הטיפול הרגשי כ”גשר על מים סוערים” – סוגיות בשילוב בגן עירוני , כפי שמשתקפות בשעה הטיפולית.
לימור רייז, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית, .
ירדן (בת חמש שנים כיום), הגיעה לטיפול בגיל שלוש ושלושה חדשים, לאחר שורה של משברים: גרושי ההורים ובמקביל אבחנה של NOS-PDD במכון להתפתחות הילד, ולאחר שועדת השמה המליצה על שילוב בגן תקשורתי. לאחר מספר ימים בגן התקשורתי האם החליטה, בניגוד לדעת הגורמים המטפלים, להוציאה מהגן ולרשום אותה לגן טט”ח באיזור המגורים. האב הפסיק לעבוד בתחום עיסוקו ועבר מקום מגורים.
בפגישות האינטייק עם האם, לא נרשמה סערה אלא שקט. העובדות צויינו ברוגע: ירדן מגיבה במסגרת הגן באלימות למצבי תסכול, הורסת עבודות, קמה ומטיילת ומרבה לבכות לנוכח דרישה או בקשה. בחצר היא מסתובבת כבתוך בועה, אינה מפנימה את מה שנאמר, אינה יודעת כיצד פונים אל הילדים, ואינה משחקת איתם.
אחרי אינטייק קצר יחסית, עקב החששות של האם כי ירדן תפלט מהמסגרת הגנית העירונית, הצעתי מתכונת טיפול דיאדית, אם ובת. באותו שלב האב לא הצליח להגיע למפגשים. מפגשים הוריים של האם איתי התקיימו לעיתים רחוקות. במקביל, החלטנו כי בנוסף לטיפול הרגשי, יש לבנות לירדן תכנית שילוב בגן. מתכונת ההתערבות כללה בנוסף לטיפול רגשי דיאדי (לפי גישת ה-flour time ), עבודה ישירה שלי מול הגננת, הסייעת שנבחרה וגורמי הטיפול מהמכון להתפתחות הילד: קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, פסיכולוגית ורופא. בהדרגה, נוצרו דפוסי עבודה קבועים עם הסייעת וצוות הגן: רישום של העבודה בגן ומיקוד שאלות, הדרכה טלפונית לפי הצורך ומפגשי הדרכה ותצפית בגן, חלקם בהשתתפות הגננת ופגישות צוות רחבות יותר במכון להתפתחות הילד.
בחרתי להתמקד דוקא באספקט של תכנית השילוב, ולהביא את הלבטים, הדילמות והעומס הרגשי המתעוררים בהחזקה מסוג זה. גרינספן קובע כי עיקר תכנית העבודה עם ילד הסובל מהפרעה התפתחותית רחבה וקשיים תקשורתיים, היא חידוש הרצפים ההתפתחותיים שנפגעו, תוך התחשבות בקשייו המורכבים של הילד, למשל קשיים בעיבוד תחושתי וויסות. הליכה אחר הרמזים של הילד ותמיכה במוטיבציות הפנימיות, ספונטאניות והביטוי הרגשי במשחק חופשי ובאינטראקציות בלתי מובנות, הם המכשירים להשגת משימה זו. גישה זו מחייבת יכולת המצאה והתמדה עצומים, כשהמטרה הראשונית של ההתערבות, היא לאפשר לילדים לגבש וליצור לעצמם תחושה של עצמם כאינדיוידואלים בעלי כוונות וכפרטנרים באינטראקציה. יכולות אלה מתגבשות כתוצאה ממספר רב של אינטראקציות אפקטיביות.
ננסה לדבר על הדילמות סביב החזקת ‘המקל הטיפולי’ בשני קצותיו : הטיפול הרגשי מצד אחד, והדרכת סייעת וצוותים בגן מצד שני. . אתייחס לשאלות כגון: מה כוללת החזקה טיפולית מיוחדת זו, מה נכנס לתוך ‘חדר הטיפולים’, ושאלות נוספות הקשורות למורכבות עבודת הסייעת במסגרת הגנית, רמת הדחיפה הניתנת לילד ועד כמה צריך ליזום עבורו או לאפשר לו ליזום אינטראקציות בכוחות עצמו, מקום ההורה בתכנית ועוד. ולצד הדילמות והשאלות – לתאר את ההתקדמות הרבה המתאפשרת בהחזקה טיפולית כזו.
המצגת:
