חלומות ואמנות

פוסטים בארכיון של הנושא 'חלומות ואמנות'


לחלום באלכסנדריה /  ד”ר רוני אלפנדרי

המאמר המלא פורסם ב“מארג” : כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה 2013 , כרך ד, עמ 69-97

מאמר זה הוא עיבוד של פרק מספרו של אלפנדרי “גלות והתגלות – פרשנות פסיכואנליטית של יצירתו של לורנס דארל רביעיית אלכסנדריה”

שיצא לאחרונה בהוצאת כרמל.

לפרטים על הספר

רביעיית אלכסנדריה (1958-1960), יצירתו של לורנס דארל (1912-1990),

עוסקת בחוויותיו של מורה אנגלי הנקלע לעיר המצרית אלכסנדריה בשנות מלחמת העולם השנייה.

סיפור עלילת היצירה, המסופר מזוויות נרטיביות שונות, מתאר את הגלות הקיומית אליה נקלע המחבר. היצירה מתארת את מסעה הקיומי של הדמות הראשית בסיפור כחלק ממארג רחב של התרחשויות תוך-נפשיות, בין-אישיות ותרבותיות המשתרגות זו בזו ויוצרות חווית מבוך.  מאמר זה מתמקד בזיקתם של מושגי החלום ועבודת החלום ליצירה ולשאלת האמת.

המאמר עוסק בדרכים בהן עשה המחבר שימוש בתפיסתו את התיאוריה הפסיכואנליטית בכדי להבנות את היצירה סביב הנחתו הבסיסית כי היחיד אינו אדון לעצמו אלא נתון למרותם של כוחות גדולים ממנו, בין אם אלו כוחות פנימיים או כוחות חיצונים.

החלום, כהוויה בה סתירות מתקיימות ללא מפרע, יתואר כתפיסה המושגית סביבה מכונן המחבר את נקודות המפתח של עלילת היצירה.

*

להמשך קריאה

‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
רות נצר
“נוסעת בעלת לב צפור שחורה
שלך החיות החכמות המאכלסות את שנתך” (אלחנדרה פיזארניק)
המיתוס המרכזי של התרבות האנושית, ובעיקר של התרבות המערבית, הוא נצחון ואילוף החיה ואף הריגתה או הקרבתה. האל, המלך הקדמון והגבור – מתואר כמי שיכול לנצח את החיה הקדמונית ולשלוט בה. או כמי שמלווה על ידי חיה שהוא שולט בה והיא מסמלת את כוחו.
התודעה האנושית ביסודה מחייבת את ההמעטה, ההחלשה, ההגבלה ואף הגינוי של היסודות החייתיים-היצריים כי הם מסמלים את הכוח הלא-מודע המאיים להשתלט. התודעה נבנית על ידי חיזוק כוח השליטה של התודעה על פני היצרים בנפש. בתרבויות המערביות החיה כמסמלת את היצרים הגופניים נחשבת לנחותה. הבטים רבים של הגוף נחשבים טמאים; אברי ההפרשה, וכן הפרשות הגוף, ודם המחזור. ההבחנה ביהדות ובתרבויות קדומות אחרות, בין חיה טמאה וטהורה, היא אחת הדרכים להבחין בין היסוד המאיים לבין היסוד החיובי של החיה. טקסי טהרה שקשורים בגוף מסייעים לקבל את הגופני ולנטרל את איכותו השלילית.
חיות מסמלות במיתוסים, אגדות וחלומות את ההבטים האינסטינקטיביים-דחפיים-יצריים-גופניים-תחושתיים הבלתי מודעים שלנו ששייכים לממלכת הגוף. פרויד כינה אותם ‘איד’, ויונג כינה אותם ‘צל’, ואיתם באנו לעולם. הנטיה היא להתייחס אל ‘האיד’ וה’צל’ כשליליים, אף כי בממלכת טבע הנפש דבר אינו טוב או רע מלכתחילה.

לחץ להורדת המאמר


‏‏‏מאת: ד”ר רוית ראופמן. הוצאת רסלינג 2012

הספר עוסק בזיקות גומלין בין מעשיות-עממיות לבין סיפורי חלום של נשים, והוא פרי מחקר בו ד”ר רוית ראופמן עוסקת בשנים האחרונות.
הוא מבוסס הן על עבודת הדוקטורט שנכתבה בתחום, והן על מחקרי המשך כמו גם על ניסיונה כפסיכולוגית קלינית.
הספר מציג אפשרויות שונות לדון בזיקות גומלין אלו תוך שילוב גישות פסיכואנליטיות וכן גישות הלקוחות מחקר האתנו-פואטיקה. הספר כולל מעשיות רבות המתועדות בארכיון הסיפור העממי של העדות בישראל (אסע”י), מקבילות של סיפורים אלה ממרחבי תרבות אחרים- מערביים ושאינם מערביים וסיפורי-חלום של נשים שנאספו במסגרת עבודת המחקר ובמסגרות נוספות. זיהוי וניתוח הזיקות בין חלומות לבין מעשיות עממיות מסייעים לשפוך אור על המנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים העומדים בבסיס מעשיות, וכן מציעים התייחסויות לסיפורי החלום שלא היו זמינות בהיעדר ידע הקשור בספרות עממית.

סיפורי-חלום העוסקים בדמות חתן-חיה, בחדר נעול ובגבר הרוצח נשים, נידונים בהשוואה למעשיות על “כחול-הזקן”, וכן “היפה והחיה”. תיאוריות פסיכואנליטיות המציעות גישה בין-סובייקטיבית מסייעות להבין כיצד מתפקדת בנפש דמותו של החתן-חיה המאכלסת הן מעשיות והן-סיפורי-חלום, וכיצד מציעים סיפורי החלום, החושפים קולות שאינם מופיעים במעשיות, פתרונות אפשריים לתפיסת היחסים בין המינים.

סיפורי-חלום המציגים תינוקות קטנים באופן החורג מגדר הרגיל נידונים בספר תוך השוואתם למעשיות “אצבעוני”. גישות העוסקות בשלבים פרה-אדיפאליים בהתפתחות ובדפוסי התקשרות מסייעות להבין את דמותו של הילד הקטן ואת מערכת היחסים שבינו לבין אמו.

סיפורי החלום העוסקים בבית ממתקים ובשיטוט ביער נידונים תוך השוואתם למעשייה “הנזל וגרטל”. הסיפורים עלו במסגרת עבודה קבוצתית, וגם הדיון בהם, העושה שימוש בתיאוריות יחסי-אובייקט, מתמקד ביחסים בין שלושת הגורמים: קבוצה, מעשיה וחלום.

(המשך…)

על חלומות בספרות ושירה

מאת: רות נצר

היחס האמביולנטי לחלום ולשימוש בו בספרות מקביל ליחס של הפסיכולוגים עצמם לחלום: האם לפרש אותו או להשאיר אותו כחמר גלם חוויתי שפועל על הרבדים הלא-מודעים.
States מתייחס למימד המשמעות הראשונית של יצירת החלום או החלימה, אשר אינה סובלת פרושים משום שהם משנים אותה. לדעתו יש לתפוס את החלום כמהות משמעותית העומדת בפני עצמה, שאינה יכולה להיות ממוצית על ידי פרושים מושגיים. לדבריו, קיים קושי לדבר על חלימה באופן מדויק, כי היא מורכבת ממשמעות רגשית חוצה קטגוריות – הנפש נעה בין קטגוריות וממשגת את ממצאיה לתמצית של חוויה, לתצריף של מבנים ותהליכים מנטליים שונים, לכן המימד של המשמעות הזאת אינו סובל פרושים. והוא מסיים באמירה מטאפורית: “חלום הוא חלום הוא חלום”.
יונג ראה את חשיבות הסמל כשלעצמו, אבל הדגיש שבלי פרשנות של הסמל בחלום או ביצירה הוא מאבד מכוחו. הילמן, ממשיכי יונג כיום, טוען להשבת ממד החוויה של המטפורה והדימוי ללא פשר אנליטי. אני עצמי חושבת שהאמנות היא להלך בין שתי האפשרויות האלה.
אבל אין זה אומר שהפרוש האנליטי בהכרח מקלקל את הארומה של החלום. החלום עצמו, אינו קליפת פרי שזורקים. אדרבא, הפרוש יכול להעצים את משמעותו וכוחו החוויתי. במובן הזה חלום וספרות בנויים מאותו עקרון לפיו תוכן וצורה אחד הם. פשר החלום אינו במקום תמונת החלום. אינו בבחינת תוכו אכל קליפתו זרק. החלום, כמו כל יצירת אמנות, הוא כסנה שאינו אוּכל.

