חלומות

מאמר חדש:

הרצאה שניתנה בכנס של האגודה הישראלית לפסיכוטרפיה אנליטית
על מצבי תודעה במרחב האנליטי.[1]
יפו 21-22 לפברואר 2008.
רות נצר[2]

נעסוק כאן בחוויות שהן טבעיות לנפש, אולם עד כה לא קיבלו את ההכרה והמקום הראוי להן בכתיבה המדעית הפסיכולוגית, וגם אין לנו מושגים מתאימים להכיל ולתאר אותם. אנחנו נפתחים כיום יותר ויותר להכרה במוגבלות יכולתנו להבין את הנפש והיקום, ומכירים במוגבלות המושגים שלנו להבין את הבלתי ידוע, שהרי ה’לא-מודע’ מנוסח בהגדרה שלילית, של מה שאין בו, ושל היותו בלתי ניתן לידיעתנו, ואינו מבטא את מלאות תכניו.
בדיון במצבי תודעה שמאניים נשאל את עצמנו – מה זה ‘לא מודע’? האם יש ‘לא-מודע’ רוחני בנוסף ל’לא-מודע’ המקובל עלינו? אולי נכנה אותו ‘על-מודע’, או ‘לא-נודע’?
האם לא נכון יותר לומר שהלא-מודע הקולקטיבי אינו ‘לא-מודע’ אלא תודעה תת-קרקעית של הנפש הכלל אנושית? אולי במקום להבחין בין ‘מודע’ ו’לא-מודע’ עדיף שנבחין בין התודעה הרגילה לבין תודעה אחרת שאינה מודעת לנו, כאשר התודעה האחרת מכילה את החומרים הקולקטיביים הארכיטיפיים-המיתולוגיים, ואת התודעה המיסטית, הרוחנית והקוסמית.
ועוד נשאל: האם יש גם עצמי לא-מודע? האם יש רק עצמי של היחיד או שיש עצמי בתוך עצמי, כמו בחזיון של יורדי המרכבה במיסטיקה היהודית שראו את היכלות אלוהים כהיכל-בתוך-היכל והיכל-מעל-היכל כאחת. האם יש עצמי של היחיד ועצמי קוסמי שהיחיד נתון בתוכו?
שאלות אלה ישארו פתוחות.

כדי להבין מהם מצבי תודעה שמאניים נגדיר מהו השמאן. בתרבויות שבטיות השמאן הוא הדמות המרכזית בשבט, שממלא את התפקיד המכיל-כול של איש הידע הרוחני והרפואי, איש הדת המתקשר עם הרוחות והאלים, ואיש הטקסים הפולחניים-דתיים-רפואיים של השבט . מגמתו להביא איזון והרמוניה בנפש היחיד, בחברה וביקום. הוא ממלא את התפקיד הארכיטיפי של הכהן, מורה הדרך, החכם הזקן, המכשף-קוסם, המרפא, האמן, והליצן-שוטה כליצן הקדוש . יש בו את השילוב היחודי של יכלת לפרוץ את הגבולות בין התחומים וגם לחבר ביניהם – לנוע בין שמים וארץ ותהום ; בין תחומי התודעה השונים. להבנתי, השמאן בחברה השבטית מגלם את תיפקודי העצמי הקולקטיבי – המרכז הנפשי המארגן, מכוון תהליכים ומרפא – עבור החברה כולה, והוא גם המתווך בין החברה לעצמי הקולקטיבי-השבטי.
השמאן עולה, בחוויתו, בטראנס אקסטטי לשמים או לממדים אחרים, ויוצא למסעות דוגמתם יש רק בעולם המיסטיקאנים. “מסעותיו” אל העולמות הלא-נודעים, אל המציאות הקדושה, מתרחשים במצב תודעה אחר, של דמיון-חזיון-הזיה-התגלות-נבואה.


[1] פרק מספר בכתובים.
[2] פסיכולוגית קלינית

למאמר המלא

pdf pic