המימדים  האישיים והחברתיים של החלום
ד”ר גילה עפר
הרצאה שניתנה לפני האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית

בתאריך 30.1.2014

על המרצה:

ד”ר גילה עפר PhD

היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה ואנליטיקאית קבוצתית. חברה מייסדת ויו”ר לשעבר של מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. יו”ר הועדה המדעית שלהמכון. חברה ומלמדת במכון לאנליזה קבוצתית. מרצה ומדריכה באוניברסיטת תל-אביב חברת סגל ומועצה מייעצת של המרכז הפסיכואנליטי של שיקגו (CCP). חברת הועד הבינלאומי של הפדרציה האירופאית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית (EFPP) ועורכת הג’ורנל האלקטרוני של הארגון.

כותבת ומפרסמת בנושאים תיאורטיים וקליניים, מרצה ומלמדת בארץ ובעולם.

(שקף 1)


כשדניאל, הבן הבכור שלי, היה בן שלוש, סיפר לי יום אחד חלום שחלם באותו לילה: החלום הוא על מלכה שיוצאת למסע להציל את הממלכה ולוקחת אתה כמה אבירים לליווי. בדרך הם  עוברים כל מיני הרפתקאות, נלחמים באויבים, רואים כל מיני חיות משונות, חוצים ימים, שלל הרפתקאות…. הוא מפסיק לרגע וממשיך- אז המלכה נהיית רעבה והם עוברים ליער אחר. והמלכה נהיית עוד יותר רעבה והם חוצים את הנחל. המלכה נהיית עוד יותר רעבה והם מגיעים למערה ועוד יותר רעבה…… ואחרי שהוא הסביר חמש פעמים שהמלכה נהיית רעבה הבנתי שהוא מאוד רעב וכמובן ישבנו לאכול כשהוא טורף את מה שלפניו.
קשה להמעיט בקסם של חלומות. עולם שלם וקסום. חלומות הם בין החוויות הכי פרטיות של האדם. לבד בלילה, עטוף בשנתו, החולם מעלה יצירות מופלאות ומורכבות מתוכו, שרובן נשכחות (95% מהחלומות נשכחים) וחלק קטן מהם נשאר בזכרוננו. את חלקם קשה אפילו לתאר במילים, קשה לתקשר אותם אפילו לעצמנו.קשה לתאר את הדימויים והתמונות השונות והמשונות. לעתים אנחנו נדהמים מיופים, לעתים נרתעים בפחד ובהלה, לעתים רוצים לשמור לעצמנו ולעתים משוועים לספר לאחר. החלומות משקפים את היכולת המופלאה של הנפש להגיע למחוזות יוצאי דופן של הדמיון.
בהרצאה זו אדבר על רבדים שונים בחלום – האישי והחברתי, ואנסה להראות ראשית שלא מדובר כאן באו\או, אלא במימדים משלימים זה את זה שניתן להביט בהם כמו figure\ground, או מה שביון התייחס אליו כ “reversible perspective” או binocular vision. (החלום כמו כל חומר אחר הוא רב מימדי.ואף פעם אי אפשר לראות אותו במלואו. לכל תמונה יש רקע, לכל מרכז יש שוליים. לכל טקסט יש קונטקסט. אנחנו יכולים לבחור במה אנחנו מביטים ויכולים לשנות את הפרספקטיבה- להחליף את הדמות ברקע ולהפך.).
שקף 2 [

שאגאל הסוער והרומנטי לעומת אקפו השקט, השלו אבל עם הרבה עיניים מביטות]
למשל בחלום יעקוב: ראשית אנחנו רואים כיצד שני אנשים שונים חווים את החלום באופן שונה עם מבט שונה. ובכלל – חלום יעקוב הוא אירוע מכונן הן לגבי חייו של יעקב עצמו והן לגבי עם ישראל. הוא גם אישי – אלוהים יגן על יעקב (figure) וגם הסטורי –של עם ישראל וארץ ישראל (ground) כי אלוהים מבטיח לו שירבה את זרעו. בנוסף הוא גם מדבר על תקשורת בין אלוהים והאדם באמצעות תפילה (ground). כל אחד מפירושים אלה מתחזק יותר כאשר קוראים הלאה את הפרק. אבל לא ניכנס לזה כאן.
בנוסף לדיבור על הרבדים השונים שמשלימים אחד את השני, ארצה להראות את השפעת התהליך של סיפור החלום על המשתתפים בו  ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה.
אני רוצה להתייחס לשאלה החמקמקה והמורכבת של משמעות משותפת לחלום – יצירתה וביטוייה בתוך הסטינג הטיפולי או החברתי. עבודה על חלומות כפי שאני תופסת אותה היא עבודה שיש בה אלמנטים של של סקרנות, רגש, אינטואיציה וסוגסטיה, וכמובן של יצירתיות. אם ניקח נקודה זו הלאה, הרי שפעילות יצירתית זו דורשת קהל, כלומר עבודה על חלום – דורשת קהל. בטיפול האישי  – המטפל בלבד, בקבוצה הטיפולית המטפל וחברי הקבוצה, נעשים באופן לא מכוון לניצבים ונוכחים בעשייה הלא מודעת של החלום. במטריצת החלום החברתי עליה ארחיב אחר כך, המשתתפים בסטינג שונה ורחב יותר, גם הם נוכחים בעשייה. הקשר הבינאישי אם כך הוא בלב היכולת לחלום.
בנית המשמעות דורשת מראש את ה”אחר” בין אם זה המטפל או אובייקט טוב פנימי, והמשמעות נובעת מהפעולה שנעשית בדמיון עם אותו “אחר”. אולם בקבוצה, נוכח קהל רחב יותר המאפשר להרחיב את בניית המשמעות של החלום.
בהרצאה, אם כך אני אתייחס לשלושה מישורים:
1.החלום לעומת סיפור החלום
2. הרבדים השונים של החלום וסיפור החלום
3. השוואת החלום האישי בטיפול למטריצת החלום החברתי-

  1. החלום לעומת סיפור החלום. כאשר אנחנו מדברים על חלומות, יש להבחין בין החלום עצמו כולל מחשבות החלום שהוא אירוע פרטי במהלך השינה, ובין סיפור החלום.  בסיפור החלום מתרחשים דברים נוספים. סיפור החלום הוא אירוע בינאישי, תופעה “ציבורית” – חברתית, שלעתים קרובות הוא מעין מאמץ להשפיע על עולם יחסים חיצוני, או על מיקום יחסית לאחרים, או בקשה להכלה מסוג כלשהו..[הסיפור שהתחלתי בו הוא דוגמא שמסבירה זאת: כשדניאל סיפר את החלום בתחילה הוא חיפש להתחלק בחוויות הפנטסטיות שעבר. מלכה שיוצאת למסע להציל את הממלכה ולוקחת אתה כמה אבירים לליווי. עוברים כל מיני הרפתקאות, רואים כל מיני חיות משונות. אבל אחר כך כשהמלכה נהייתה רעבה – כאן כבר לא היה צורך במשמעות אלא בקשה להכלה מסוג מסויים – אני רעב ורוצה לאכול.]
  1. מישור שני – שלושת הרבדים של החלום ושל סיפור החלום: בחלום המסופר לשומע יחיד או לקבוצה יש ביטוי לשלושה מימדים: האישי, הקבוצתי והחברתי.

שקף 3[גויה המיוסר באופן אישי וגם באופן חברתי]


(דוגמא: החלום של קרן בקבוצה שלי).
החלום: “אני יושבת בקבוצה ואת כאן. ופתאום מופיעים שלושה דרוזים זרים ואני כועסת וצועקת עליהם ומנופפת במקל – לכו מכאן חזירים שכמוכם , מה אתם עושים כאן?” זוהי פציינטית אשר תחילה התכוונה להיות בטיפול אישי והמשיכה בטיפול קבוצתי הן בגלל המלצתי והן בשל סיבות פיננסיות.  במשך זמן רב בעיקר שתקה בקבוצה או שפרשה אחרים אולם לא הביאה את עצמה בדרך אחרת. זו אישה שהיא הבכורה מבין ארבעה אחים ויש לה שלושה אחים קטנים ממנה. כל השנים היא הרגישה שאמא שלה לא אהבה אותה ולא רצתה אותה. במובן האישי החלום מבטא את הקושי האישי שלה דרך הטרנספרנס אלי ואל “אחיה” בקבוצה. היא לא רוצה אחים.
ברובד הקבוצתי החלום מבטא שוב את הקושי שלה אבל גם של אחרים בקבוצה באותו זמן. החלום נחלם לאחר שהודעתי בקבוצה שאני עומדת לצרף לקבוצה חברים חדשים. וכך אותה מטופלת אשר לה במיוחד היה קשה לקבל “אחים” הביאה חלום השלכתי של הקבוצה כולה – הקושי לקבל חברים חדשים אשר נחווים זרים, אחרים, ובלתי מובנים לקבוצה בשלב זה.
ברובד החברתי – אולי אין צורך להרחיב – החלום מבטא מצב חברתי כללי בארץ, הקושי לקבל ערבים דרוזים ובדואים הנחווים כאחרים, כאויבים, כמי שיש לגרשם. וגם מעבר לכך- הוא מעיד על אלמנט אנושי הנמצא אצל רוב בני האדם אם לא אצל כולם – שנאת הזר, שנאה הנובעת מהפחד מהאחר השונה שאיננו מוכר לנו.
אביא דוגמא נוספת לרבדים השונים בחלום ובסיפור החלום: זו וינייטה קצרה מקבוצה מתמשכת שאני עובדת אתה בבלוקים של סופי שבוע בתורכיה. גם בוינייטה זו אנו יכולים לראות את הרבדים השונים של הלא מודע אשר עולים בחלום הווה אומר, האישי, הקבוצתי, והחברתי.
הפגישה הקבוצתית הזו התרחשה כשבועיים לאחר ההפגנות הגדולות באסטנבול, בכיכר טקסים. (אגב, אני הייתי שם בזמן פרוץ ההפגנות, ולא רק שהייתי שם אלא גם התגוררתי במלון בלב הכיכר…).  בקבוצה שקט רב, התייחסות מסויימת להפגנות. כולן מתרגשות וכביכול כולן תומכות בדרישות המפגינים. יש חשדנות מסויימת כלפי – האם אני יכולה להבין מה עובר עליהם. הן לא יודעות שהייתי שם בזמן שהכל התחיל. זהו היום השני מתוך שלושה ימים מרוכזים עם הקבוצה.
אחת המטופלות, פסיכיאטרית בת 36, נשואה עם ילד אחד, והיא בת למשפחה מאוד דתית. אמה מאוד דתיה וקשה לאמה לקבל את העובדה שבתה התרחקה מהמסורת המוסלמית לאחר לימודי הרפואה.  על אף שבדרך כלל המטופלת היא משתתפת ערנית, היא שתקה עד כה. לבסוף היא מספרת חלום שחלמה הלילה. בחלומה היא נוסעת לבית ילדותה, היכן שהוריה ושתי אחיותיה מתגוררות. היא נכנסת לחדר שהיה החדר שלה בילדותה ומוציאה מתחת למיטתה שמיכת פוך (quilt) שבה היתה מתכסה בילדותה. היא מחבקת את השמיכה אבל המון זבובים נדבקים לשמיכה וגם נצמדים לראשה. היא מנסה להעיף אותם ואינה יכולה להיפטר מהם. אז היא נותנת לאחותה את השמיכה כדי להיפטר מהזבובים, אבל הם עדיין נצמדים לראשה. זה מטריד אותה מאוד אבל היא אינה יכולה לעשות דבר. היא חוזרת לחדר שלה ושואלת את אחותה איפה השמיכה. האחות עונה לה שהיא הכניסה אותה שוב מתחת למיטה.
המטופלת היתה מאוד חרדה כאשר ספרה את החלום, והשתתקה. שאר המטופלות בקבוצה התחילו להביא אסוציאציות לחלום. אחת מהן אמרה שהמילה quilt מזכירה לה את המילה guilt. אחרת אמרה שהיא הרגישה כמו האחות שלא יכולה לעזור למטופלת.  שלישית אמרה שעבורה, השמיכה מזכירה לה זכרונות ילדות שאינה יכולה להיפטר מהן גם אם היתה רוצה. בעקבות כל האסוציאציות החולמת אמרה שהיא אמנם מרגישה אשמה מאוד כלפי אמה המוסלמית שהיתה רוצה שהיא תלבש את ה”hijab” אבל היא מסרבת. היא מסרבת אבל מאוד אמביולנטית לגבי זה. וכאן היא ספרה על המהלך שעברה עד להסרת ההיג’ב מראשה.  לאחר מכן היא התייחסה לזו שאמרה שהיא מרגישה כמו האחות שלה והוסיפה שאמנם אתמול היא הרגישה שה”אחיות” בקבוצה לא תמכו בה כאשר הביאה בעיה מסויימת. אחר כך הקבוצה דברה עוד על ההפגנות ועל כך שקבוצות מסויימות של מוסלמים לא תומכים במפגינים. ואז החולמת דברה על כך שכחמש עשרה שנה קודם לכן היא השתתפה בהפגנות למען נשים מוסלמיות, וה”אחיות” שאינן דתיות לא תמכו במפגינות אז. משתתפת אחרת בקבוצה הודתה לה ואמרה שזהו גילוי עבורה להבין שאותן נשים מוסלמיות שהפגינו אז היו אמנם אחיות שנלחמו למען אותם אידיאלים של חופש.
בחלום הזה, ומתוך העבודה בקבוצה על החלום, ניתן לראות את כל הרבדים שבחלום שאפשר לעבוד עליהם ובקבוצה גם in vivo: הרובד האישי, הרובד הבינאישי והקבוצתי, והרובד החברתי. בעבודה על החלום חברות הקבוצה יכלו להתייחס לתחושות אשמה שהן חשות אם כלפי הורה זה או אחר, אם כלפי חברות הקבוצה. הן יכלו להתייחס ליחסים הבינאישיים שלהן וגם לרובד החברתי שבו מדינה שלמה קרועה בין הדת לבין החילוניות, וקרע זה מופיע בלא מודע ובמודע של כל אחד ואחד בחברה זו ובודאי גם בחברה שלנו.
החלום של פרויד: על חשיבות הקהל בעבודת החלום
אני רוצה להשתמש בדוגמא נוספת כדי לדבר על חלום וסיפור החלום, וכדי להראות כיצד אפשר להתייחס לאותו חלום בשלושת המימדים – האישי, הקבוצתי, והחברתי. אני רוצה שתדמיינו שאני לוקחת אתכם למפגש עם קבוצה וירטואלית, קבוצה של אנשים אשר רובם כנראה לא נפגשו זה עם זה פנים אל פנים, קבוצה וירטואלית אשר נפגשת ומתרחשת על פני למעלה ממאה שנה, מאז 1900, תחילת המאה העשרים, ועד היום, ארבע עשרה שנים לתוך המאה העשרים ואחת. מפגש כזה הוא למעשה טיול ארוך, אולם מאחר וזמננו קצר, “ניפגש” רק עם חלק מאנשי קבוצה זו. רובם של המשתתפים בקבוצה זו הם גברים בגיל העמידה, אקדמאים, פסיכואנליטיקאים, בעלי מעמד נכבד במקצוע. מיעוטם – נשים אנליטיקאיות. כאמור, הם אינם מתכנסים במקום קבוע אלא מתכתבים ביניהם לאורך שנים. מאחר והקבוצה הזו גדולה מאוד אתייחס רק לחלק מן המגיבים דרכם ניתן יהיה לראות את שלושת הרבדים – האישי, הקבוצתי, והחברתי. מדובר ב”קבוצה” שדנה בחלום הכי מפורסם בפסיכואנליזה
שקף 4