על שאלת פשר החלום כותב עגנון ‘עד הנה’: “פעמים אף אני רואה חלומות…מכל מקום איני מבקש פתרונים…ואם יש מעמו של יוסף ודניאל שעוסקים בפתרון חלומות יהי אלוהים עמהם. אני איני מזדקק להם” .
בספור ‘פנים אחרות’ בנוסח הראשון של הספור. אומר עגנון ש”מיכאל הכיר לה טובה [לטוני] שלא פרשה את חלומו על פי פרויד וסיעתו. יפה היה לו חלומו כמות שהוא, כשלג קודם שנתמסמס” . עגנון עצמו משתמש בחלומות בספוריו, או שהספורים עצמם הם סוריאליסטיים דמויי חלום. כך ספורי ‘ספר המעשים’, שהאוירה ההזויה שלהם מתארת מצב דמוי חלום. וכמובן כדרך הספרות במיטבה, הוא מותיר אותם – הן את החלומות בספוריו והן את הספורים דמויי החלום – בלתי מפוענחים.
בהערה אירונית עגנון אומר על פרויד ויונג שהם “מאותם שביקשו לקעקע את חיינו” (‘לפנים מן החומה’, עמ’ 16). אפשר כי נתכוון בכך לחיפושם של פרויד ויונג אחר פשר הסמלים. אומר על כך עגנון: “ואין המעשה מתחלף בפרושים ואינו משתנה בבאור הטעמים, שאינם אלא סברות, שנוהגים להשיב כדי להתחכם בדיבורים בעולם על המקרים שאין להם פתרון ועל המעשים שאין להם מנחם”. (‘עדו ועינם’, עמ’ שצה). ובכל זאת הוא כותב בשפת סמלים: “ולא אוכל שאת את הסמלים שפוערים את פיהם לקבל חוקים לבלי חוק. ואולם עתה, בצרת נפשי התחפשתי והלכתי אל הסמלים” (‘לפנים מן החומה ‘ עמ’ 49).
ולא רק עגנון, אלא גם קפקא, בורחס, ברונו שולץ ואחרים – כתבו כתיבה שבה החלום והמציאות חד הם.

חלום בספור הוא גם תחבולה של יצירת מתח בספור. אבל לא במובן הפשטני אלא במובן רחב יותר. החלום בספור הוא דרך להראות לקורא את פנימיות הנפש של הדמות, ומה מפעיל אותה. אולם כפי שהחלום אמור לפעול על החולם גם מבלי הבנתו, כך החלום אמור לפעול על הקורא בלי הבנתו. החומרים הלא-מודעים של הדמות החולמת מדברים-משוחחים נפגשים עם הלא-מודע של הקורא. זו ברית סמויה בין הסופר הדמות והקורא, ששותפים לחלום .

למאמר המלא:

pdf pic

זמן שינה

דרורית גור–אריה [1]

המאמר פורסם בקטלוג התערוכה “נדודי שינה” שנערכה בתחילת 2009 במוזיאון פ”ת [2]

בסיפור האגדה המפורסם, הידעונית הטובה – שברכתה להולדת היפהפייה הנרדמת עודנה שמורה עימה – ממירה את קללת המוות שהוטלה עליה בגורל מר לא פחות: שינה עמוקה בת מאה שנה. עם הנסיכה המקוללת נרדמת ממלכה שלמה, ורק סבכת הקוצים המקיפה את הארמון צומחת לפתע ומכסה על הישֵנים כשמיכה גדולה ומגוננת. איש לא נכנס ולא בא בשערי הארמון, עד שכעבור מאה
שנה נקלע למקום בן המלך הצעיר… וכל השאר כבר סופר עד עצם היום הזה.

