסע”י), מקבילות של סיפורים אלה ממרחבי תרבות אחרים- מערביים ושאינם מערביים וסיפורי-חלום של נשים שנאספו במסגרת עבודת המחקר ובמסגרות נוספות. זיהוי וניתוח הזיקות בין חלומות לבין מעשיות עממיות מסייעים לשפוך אור על המנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים העומדים בבסיס מעשיות, וכן מציעים התייחסויות לסיפורי החלום שלא היו זמינות בהיעדר ידע הקשור בספרות עממית.

סיפורי-חלום העוסקים בדמות חתן-חיה, בחדר נעול ובגבר הרוצח נשים, נידונים בהשוואה למעשיות על “כחול-הזקן”, וכן “היפה והחיה”. תיאוריות פסיכואנליטיות המציעות גישה בין-סובייקטיבית מסייעות להבין כיצד מתפקדת בנפש דמותו של החתן-חיה המאכלסת הן מעשיות והן-סיפורי-חלום, וכיצד מציעים סיפורי החלום, החושפים קולות שאינם מופיעים במעשיות, פתרונות אפשריים לתפיסת היחסים בין המינים.

סיפורי-חלום המציגים תינוקות קטנים באופן החורג מגדר הרגיל נידונים בספר תוך השוואתם למעשיות “אצבעוני”. גישות העוסקות בשלבים פרה-אדיפאליים בהתפתחות ובדפוסי התקשרות מסייעות להבין את דמותו של הילד הקטן ואת מערכת היחסים שבינו לבין אמו.

סיפורי החלום העוסקים בבית ממתקים ובשיטוט ביער נידונים תוך השוואתם למעשייה “הנזל וגרטל”. הסיפורים עלו במסגרת עבודה קבוצתית, וגם הדיון בהם, העושה שימוש בתיאוריות יחסי-אובייקט, מתמקד ביחסים בין שלושת הגורמים: קבוצה, מעשיה וחלום.

(המשך…)

  • על חלומות בספרות ושירה / רות נצר
  • זמן שינה / דרורית גור–אריה
  • רות נצר / ‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
  • שיטות מחקר הפולקלור בפרוש חלומות / ד”ר רוית ראופמן
  • התבטאות הקשר הטיפולי בחלומות המטפלים/ פרופ’ תמר קרון
  • האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית שמחה להודיע על סדנה שנתית שתעסוק במקומם של חלומות, והעבודה איתם, במרחב הטיפולי.
    הסדנה תכלול 8 מפגשים חודשיים שיתקיימו בימי ה’ בערב במרכז לימודי ישראל – יפה (שד’ ישראל רוקח 80 תל אביב) בין השעות 20:30 ל- 22:00.
    הסדנה כוללת מפגשים עם חמשה מנחים מזרמים אנליטיים שונים, ותתבסס על עבודה עם חלומות (גם אישיים וגם של מטופלים) שיובאו על ידי המשתתפים. בנוסף נדון גם בהיבטים תיאורטיים מזויות ראייה שונות, ונעסוק בחלומות מהספרות המקצועית.

    שימו לב: תינתן קדימות בהרשמה לחברי אגודה (מלאים ונלווים).

    מרכז הסדנה: ד”ר רז אבן

    פירוט המפגשים

    * 3.11.11 1.12.11 גישה יונגיאנית, מנחה: תמר לנגבהיים
    הכוונה להקנות ולהעמיק דרכי עבודה מגוונים בהבנת החלום: אסוציאציות אישיות, התחברות רגשית למוטיבים ומשמעותם בחלום, התייחסות לאספקטים חושיים,נקודת מבט סובייקטיבית מול אובייקטיבית, אמפליפיקציה של מוטיבים ודימויים המופיעים בחלומות. נעסוק הן ברובד הפרסונלי והן ברובד הקולקטיבי והארכיטיפלי של הסימבוליקה ונראה כיצד חומרים אישיים נוגעים אל כל אחד ואחד מחברי הקבוצה, במקום שהוא נמצא.
    במפגש הראשון יובא מבוא קצר על ההרחבה היונגיאנית בגישה הפסיכואנליטית לחלומות. נשתמש בדוגמאות של אלמנטים מתוך חלומות שיביאו משתתפים. נעשה תרגול עם טכניקות שונות שתאפשרנה הסתכלות הולכת ומעמיקה על החלום והקשריו בטיפול.
    במפגש השני נתרגל עבודה עם חלומות מטיפולים, כשהקבוצה מעניקה מצע וערך מוסף להבנת החלום ועבודה איתו.