•בשנת 1985, כשפרויד היה בבית החופש שלו בהרים, הוא חלם חלום שידוע מאז כ”חלום הזריקה של אירמה”,  אולי החלום המפורסם ביותר בעולם. במכתב לידידו פליס ביוני 1900 כתב פרויד שיום אחד יתלה שלט שיש על בקתה זו שבה חלם ובו ייכתב:”כאן, ב-24 ביולי 1895 נגלה סוד החלום לד”ר זיגמונד פרויד.”

והוא הוסיף ואמר: “לפי שעה הסיכויים לכך קלושים.”

המשתתף הבולט ביותר בקבוצה הוא כמובן זיגמונד פרויד. והוא הראשון אשר סיפר חלום אישי בקבוצה, החלום של אירמה,  ואף שהבין את עוצמת השפעת החלום וסיפור החלום על חברי הקבוצה, ספק אם ידע לאיזה אסוציאציות ופירושים סיפור החלום יגיע.
אני משערת לעצמי שרבים מכם מכירים את החלום של אירמה, האסוציאציות לחלום, וחלק מן התגובות אליו אבל למען שפה משותפת אני מציגה אותו ברגע כאן: פרויד מתאר את הרקע לחלום כדלקמן: בקיץ של 1895 טיפלתי בגברת צעירה שהייתה ידידה קרובה של משפחתי ושלי.  כמובן שקרבה כזו יכולה להוות מקור לרגשות מסובכים אצל המטפל. בעוד שהעניין של המטפל גדול יותר, סמכותו פחותה. כל כשלון יכול לגרום לאיום על הידידות הותיקה עם משפחת המטופלת. טיפול זה נגמר בהצלחה חלקית. המטופלת נפתרה מן החרדה ההיסטרית שלה אולם לא מכל הסימפטומים הגופניים. …הצעתי למטופלת פתרון אחר והיא סירבה לו….מאחר ודעותינו היו שונות, הטיפול נפסק באותה חופשת קיץ….. שקף 5
והחלום עצמו מסופר כדלקמן: אולם גדול – מספר אורחים שאנו מקבלים את פניהם- ביניהם נמצאת גם אירמה. לקחתי אותה מיד הצידה, כאילו על מנת לענות למכתב שלה ולנזוף בה על כך שלא קבלה את הפתרון שלי עדיין. אמרתי לה: אם יש לך עדיין כאבים, זה רק אשמתך. היא ענתה: אילו רק ידעת אילו כאבים יש לי בגרון ובקיבה ובבטן- זה חונק אותי- – אני נהייתי מודאג והבטתי בה. היא נראתה חיוורת ונפוחה. חשבתי לעצמי שאחרי הכול אני בודאי מחמיץ כאן איזו בעיה אורגנית. לקחתי אותה לחלון והבטתי בגרונה. היא נרתעה במקצת כמו נשים שיש להן שיניים תותבות. חשבתי לעצמי שהיא לא הייתה צריכה להגיב כך. אחר כך היא פתחה את פיה כמו שצריך ומצאתי בצד הימני כתם לבן גדול; במקום אחר ראיתי פצעונים לבנים אפורים על מבנים עגלגלים כמו בעצמות האף—קראתי מיד לד”ר M. והוא חזר על הבדיקה ונהיה מאוד חיוור, הוא צלע במקצת והסנטר שלו היה מגולח… חברי אוטו עמד עכשיו לידה וחברי לאופולד תופף על גופה ואמר יש לה אזור חיוור בצד שמאל למטה. הוא גם ציין שחלק מהעור על כתפה השמאלית היה פגוע. (הבחנתי בזה בדיוק כמוהו למרות השמלה שלה.) …M. אמר: אין ספק שזוהי דלקת אבל הדיזנטריה תגבר והרעל יעלם….היינו מודעים גם למקור של הדלקת שלה. לפני זמן לא רב היא הרגישה לא טוב, חברי אוטו נתן לה זריקה של תמיסת פרופיל, פרופילס…חומצה  פרופיונית , טרימתילאמין (וראיתי לפני את הנוסחה מודפסת באותיות גדולות)… זריקות מסוג זה אינן צריכות להינתן בצורה כל כך חסרת מחשבה… ובודאי המזרק לא היה נקי. (להזכיר כאן את הרקע האמיתי לחלום – אמה אקשטיין)
פרויד מספר את החלום חמש שנים לאחר שחלם אותו, בשנת 1900. הוא מביא אסוציאציות רבות לחלום, כמו בחפירה ארכיאולוגית הוא מציע מיהם הדמויות השונות בחלום. איך כל אינטראקציה, דמות, אירוע מהווים בעצם קונדנסציה של כמה אנשים\אירועים\ אינטראקציות.  אולם יותר מכל הוא מדבר על כך שהחלום מצביע על המשאלה המוסווית, הבלתי מודעת שלו לנקות את עצמו מאשמה על טיפול לא נכון ורשלני הן באירמה (אמה) והן במטופל אחר שלו אשר נפטר כתוצאה מן הטיפול.
מטרה נוספת בסיפור החלום, פחות מוסווית,  היא להראות כיצד עובדים עם חלום על ידי אסוציאציות חופשיות ולאשרר את התיאוריה שלו שהחלום הוא דרך המלך אל הלא מודע ושבכל חלום יש להגיע לתוכן הלטנטי שהוא בעצם משאלה לא מודעת. הוא רואה את החלום כדרמטיזציה של משאלה פנימית, ומנתח את החלום בעזרת שלושה חוקים שהוא קובע כחוקי יסוד: קונדנסציה (עיבוי), התקה (displacement), והיפוך (reversal). התהליך החשוב, אומר פרויד- להשתמש באסוציאציות חופשיות.
כדאי עוד לציין שאנחנו יודעים כיום מההתכתבויות של פרויד ופליס, שהחלום של אירמה לא היה החלום שפרויד התכוון לספר במקור על מנת להדגים את השיטה שלו. הוא ניתח “חלום גדול” אחר, שלח אותו לפליס, ופליס שכנע אותו לא לכלול אותו שם. או בגלל שהוא חושף יותר מדי את רגשותיו האישיים כלפי אשתו או משום שהוא מגלה יותר מדי את האמביציות המתוסכלות שלו. פרויד הסכים לו אולם נשאר מתוסכל עקב כך ועוד אחזור לזה אחר כך. אני מזכירה עוד פעם שפרויד כותב בסיכומו של סיפור החלום וניתוחו שיום אחד יכתבו בלוח על בית הקיץ שלו: בבית זה , ב24 ליולי 1895, התגלה מסתורין החלום לד”ר זיגמונד פרויד”