השינה היא כעריסה חמימה בתחומי העצמי, צורך ביולוגי חשוב וחיוני, ובה– בעת הרי היא כצלילה אל האופל, משכנם של האימה והסיוט, זמן חטאי הלילה ותשוקותיו, זירתם של מוכי ירח ורוקמי חלומות. השינה היא זמן מבוקע ומפולש לחסרי בית, התרים מדי לילה אחר מפלט ארעי במיטת המרחב הציבורי. בעיני רבים, מוכי נדודי שינה, היא רגעי חסד ספורים – שינה טרופה ברשת סימולטאנית חדשה, שבה המרחב הפיזי מאבד את ממשותו וקורס אל תוך ממד הזמן, מְהפך סדרי יום ולילה, יוצר רצף בלתי מתוחם המציע יממה כוזבת מול מסכים מרצדים. ל”כורי הפחם החדשים”, עובדי היי–טק למיניהם המנצלים כל רגע אפשרי ל”ניקור” ברכבת התחתית, במטוס, במכונית בדרך לעבודה או בחזרה הביתה באישון ליל, השינה השלווה הייתה למושא כמיהה. ברוכים הבאים אל מפתנה של אינסומניה, מלכת הזמן העכשווי; שלום לסופרי כבשים בלילות לבנים, אלה ששעונם הביולוגי משמיע רק צלצולים חורקים.

[1] דרורית גור אריה הינה מנהלת ואוצרת ראשית במוזיאון פתח תקוה לאמנות, חוקרת ואוצרת התערוכה Sleep של אנדי ורהול . המאמר מועלה באתר תורת החלומות בהסכמתה האדיבה.

[2] נדודי שינה Insomnia
תערוכה בינלאומית שבחנה את תופעת נדודי השינה בעידן העכשווי מהיבטים שונים ( נמשכה עד מרץ 2009 ).
נדודי שינה ומגוון התופעות הקשורות לזמן שינה,עמדו במרכז התערוכה, שבחנה את ההתמודדות עם חווית השינה בעידן העכשווי, מהיבטים פסיכולוגיים, פילוסופיים ותרבותיים.

למאמר המלא:

pdf pic

בלי מילים:

fish-castle

ציור של אוסו באיו מתוך “המדריך לשימוש מעשי בדמיון היוצר”
נשלח למערכת “תורת החלומות” ע” י הציירת
www.metaplim.co.il/osobayo

האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית

ת.ד. 1978 רמת השרון מיקוד: 47119
טלפקס: 03-5492793
כתובת אי-מייל: iapp@bezeqint.net
אתר האגודה: http://www.iapp.org.il

ניתן להירשם ליום אחד בעלות 200 ש”ח

לחץ ל

פרטים על הכנס

********************

כנס: “בשבח החלום, בסבך החלום – פשר החלום מאה שנים אחרי…”
ב 10 – 11 במרץ 2011 יתקיים הכנס השנתי .
נושא הכנס:”בשבח החלום, בסבך החלום – פשר החלום מאה שנים אחרי…”
הכנס יכלול הרצאות מליאה מפי פרופ’ שמואל ארליך, דר’ רז אבן, דר’ דנה אמיר ופרופ’ דוד שולמן , סדנאות תיאורטיות (בהנחית יוסי טמיר, דבורה פלורסהיים, נתי פרי, אברמית ברודסקי, אודי בונשטיין ויעל מור) וסדנאות קליניות (בהנחיית חגית אהרוני, עידית ברק מלמד, דר’ איתמר לוי, נעמי ענר, נתי פרי ואברמית ברודסקי). כמו כן נחווה חוויה ייחודית של קבוצת “חלום קבוצתי” בהנחיית דר’ רובי פרידמן.
אנא רישמו לפניכם את תאריכי הכנס. פרטים נוספים וטפסי הרשמה יפורסמו בהמשך.

.
**

==