    תמר לנגבהיים, היא פסיכותרפיסטית ואנליטיקאית יונגיאנית ומדריכה. עובדת בטיפול אינדיוידואלי, זוגי וקבוצתי לפי גישה פסיכואנליטית ויונגיאנית .קליניקה פרטית בירושלים. עבדה שנים רבות עם ניצולי שואה, דור שני וקבוצות של דור שני בארץ ובאירופה. וכן מנחה קבוצות טיפוליות בגישה פסיכואנליטית בשילוב עם טיפול אינדיווידואלי.

    * 5.1 , 2.2 חלומות אוסמוטים ביחסי מטפל- מטופל מנחה: דלית אבן

    שני המפגשים יעסקו בחלומות שבהם מתבטא המעבר של תכנים ותחושות לא מודעים בין אדם לאדם, עם דגש על מעבר “חוצה גבולות” בין המטפל והמטופל. נדבר על חלומות של מטופלים בהם נראה שקלטו חומרים לא ידועים להם מאת המטפל, או גם חלומות של מטפלים על מטופליהם.
    הזרימה התת קרקעית הזאת בעולם החלומות נותנת לעיתים תחושה של חלומות “טלפתיים” . אנו נבדוק אותם כחלק מהמתרחש במטריצה הטיפולית, כאשר מבחינה תיאורטית נתייחס לתורת ויניקוט, אסכולת פסיכולוגית העצמי והגישה ההתייחסותית.

    דלית אבן היא פסיכולוגית קלינית מדריכה. קליניקה פרטית בת”א. קנדידאטית במכון הפסיכואנליטי בירושלים. מלמדת בתוכנית “הידברות” של החברה הפסיכואנליטית.

    * 1.3 , 15.3 עבודת החלום על פי גישתם של ביון ואוגדן מנחה: ד”ר אילן ברנט

    ביון מציע תיאוריה רדיקלית הרואה בעבודת החלום מעשה פירוש שלם, המתרחש בלא מודע, בשינה ובעירות. עבודת החלום הינה הכלי הבסיסי של הנפש לחשיבה ולמתן משמעות למציאות הרגשית של היחיד, אשר הינה הכרחית לעצם הקיום הנפשי ולהתפתחות הנפשית. מטרת הטיפול הפסיכואנליטי הינה לאפשר עבודת חלום שלא נוצרה או נעצרה.
    בסדנה נכיר את משנתו של ביון בנושא זה, ואת פיתוחיה בהמשך (מלצר, גרוטשטיין, אוגדן, אייגן). נבחן בעזרת דוגמאות קליניות, מצבים וסוגי חלומות בהם עבודת החלום לא מתאפשרת, ונדון בנוכחות ובפעילות הנדרשת מצד המטפל, כדי לאפשר את כינונה והמשכיותה.

    ד”ר אילן ברנט הינו פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מלמד בתוכנית ההשלמה לפסיכולוגיה קלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

    * 3.5 , 7.6 חלומות ומעשיות מנחים: ד”ר רוית ראופמן וד”ר יואב יגאל

    מבחינות רבות, חלומות ומעשיות עממיות מתאפיינים בתהליכי חשיבה דומים. הסדנה תעסוק בזיהוי תהליכים אלה ובאופן בו התחקות אחריהם מסייעת לזהות דפוסים ומגמות בחשיבה ובנפש. המשתתפים מוזמנים להביא חלומות של עצמם (עדיף), או של מטופלים. הסדנה משלבת התנסות חווייתית עם הסברים תיאורטיים.
    עבודתם המשותפת של יואב יגאל ורוית ראופמן מתמקדת בתיאור ההתפתחות הנפשית באמצעות אנליזה של מעשיות-עם ובהשלכות של אנליזה זו על הפסיכותרפיה, פירוש חלומות ועוד.

    ד”ר רוית ראופמן היא פסיכולוגית קלינית, חוקרת מעשיות עממיות, מרצה מן המניין באוניברסיטת חיפה ומלמדת בתכנית לביבליותרפיה. בעלת קליניקה פרטית למבוגרים ונוער בזיכרון-יעקוב. ספרה “חלומות ומעשיות” עתיד לראות אור השנה בהוצאת רסלינג. ספרה “משחקי חברה” (פרוזה) ראה אור ב 2010. מחקריה אודות תהליכי חשיבה בחלומות ובמעשיות התפרסמו בכתבי-עת בארץ ובעולם.
    ד”ר יואב יגאל הוא פסיכולוג קליני מומחה ומדריך. קליניקה פרטית בגן-שמואל ותל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו התמקדה בתהליך המחשבתי-מחקרי-טיפולי שהוביל את פרויד לניסוח מושגי היסוד של תורתו. עבודותיו המחקריות התפרסמו בכתבי-עת בארץ ובעולם. ספרו “‘אנטומיה התפתחותית של הנפש” עתיד לראות אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בין ספריו הקודמים: “גבולות עולמו של איינשטיין” ו “המדע כמבנה וכתהליך”

    בהרשמה תינתן זכות קדימה לחברי אגודה (כולל חברים חדשים וחברים נלווים).
    פרטים לגבי קבלה לחברות – כאן).
    לעמיתים שאינם חברים המעונינים להצטרף לסדנא יינתן מקום על בסיס מקום פנוי.

    מחיר הסדרה – 400 ש”ח למשתתף.
    מחיר הנחה לחברי אגודה – 200 ש”ח.

    בקשות להשתתפות בסדנה יש לשלוח למזכירות האגודה
    פרטים כאן

    מתוך פרק 6  בספר: הלא מודע במדע ובפסיכואנליזה

     

     

     

     

    לפרשת הולדתו הדדוקטיבית של יצר המוות

    להורדת המאמר המלא

    בפרק זה אחשוף את ההתעלמות המתמשכת של הפסיכואנליזה מהקושי

    שבהתאמת חלומות הזוועה והחלומות הפוסט-טראומטיים החוזרים ונשנים

    למסגרת של תורת היצרים הפרוידיאנית. התעלמות זו, שהיא בבחינת לקונה,

    חסמה את הזרימה המדעית וגרמה לשרשרת של קשיים בהבנת מנגנון החלומות,

    הטראומה הנפשית, הנירוזה הטראומטית והחרדה. תופעה חריגה אחת – חלום

    הזוועה – יצרה עיכוב מדעי התפתחותי בעל משמעות בתורה הפסיכואנליטית.

    על פי תורת היצרים החדשה של פרויד תפקידו של הטנטוס, הלא הוא יצר

    המוות, נובע משורה של סיבות מדעיות קליניות שהוא מפרט במאמרו ‘מעבר

    לעקרון העונג’. כפי שאראה להלן, הטנטוס ממלא כאן תפקיד של מיתוס מדעי.

    מטרתו הבלתי מודעת היא לפתור באמצעות deus ex machina את המבוכה

    סביב החשש לשלמותה של תאוריית היצרים. הכתם העיוור סביב חלום הזוועה

    הפוסט-טראומטי גרם ליצירת מיתוס מדעי שמטרתו לשמור על תאוריה שאיימה

    להתרסק בגלל אי-יכולתה להסביר תופעה מדעית חריגה.