פרויד חולם ומספר לעצמו את החלום. זה כנראה לא מספיק לו והוא מספר זאת ל”קבוצה”. כמו שקורה הרבה פעמים בקבוצה, הקבוצה לא מגיבה מיד לחלום. עוברים רגעים רבים, במקרה שלנו הרגעים מתרגמים לשנים. וכמו שכולנו יודעים יש את אותה שתיקה מביכה בקבוצה. את השתיקה שובר לבסוף אריק אריקסון ב-1949.
ב-1949, בסמינר על פירוש חלומות,(ובשנת 1954, הוא גם מפרסם מאמר) אריק אריקסון מביא את האסוציאציות\ הדהודים\פירוש שלו לחלום של אירמה. והוא כאילו אומר לפרויד: אתה כל כך עסוק בגילוי המשאלה הלטנטית שלך עד שאתה עוקף בעצם את כל מה שיש ואפשר למצוא בתוכן הגלוי ובמבנה של החלום. אם נמשיך להביט כך על חלומות , אומר אריקסון, הרי שפציינטים בתחכומם הרב יגידו מה שהם צריכים להגיד רק בצורה של “תוצרים ליליים” במקום ללמוד להגיד זאת בשפה פשוטה של יום יום. החלום הזה על אירמה נחלם על מנת שנתייחס אליו שוב ושוב באופנים שונים, כי הוא נושא עליו נטל היסטורי מיוחד. כך אומר אריקסון, ולגבי הקבוצה שלנו, קבוצת הפסיכואנליטיקאים – זו חובתנו להמשיך ולנתח את החלום שוב ושוב, וכל פעם ללמוד ממנו יותר על כולנו ולפתח את הזהות הקבוצתית (group identity).
אריקסון מציין את הרקע לחלום – החולם הוא יהודי בסביבה אנטישמית, מעוניין להפיץ תיאוריה שיש לה התנגדות עזה בקהל המקצועי, בגיל שבו הוא, פרויד, מתחיל להרגיש את סימני הגיל וגם סימנים של מחלה. זהו חלום המשקף משבר אצל אדם יצירתי באמצע החיים. לאחר מכן הוא אומר: אני אינני רוצה להביט בתכנים הלטנטיים של החלום, בנושאים מיניים הטמונים בו, אלא אני דווקא רוצה להביט במבט “רענן” על  התוכן המניפסטי, הגלוי של החלום כולו. החולם נמצא בשלב חיים של יצירתיות לעומת סטגנציה. הוא מופיע במסיבת יום הולדת שבה הוא מוצא עצמו מבודד, מוותר על האוטונומיה העיקשת שלו ונותן לספק להובילו חזרה לביטחון הילדותי, לאמון ילדותי. וכך האגו יכול לעזור לו להיות במקום כזה עד שיום אחד הוא יגיע לגילויים מרחיקי לכת יותר, לשלב של תחושת אינטגריטי. אריקסון אומר: בעצם אי אפשר להתייחס לחלום רק כמביע משאלות סמויות מיניות ילדיות אלא יש להתייחס אליו גם כמשקף את השלב הפסיכו סוציאלי שבו נמצא החולם. עד כאן, אריקסון מדבר על מימד אינפורמטיבי\דיאגנוסטי אישי.
אריקסון גם מביא עוד הדהוד חשוב ומעניין משלו לחלום. ואנחנו צריכים לזכור שהוא הגיב לחלום בשנת 1949, ארבע שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר זוועות השואה מתגלות במלואן: הוא טוען שפרויד התכחש להשפעה של היהדות עליו. אולם בהזדמנות הוא הזכיר כי יש שתי תכונות שהוא בכל אופן תורם ליהדותו: החופש מדיעות קדומות והמוכנות לחיות באופוזיציה.  בחלום של אירמה, טוען אריקסון, אפשר לראות את פרויד גם מקטין או מבזה את חברותו באוכלוסיית החלום, הרופאים השונים, וגם עסוק בצורה חרדה ונמרצת בבידוד שלו ובצורך שלו לחקור, לגלות, ולהכיר באמת. וכך החלום מייצג חלקים אגו-סינטוניים של זהותו, אבל חלקים שאותם הוא חייב גם לעמו, לעם היהודי. ולפיכך לדעתו פרויד נפגש כאן בהכרח עם הצד היהודי שלו.
ולבסוף, אריקסון מדבר גם על פונקציה נוספת בחלום – פונקציה שהיא טרנספורמטיבית: בזמן החלום על אירמה, פרויד היה מודע לכך שהחיפוש חסר המנוחה שלו והגאונות שלו יכולים לחשוף אותו להיבריס (גאווה מסוכנת) שמעט אנשים חשופים לה . כמו משה, פרויד התייאש מהמשימה, ועל ידי שליחה של גילויים ראשונים של האנליזה הפנימית שלו לפליס עם בקשה להשמידם (“להשמיד את הרעל” to eliminate the poison”) הוא כמעט השמיד את לוחות הברית שלו. מכתבים שלו לפליס משקפים את האמביוולנציה הזו. בחלום על אירמה אריקסון טוען שניתן לראות את המאבק בין כניעה לסמכות המסורתית (ד”ר מ.- הסופראגו), השלכה של ההערכה העצמית שלו על החבר הדמיוני המרוחק שלו פליס (אגו אידיאלי), וההכרה שהוא עצמו חייב להיות החוקר. הוא חייב להיכנע לצו הפנימי שלו לחקור  את הפסיכואנליזה וכך ישיג את האינטגריטי שלו. חלומות לפיכך אינם רק ממלאים משאלות כמוסות של מיניות ותוקפנות אלא הם יכולים להפיג את בדידותו של החולם, להרגיע את מצפונו ולשמר את זהותו.
