תקציר מאמר מתוך:

Dreaming, Vol. 13 No. 2, June 2003.

Dream Imagery Becomes More Intense After 9/11/01

Ernest Hartmann1,3 and Robert Basile2

תמצת את המאמר:    עידן נוני     (בוגר החוג לפסיכולוגיה)

מתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי והפנטגון בתשיעי לנובמבר 2001 נצרבה לנו בתודעה כאירוע טראומתי.


החוקרים השתמשו באירוע זה על-מנת לחזק את הטענה כי עוררות רגשית משפיעה על חלומותינו, בעיקר בהגברה של עוצמת הדימויים בחלומות ופחות בהשפעה על משך החלום ועל תוכנו, ולכן ניתן לומר שעוצמת הדימויים בחלומותינו יכולה להיחשב מדד לעוררות רגשית.


חלק מהמחקרים עליהם התבססו החוקרים בסקירת המבוא שלהם –  הראו הפעלה של האמיגדלה ואיזורים אחרים במוח הקשורים לרגש בזמן שינת
REM, מצאו שדימויים בחלום בדרך-כלל מביעים רגש דומיננטי או חוויה רגשית מסויימת של החולם, וכן מצאו שתמונות בחלום קשורות יותר למצב הרגשי של החולם מאשר לטראומה ספציפית שחווה החולם, ושסטודנטים שחוו טראומה חווים דימויים עזים יותר בחלומותיהם מאשר סטונדטים שלא חוו טראומה.


במחקר נאספו תיאורים כתובים של חלומותיהם של 16 אנשים הנוהגים לתעד את חלומותיהם (ללא קשר ישיר לאסון).

מכל נחקר נאספו עשרים החלומות הקרובים ביותר לתאריך ה 9/11: עשרת החלומות שתועדו לפני האירוע ועשרת החלומות שתועדו מיד לאחריו.


כל חלום דורג לפי הקריטריונים הבאים:

א) האם הופיע בו דימוי יוצא דופן מבחינת כוחו, מידת חיותו, מוזרותו או מידת הפירוט שלו.

ב) עוצמתו של דימוי זה.

ג) סוג הרגש שנחווה בו, מתוך רשימה של 18 רגשות בסיסיים.

ד) אורכו.

ה) האם הוא נחווה כ”חלום” או כ”מחשבה”.

ו) האם תוכנו כלל *מתקפה מכל סוג שהיא *משהו המסמל את מרכז הסחר העולמי או את הפנטגון *מטוסים כל שהם.


בדירוגים נעשו השוואות של לפני/אחרי. נמצא אפקט לעוצמת הדימויים בחלומות, כשעוצמתם גבוהה יותר לאחר ה 9/11. נמצאה גם נטייה לא מובהקת לחווית הרגש פחד/אימה בחלומות לאחר ה 9/11 בתדירות גבוהה יותר מאשר לפניו. החוקרים לא מצאו הבדלים באורך החלומות, כיצד הם נחוו (כחלום או כמחשבה) או בתוכנם, חוץ מנטייה קלה אך לא מובהקת כלפי תדירות גבוהה יותר של תוכן הקשור למתקפות כלשהן לאחר ה 9/11.


מסקנתו העיקרית של המחקר היא, שבאוכלוסיה של אנשים המתעדים את חלומותיהם, השינוי העיקרי לו גרמה הטראומה של ה 9/11 הוא בעוצמת הדימויים המופיעים בחלום יותר מאשר בשאר מאפייניו.

Ernest Hartmann1,3 and Robert Basile2