    עד 1920 התבססה התאוריה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית על תורת יצרים

    מוניסטית שביסודה מונח עקרון העונג. הליבידו, כפי שפרויד כינה את היצריות

    עד אז, הוא המנוע של חיי הנפש וממנו נגזרות פעולותיה. שנת 1920 מבשרת

    מפנה חד בתורתו של פרויד. מעתה ואילך תתבסס על שני יצרים: יצר החיים,

    הארוס )כפי שמכונה מעתה הליבידו(, המייצג את עקרון העונג, ויצר המוות,

    הטנטוס, המייצג את ההרס והחידלון. פרויד היה קלינאי והאמין שהתאוריות שלו

    נגזרות מן ההסתכלות הקלינית ואמורות לשקף אותה, אך האם השינוי התאורטי

    בתורת היצרים אכן נובע מהסתכלות קלינית וממלא צרכים קליניים?

    בפרק זה מתוארת צמיחתו של יצר המוות אל תוך תורת היצרים כמיתוס. מה

    הביא את פרויד לשנות את תורתו?

    לפרק המלא:

    לפרשת הולדתו הדדוקטיבית של יצר המוותח

    על אודות:

    ד”ר יהויקים שטיין הוא פסיכואנליטיקן ופסיכיאטר, מורה ומדריך במכון הישראלי לפסיכואנליזה ועמית מחקר במכון פרויד, האוניברסיטה העברית בירושלים.

    ספר נוסף מפרי עטו “החלילן מוינה” 2003.

     

     קישור למידע על הספר באתר ההוצאה:

    http://www.magnespress.co.il/website/index.asp?category=200&id=2577

      

    הוצאת ספרים מאגנס


    התבטאות הקשר הטיפולי בחלומות המטפלים

    מאת: פרופ’ תמר קרון ונדב אבני

    מחקר זה עוסק בחלומות של מטפלים בפסיכותרפיה אודות מטופליהם מזוויות ראיה של הפסיכולוגיה האנליטית-יונגיאנית ושל הגישה ההתייחסותית בפסיכואנליזה.
    בספרות המקצועית קיימות התייחסויות קליניות ואמפיריות ספורות בלבד לנושא זה. שאלות המחקר היו:
    1. מה התימות המופיעות בתוכן הגלוי בחלומות של מטפלים אודות מטופליהם? ונבדקו: תימות משותפות לחלומות שונים וכן תימות שהוגדרו מראש לכל החלומות.
    2. מה המשמעויות המתקבלות מניתוח חלומות מטפלים אודות מטופליהם מתוך גישה יונגיאנית?
    3. באיזו מידה תכנים מזוכיסטיים מקבלים ביטוי בתוכן הגלוי בחלומות אלו?

    המאמר המלא

    המאמר נשלח למערכת “תורת החלומות והחלימה” באדיבות המחברת.

    פורסם לראשונה בקובץ “הזמן: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר” בעריכת אמיליה פרוני

    בהוצאת והקיבוץ המאוחד/  מכון ון-ליר בירושלים  ©.    2004      מפורסם כאן בהסכמת ההוצאה.

    בין הזמנים: חלומו של זיגמונד פרויד

    ד”ר  רות גינזבורג
    ספרות כללית והשוואתית
    האוניברסיטה העברית, ירושלים

    א. החלום: פקעת זמנים
    “וערכו של החלום לידיעת העתיד? זו כמובן שאלת תם. מוטב לומר: לידיעת העבר. כי מוצא החלום הוא מן העבר בכל המובנים. עם זאת האמונה העתיקה שהחלום מראה לנו את העתיד גם היא אינה משוללת אמת לגמרי. כאשר החלום מציג בפנינו משאלה כמשאלה שנתמלאה הוא מוליך אותנו מניה וביה אל העתיד; אך עתיד זה, שהחולֵם תופס כנוכח בהווה, מעוצב על ידי המשאלה שאינה ניתנת להכחדה, בצלם דמותו של העבר.”[1]

    Next Page »