די מהר לאחר מכן, במרץ 1955 לאקאן בצרפת מהדהד גם הוא לחלום: בניתוח שלו על החלום הוא מנסה להסביר את ההבדל בין המדומיין imaginary והסימבולי, וב1975, עשרים שנה לאחר מכן, בספר על האנליזה העצמית של פרויד, כותב גם אנזיה בהשפעתו של לאקאן, אסוציאציות ופירוש משלו לחלום. אנזיה מציע שהתיאוריה של פרויד- משולש (האדיפלי) מתרחב לתוך משולשים- תואמת את הבניה הצורנית של החלום, שבה כל דמות בחלום מופיעה בסטים של שלושה. . [אסוציאציות ל”אלמנה – אירמה, החברה שלה, ומרתה אשתו; אסוציאציות שלו ל”מבוגרים” – ברויר פלישל ועימנואל; אסוציאציות לחברים שווים לו – אוטו,ליאופולד, ופליס] ולכן גם הדגש על הנוסחה של טרימתילאמין.(שלושה…) הנוסחה הכימית מושווית לנוסחה של החלום.  אנזיה יטען שהחלום בעצם מתאר את יסוד הפסיכואנליזה. סוד החלום נגלה בחלום. הסטרוקטורה של הדמיוני קשורה למשאלות סמויות בעוד שהסטרוקטורה הסימבולית (שהיא מניפסטית) קשורה לתהליכים צורניים.
בשנים לאחר מכן רבים מחברי “הקבוצה” חוזרים לחלום. חלקם חולמים חלומות החוזרים באלמנטים רבים על החלום של אירמה. תופעה זו בלטה בשיעור על חלומות שניתן ב-1956 במכון להכשרת אנליטיקאים בארה”ב. הן המרצה והן הקנדידטים הביאו חלומות שלהם בשיעור. בחלק ניכר מן החלומות היו ממש אלמנטים בולטים החוזרים על החלום של פרויד: נוסחאות שניתן לפרש אותן, הימצאות עם חבורת רופאים, טיפול רפואי כושל, קנאה בקולגות למקצוע, ועוד. בקבוצת החלומות שהובאו באותו שיעור בלטה העובדה שהחלומות בטאו הרבה יותר מאשר דינמיקה אישית; השפעת הסיטואציה הקבוצתית של הקנדידטים במכון פסיכואנליטי, היחסים הבינאישיים שלהם והרקע של השתייכות לקהילה פסיכואנליטית היתה עצומה. (מאמר על זה ניתן למצוא ב-JAPA)
פירוש מעניין נוסף לחלום של פרויד נכתב ב-1996 על ידי הרולד בלום בארה”ב. במאמרו בלום מרחיב את העיסוק בחלום למרחב האינטרפרסונלי, בין המטופל למטפל. בלום מדבר על כך שהחלום של פרויד משקף תהליך אנליטי והדרכתי, העברה והעברה נגדית, פיתוי טראומטי וארוטיות פנטזמטית, כמו גם שאיפה נרציסטית של פרויד להיות מונצח. אולם בלום מדבר שוב על כך שפרויד, שניסה להגיע לתוכן הלטנטי, הסמוי של החלום, בעצם הסתיר מן הקורא תוכן אחר שלו. החלום עצמו הוא תחילת האנליזה העצמית של פרויד, והאנליזה שלו היא סיום האנליזה העצמית. אולם בעוד שפליס היה איש סודו ואמונו של פרויד עד מועד חלימת החלום, מעין פרוטו-אנליטיקאי וסופרוויזר שלו,  פרויד שמר בסוד את החלום הזה ולא גילה אותו לפליס. החלום נחלם לאחר שהניתוח של פליס כמעט והביא למותה של אמה. בעוד שפרויד טען באנליזה של החלום הזה שהוא רצה לנקות את עצמו מאשמה, הרי שלמעשה, טוען בלום, הוא נאבק בחלום עם השפעתו של פליס עליו, ומנסה לנקות את פליס מאשמה על הרשלנות שכמעט והביאה למותה של אמה הפציינטית שלו. בפרסום החלום הוא בעצם משחרר את עצמו מהשפעתו של פליס, בדרך שבה פציינט משתחרר ממטפל כושל. הוא גם משתחרר מהנוירולוגיה והופך לפסיכולוג. ובכך תרם לא רק לעצמו במישור האישי שלו, ולקבוצת האנליטיקאים במישור המקצועי, אלא גם לחברה כולה.
ב-1997 פוסגי, מן הבולטים באסכולת פסיכולוגית העצמי מתייחס גם הוא לחלום של אירמה ואומר שעיקרו של החלום אינו משאלה לטנטית אלא הוא נסיון לשקם את הערך העצמי שלו. הוא אומר שפונקציות העל של החלום הינן התפתחות, ויסות, ושיקום של תהליכים נפשיים וארגון נפשי. סיפור החלום מטרתו לפיכך קשורה בפונקציות אלה. פוסגי הוא אנליטיקאי השייך לפסיכולוגית העצמי ועל כן אין זה פלא שהוא חוזר שוב למימד האישי התפתחותי של החולם. אבל כפי שראינו, כבר בחלום המפורסם בעולם, החלום פר אקסלנס, ניתן לראות עד כמה הפירושים יכולים להיות שונים ממפרש למפרש וכמה מקום יש לתת למימד החברתי בעת ההקשבה לחלום. חלימה וסיפור החלום הם בו זמנית גם פסיכולוגיה של אדם אחד וגם פסיכולוגיה של שני אנשים ויותר. כל פעם שיש פירוש של החלום של אירמה, יש למעשה חלום מחודש.
הרבדים השונים של החלום – האישי והחברתי
כפי שניסיתי להראות עד כה, החלום הפרטי בעצם מייצג גם את העולם החברתי. היצירה וההבניה של החלומות מחלקיקי זכרונות נושאים בתוכם משמעויות חברתיות משותפות לרבים. הדימויים, הזכרונות, הרעיונות, המטפורות, הסמלים, כולם מעוצבים באופן זה או אחר על ידי האופי שלנו כיצורים חברתיים.
התכנים של החלומות בין אם זה בעלי חיים או אנשים, תמונות טבע, אובייקטים, צבעים וכדו’ כולם תוצאה של מורשת חברתית שמקודדת בנפשנו ובמוחנו. וכך, האנדיוידואל שישן, בדד בחלימתו, בדד במובן הצר ביותר, למעשה בוזמנית באופן עמוק ולא מודע משוקע באפיונים השונים של הקהילה האנושית, של החברה המקיפה אותו, משפחתו, המעמד החברתי שלו, החינוך שלו, המורשת התרבותית, השפה וסגנונות חשיבה ורגש. (שקף 6)

•“The contrast between individual psychology and social or group psychology, which at a first glance may seem to be full of significance, loses a great deal of its sharpness when it is examined more closely.  It is true that individual psychology is concerned with the individual man and explores the paths by which he seeks to find satisfaction for his instinctual impulses; but only rarely and under certain exceptional conditions is individual psychology in a position to disregard the relations of this individual to others. In the individual’s mental life someone else is invariably involved, as a model, as an object, as a helper, as opponent; and so from the very first individual psychology, in this extended but entirely justifiable sense of the words, is at the same time social psychology as well…”

************
הביולוגיה של החלומות אינה סותרת בשום פנים ואופן את הנוכחות העצומה של העולם החברתי בהבניה, בחוויה, ובזיכרון של החלום. הביולוגיה שלנו והאופי החברתי שלנו הינם פרטנרים בכל רמה של חוויה. (Lipmann, 1998). החולם האנדיוידואלי אורג את שני הפרטנרים הללו ומוסיף גוון יחודי, אישי ויצירתי.
הקשר בין חלומות שהם פרטיים אישיים והחיים החברתיים בולט עוד יותר כאשר אנו לוקחים בחשבון את נושא סיפור החלומות ופירוש החלומות. זיכרון של חלומות מהווה בעצם פתח להשפעה חיצונית, לתגובה חברתית להתייחסות דרך הערות ופירושים. האם אנחנו יכולים להגיד אם כך, שאותם מתי מעט חלומות שאנו זוכרים (כ5% מכלל החלומות שלנו לפי מחקרי שנת REM) הם בעצם תוצאה של מכניזם הדוחף אותנו לספר חלומות? כפי שראיתם בתחילת ההרצאה ילדים מגיל צעיר רוצים לספר את החלומות שלהם בין אם הם סיפורי הרפתקאות, אימים, תענוגות או חוויות מוזרות. יש כמובן חלומות שאיננו רוצים לספר אותם, אולם גם הדברים שרוצים לספר וגם אלו שרוצים להסתיר עקב בושה או מבוכה, גם הם תוצאה של תרבות.
ההשפעה של חלום שמסופר על זה שמקשיב לו גם היא מענינת. לעתים יש התייחסות לחלום כאילו היה אמיתי. כמו שהם מרגישים אמיתיים לחולם, כך גם זה שהחלום נחלם עליו מגיב כאילו זו היתה מציאות. אביא דוגמא ממאמרו של ג’והן שלפוברסקי (Schlapobersky, 1993) ובו הוא מספר על חלום שסופר בקבוצה טיפולית על ידי מטופל שמתייחס גם לאחת המטופלות בקבוצה. בקבוצה יש שני אנשים אשר ביניהם יש מעין roles משלימים המשקפים את חייהם מחוץ לקבוצה. לה יש בן הדומה לו והיא מאוד עסוקה בו. לו יש אמא שהוא חש אותה מאוד חודרנית, ולחוצה.הקבוצה יש בינהם אוירה מאוד אנטגוניסטית. הוא מספר חלום בקבוצה שבו היא חונקת את אביו. הקבוצה כולה משתתקת. האוירה מתוחה מאוד. ואילו היא נעשית כועסת יותר ויותר עם סיפור החלום, מתקיפה אותו כאילו הוא בחר בתוכן החלום באופן מודע כדי להתקיף אותה והוא אחראי על כך. היא מתקיפה אותו והוא נעשה יותר ויותר הגנתי ולבסוף גם תוקפני. המטפל מתערב לאחר זמן ואמר לה: “זה חלום שלו שאת יכולה ללמוד ממנו אם את רוצה, אבל בסופו של דבר זה רק חלום”. רק לאחר מכן הקבוצה יכולה להתבונן בדיאלוג העויין שהתעורר לאחר החלום והיא יכולה להבין שהיא בעצם נסתה לשלוט בתוכן העולם הנפשי שלו. ההבנה של זה מביאה אותה לידי דמעות תוך שהיא יכולה לקחת חזרה את ההשלכות על אותו אדם כאילו היה בנה. זה כמובן עוזר להפחית את החרדה שלו כאילו היא תזיק לו; וזה עוזר לה לפתור את חרדת הפרדה מבנה.
מה אם כך הדבר שאנו יכולים לקחת מכאן? למעשה אנחנו יכולים לחקור את האימפקטים של סיפור החלום על המספר ועל השומע או מפרש רק במרחב הבינאישי. כנ”ל גם לגבי האימפקט של המפרש על מספר החלום.
מפרשי חלומות היו מאז ומתמיד אנשים בעלי השפעה וכוח ניכרים. בתרבויות העתיקות ובפרקטיקות רבות עד היום יש להם כוח מרפא, מעניש, נושא דבר אלוהים וכיוב’. דימויי החלום פורשו כמסרים מאלוהים, ניבויים, עצות והוראות לגבי מלחמה ושלום, התנהגות בינאישית, עניני מדינה.(תנ”ך – חלומות פרעה, חלומות הסריסים בכלא אותם פירש יוסף).
גם הפסיכואנליזה נותנת כוח רב למטפלים כמפרשי חלומות. אלא מאי? אפשר לפרש חלומות באופנים רבים כפי שאתם רואים. וגם לגבי אותו חלום – הפרוידיאני ידבר בעיקר על הלא מודע ועבוד של משאלות ילדות מיניות. יונגיאני יפרש אותם חלומות כדפוסים ארכיטיפליים של הלא מודע הקולקטיבי. קוהוט ואנשי פסיכולוגית העצמי מפרשים חלומות כמייצגים מצבי עצמי שונים שהחלומות נועדו לווסת אותם. וויניקוט יביט על חלומות כמרחבי מעבר משחקיים. ההתייחסותיים יביטו על החלומות כמשקפי מצבים של העברה והעברה נגדית או יחסי מטפל מטופל בהווה, וכן הלאה וכן הלאה. ואנחנו רואים כיצד מטופלים מביאים למטפל חלומות אשר יתאימו לתיאוריה אתה הוא עובד. הסכנה של הכוח שניתן בפירוש מונחת לפנינו. והמסקנה- עלינו להזהר מאוד בפירוש מלמעלה. אנחנו צריכים להתבונן בחלום באופן יותר פתוח, משתף, נשען על אסוציאציות של המטופל, מתייחס לתהליך של סיפור החלום.
פרק נוסף בהרצאה שלי אני רוצה להקדיש למטריצת החלום החברתי, שיטת עבודה עם חלומות אותה המציא גורדון לורנס שהלך לעולמו לפני מספר שבועות ולו אני חייבת תודה על שהזמין אותי להעביר אתו סדנאות כאלו, כך שזכיתי לעבוד אתו וללמוד ממנו באופן אישי. (שקף 7)
מטריצת החלום החברתי מדגישה כמובן את המימד החברתי של החלומות. במטריצת החלום החברתי המשתתפים מוזמנים לספר את החלומות שחלמו בלילות האחרונים או בתקופה האחרונה. וכולם מוזמנים להעלות אסוציאציות לחלומות, לתת לחלומות לשוט בחלל ולחפש הדהוד. לראות איך החלומות יוצרים תמונה הרומזת משהו על תהליכים חברתיים. הרעיון הוא לא להרגיש בעלות על החלום אלא לתת לו לשוט בחלל ולפגוש חלומות אחרים ואסוציאציות של המשתתפים.
בהתנסות בחלום החברתי אנחנו עובדים בקבוצה גדולה. הכסאות מסודרים בצורה השוברת את המעגל, לא ניתן לראות את הפנים של כל המשתתפים. הרעיון הוא לא לקיים דינמיקה קבוצתית, אלא ליצור מטריצה שהיא מקום בו נולדים דברים חדשים. החולם אינו במרכז אלא החלום במרכז. החלימה החברתית עוזרת להבין דברים המתרחשים בקונטקסט של ארגון, או קונטקסט חברתי רחב. מאחר ובכל חלום יש רובד אישי ורובד חברתי, היחיד חולם עבור עצמו, אך גם עבור קבוצה או ארגון, או חברה. (ביון – מחשבות מחפשות חושב: לורנס- חלומות מחפשים חולם).
הטריגר להמצאת השיטה היה ספרה של שרלוט ברדט שנקרא “הרייך השלישי של החלומות”. ברדט היתה עתונאית יהודיה שחיה בברלין. היא אספה חלומות של יהודים ושל גרמנים אריים בשנים 1933-1939, והחביאה את החלומות בכל מיני מקומות. היא הגרה לארה”ב ממש ברגע האחרון לפני השואה. אחרי שנים היא חזרה לברלין ואספה את החלומות. היא הוציאה אותם בספר וגילתה שהחלומות נבאו את העתיד לקרות. מה שאנשים לא העזו לחשוב במודע יצא בחלומות דרך הלא מודע. בלא מודע אנשים ידעו על השואה המתקרבת והיו לזה ביטויים רבים בחלומות. מכאן עלה הרעיון שהחלום מחזיק גם רובד חברתי וצריך לראות את החלום כמוסר מסר חברתי.
במטריצת החלום החברתי לא מפרשים את הרובד האישי של החלום. המטרה היא לא תרפויטית אלא כוונתה ליצור מרחב להתבוננות וחקירה חברתית. במטריצה המשתתפים מוזמנים לספר את החלומות שחלמו בלילות האחרונים או בתקופה האחרונה וכולם מוזמנים להעלות אסוציאציות לחלומות, לתת לחלומות לשוט בחלל ולחפש הדהוד, לראות איך החלומות יוצרים תמונה הרומזת משהו על תהליכים חברתיים. הרעיון הוא לא להרגיש בעלות על החלום, אלא לתת לו לשוט  בחלל ולחפש הדהוד, לראות איך החלומות יוצרים תמונה הרומזת משהו על תהליכים חברתיים. המחשבה היא לא להרגיש בעלות אישית על החלום, אלא לתת לו לשוט בחלל ולפגוש חלומות אחרים ואסוציאציות של המשתתפים. אנחנו מנסים למצוא חיבורים בין החלומות שנותנים  תמונה על העולם החברתי בו אנו חיים. המשתתפים גם נפגשים לקבוצת דיאלוג לצורך עיבוד הרגשות שעלו במטריצה והתבוננות בחומרים שעלו.
מאחר ובתרבות הפוסט פרוידיאנית אנחנו רגילים לראות את החלומות כמסתירים משאלות סמויות ומגלים בו זמנית צפונות לב, לרבים מהאנשים קשה בתחילה להסתגל לאופן הזה של עבודה עם חלומות. יש צורך לכן לשכוח את מה שאנחנו יודעים (בעיקר אנשי מקצוע אבל לא רק), לשכוח את המושגים התיאורטיים והאופן המסורתי של עבודה עם חלומות, ולבוא עם ראש פתוח למשחק מסוג אחר (משחק במובן הוויניקוטיאני) כי אם ניצמד למה שאנחנו יודעים לא נוכל לעבוד באופן זה ולראות את הלא ידוע.
אם בטיפול האישי יש ניסיון להיות מדוייקים בכל פרט ופרט, ולהגיע למשמעות מרכזית, הרי שבמטריצת החלום החברתי אנחנו עובדים כך שרק שרשרת חלומות והאסוציאציות להם יוצרים מעין קולאז דינמי. החלום חוזר לחולם דרך חלום של מישהו אחר. יש צורך לדעת ללכת לאיבוד וגם לאבד חלום. זה יכול להיות מאכזב ומרגיז. יש צורך לדעת לאבד שליטה ולהיות מופתע מגילויים שונים. המטפורה של תייר מזדמן במרחב החלימה מתאימה כאן (Lawrence and Biran, 2009). כאשר יכולים לקבל את המצב הזה, החלום החברתי בעצם נותן חופש מצלילה לתוך הביוגרפיה האישית, מיציאה מהסלף וחזרה אליו בשביל אחר.
ובכל זאת, למטריצה של החלום החברתי יש ערך טיפולי על אף שהמטרה המרכזית אינה תרפויטית. עושר הפרספקטיבות, ההקשבה לחלומות של אחרים העושר של האסוציאציות, עוזרים לאנדיוידואל לותר על שליטה ועל השתלטות ולהגיע לעומקים אחרים. ולסיום אביא דוגמא ממטריצה כזו: זוהי מטריצה של חלום חברתי שהעברתי באסטוניה במסגרת כנס על טיפול בפציינטים קשים (בורדרליין, הפרעות אישיות, חולי סרטן, עוברי חוק וכדו’). בכנס השתתפו אנשים מאסטוניה ומרוסיה. כדאי לדעת שאסטוניה היא ארץ בלטית שנשלטה במשך שנים על ידי רוסיה הסובייטית וקבלה רק לפני כעשר שנים עצמאות. זו ארץ שסטאלין הועיד לישב אותה ברוסים כדי להפוך אותה לרוסים ולכן העביר לשם מאות אלפי רוסים ובמשך שנים רבות השפה הרשמית שם היתה רוסית בלבד. כאשר אסטוניה קבלה עצמאות, אותם רוסים מצאו את עצמם לכודים במקום ש”אמא רוסיה” נטשה אותם, והם מוגבלים גם מבחינת שפה כי השפה הרשמית היום היא אסטונית ולא רוסית. כדאי עוד לדעת שהאסטונים הם עם שאינו שוחר מלחמה. לעצמאותם הם “נלחמו” שנים קודם לכן דרך שירה ולא דרך מרד מזויין. (סיפור מעניין בפני עצמו).
את המטריצה העברתי במשך יומיים. כל יום שעה וחצי בבוקר. ביום הראשון היו שמונה חלומות עם הרבה אסוציאציות (ולא פירושים) וביום השני היו עשרה חלומות ואסוציאציות נלוות מהמשתתפים. מפאת קוצר הזמן אתייחס כאן רק ליום הראשון. אתחיל בחלק מהיום הראשון – ארבעה חלומות והאסוציאציות להם. ואם ישאר זמן אעבור גם לחלק השני. עוד ארבעה חלומות.
החלום הראשון: מסיבה עם הרבה משתתפים אבל הזמן הוא ימי הביניים. יש המון אנשים שרוקדים ריקודים שלמדו אותנו. זהו ריקוד ידוע. לכל אחד צריך להיות מקל קסם מעץ. הקסם הוא שבתוך המקל יש חוט מגנטי. אנחנו צריכים להתאסף עם עם המקלות וליצור מערכת של חצאיות, (culture of skirts). המקלות שינו את הצבע כך שהבפנים שלהם היה שחור ומבחוץ זה היה אדום.
כמובן שאם היינו הולכים לפירוש אישי היינו יכולים לדבר כאן על משהו אדיפלי מיני, מקל וחצאית, או איזה ארכיטיפ יונגיאני. אבל במטריצה של החלום החברתי אין פירוש אישי וגם אין פירוש לחלום בודד.
האצסוציאציות לחלום היו:

  • סרט בשם “דליה” שבו חמישה אנשים שונים רואים כל דבר מזוית שונה. ויש בו טרנספורמציה מרע לטוב ומטוב לרע.
  • אקורדיון, קסילופון, ונייר שמתקפל קפלים קפלים.
  • ריטואלים מאגיים שבהם השחור הוא רע והאדום חיות.

החלום השני: הייתי בדרכי לאן שהוא. משהו הפריע לי והייתי צריך להיות בשמן. בדרך כבר שכחתי למה הלכתי לשם ולא הלכתי.
החלום השלישי: חלום על סינדרלה. נוף יפה. יותר יפה מנוף של ארץ רגילה. רוח חזקה. במרכז השדה יש דמות נשית (אני?). קשה להיות שם אבל יש לי תקוה שיהיה טוב. פתאום מופיע נער עם מקל קסם. האשה אומרת: הולכת להיות ממשלה חדשה.
חלום רביעי: אני מחפשת בית טוב יותר.
אסוציאציות בשלב זה:

  • ערפל. שדה ענק ללא גבולות עם הרבה אנשים שיכולים כולם לראות אחד את השני, יש הרבה קולות, אבל זה כמו מגדל בבל, קשה להבין.
  • ישיבת פסגה בפיטרסבורג (ניתן על ידי פסיכולוגית מרוסיה) שבגללה היו צריכים לשנות את התנועה והיו פקקים נוראיים. הבעל שלה אמר: העולם מושחת לחלוטין.

כפי שניתן לראות- יש הרבה אלמנטים משותפים לחלומות שהובאו עד כה: מקל קסם, אוירה של זמן אחר ומקום אחר, משהו על זמני, אובדן דרך, נשים עם חצאיות או סינדרלה.
בשלב זה אני התערבתי עם שתי השערות עבודה (לא קוראים לזה פירושים): ראשית- הבלבול שהמפגש הראשון עם ה-SDM   יוצר. מעין ערפל ואובדן דרך. לא יודעים בדיוק לאן הולכים. אבל מעבר לזה – התחושה שיש כאן באסטוניה תרבות נשית עם גברים שיכולים להציל אבל הם גם יכולים להיות מאוד מסוכנים ומושחתים ואין ודאות אם לחכות להם או לא.
בעקבות השערת העבודה הזו מגיע החלום הבא : אני רואה את הבעל השני שלי, הוא מת לפני 20 שנה. אני רואה אותו בזמן שהוא חי אבל אני אתו בבית הקברות כשהוא חי. אנחנו מתווכחים, לא יכולים להגיע להחלטה ולהסכים. אני שולחת אותו שוב לבית הקברות. (הוא האדם היחידי שאתו יכולתי להגיע להסכמה בויכוחים).
החלום השישי: אני מחפשת בית עם אמי שנפטרה. בית לכולם. היא תמיד אמרה שהבית שלנו הוא לא הבית הנכון.
חלום שביעי: זה גם חלום כאילו מימי הביניים. יש מבצר. מטבח ויש שם מעין מזבח. ארבעה על חמישה אנשים מכינים ארוחה: עוף קצוץ, אפונה ותפוחי אדמה בקדרה. יש המון אוכל. פתאום יש גוף מת על הרצפה. אנחנו מפחדים. ראינו ציידים והם לקחו את הגופה ואמרו שזו היתה טעות.
חלום שמיני: עבדתי בבית מתים והתחלתי לקלף שכבות של גוף. זה לא היה מפחיד בכלל. זה היה מעניין.
כאן נתתי השערת עבודה נוספת: יש כאן המון אוכל מסוג מסויים. והקילוף הוא קילוף של שכבות של הלא מודע. אבל המשותף הוא התחושה שמשהו לא טוב מתרחש במדינה ויש פחד שיקרה כאן מה שקרה ברוסיה (פוטין).
חשוב לי לציין שהאנשים שתפו בחלומות קשים, מאוד אישיים ומלאי רגש, אני מקריאה כאן את החלומות בזה אחר זה, אבל אלו שהביאו את החלומות מאוד התרגשו וחלקם גם הגיעו לידי דמעות. למרות ההיסוס הראשוני הם שקעו בתהליך יותר ויותר. השיתוף, התכנים המשותפים, ההרגשה שיש כאן עבודת עומק, נתנו להם את התחושה שאכן, אנחנו עובדים על תכנים חשובים משותפים לנו.
זו דוגמא קצרה וחלקית לעבודה במטריצת החלום החברתי.
עבודת עיבוד חלומות או פירוש חלומות היא מקום של מרחב משחקי, וממטריצת החלום החברתי אנחנו יכולים ללמוד כמה החלום הוא הזמנה להתבוננות, חקר ומשחק ולא רק פירוש וחיפוש משמעות מדוייקת. הקושי הוא בלהישאר עם הלא ידוע, החידתי, הלא ברור והמסתורי לאורך זמן דרוש. האישי והחברתי ארוגים זה בזה בכל שלב מחיי החלום. החל מהעבודה המוחית בלילה, מחוויות פרטיות בנפש, ומהאופי החברתי של תהליכים מנטליים כמו תפיסה, זיכרון, חשיבה ודמיון. האישי הפרטי, והחברתי\תרבותי שלובים זה בזה ותלויים זה בזה. במרכז הנפש יושבת גם החברה וזה מרתק לראות את החלום כמשקף את שני המחוזות הללו – משקף את הפרטי ביותר ומשקף גם את הקונטקסט החברתי.