הסטוריה תורת החלום

פוסטים בארכיון של הנושא 'הסטוריה תורת החלום'


‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
רות נצר
“נוסעת בעלת לב צפור שחורה
שלך החיות החכמות המאכלסות את שנתך” (אלחנדרה פיזארניק)
המיתוס המרכזי של התרבות האנושית, ובעיקר של התרבות המערבית, הוא נצחון ואילוף החיה ואף הריגתה או הקרבתה. האל, המלך הקדמון והגבור – מתואר כמי שיכול לנצח את החיה הקדמונית ולשלוט בה. או כמי שמלווה על ידי חיה שהוא שולט בה והיא מסמלת את כוחו.
התודעה האנושית ביסודה מחייבת את ההמעטה, ההחלשה, ההגבלה ואף הגינוי של היסודות החייתיים-היצריים כי הם מסמלים את הכוח הלא-מודע המאיים להשתלט. התודעה נבנית על ידי חיזוק כוח השליטה של התודעה על פני היצרים בנפש. בתרבויות המערביות החיה כמסמלת את היצרים הגופניים נחשבת לנחותה. הבטים רבים של הגוף נחשבים טמאים; אברי ההפרשה, וכן הפרשות הגוף, ודם המחזור. ההבחנה ביהדות ובתרבויות קדומות אחרות, בין חיה טמאה וטהורה, היא אחת הדרכים להבחין בין היסוד המאיים לבין היסוד החיובי של החיה. טקסי טהרה שקשורים בגוף מסייעים לקבל את הגופני ולנטרל את איכותו השלילית.
חיות מסמלות במיתוסים, אגדות וחלומות את ההבטים האינסטינקטיביים-דחפיים-יצריים-גופניים-תחושתיים הבלתי מודעים שלנו ששייכים לממלכת הגוף. פרויד כינה אותם ‘איד’, ויונג כינה אותם ‘צל’, ואיתם באנו לעולם. הנטיה היא להתייחס אל ‘האיד’ וה’צל’ כשליליים, אף כי בממלכת טבע הנפש דבר אינו טוב או רע מלכתחילה.

לחץ להורדת המאמר


המימדים  האישיים והחברתיים של החלום
ד”ר גילה עפר
הרצאה לפני האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
קשה להמעיט בקסם של חלומות. עולם שלם וקסום. חלומות הם בין החוויות הכי פרטיות של האדם. לבד בלילה, עטוף בשנתו, החולם מעלה יצירות מופלאות ומורכבות מתוכו, שרובן נשכחות (95% מהחלומות נשכחים) וחלק קטן מהם נשאר בזכרוננו. את חלקם קשה אפילו לתאר במילים, קשה לתקשר אותם אפילו לעצמנו.קשה לתאר את הדימויים והתמונות השונות והמשונות. לעתים אנחנו נדהמים מיופים, לעתים נרתעים בפחד ובהלה, לעתים רוצים לשמור לעצמנו ולעתים משוועים לספר לאחר. החלומות משקפים את היכולת המופלאה של הנפש להגיע למחוזות יוצאי דופן של הדמיון.

להמשך קריאה

  • על חלומות בספרות ושירה / רות נצר
  • זמן שינה / דרורית גור–אריה
  • רות נצר / ‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
  • שיטות מחקר הפולקלור בפרוש חלומות / ד”ר רוית ראופמן
  • התבטאות הקשר הטיפולי בחלומות המטפלים/ פרופ’ תמר קרון
  • כל הזכויות שמורות למחברת. המאמר נשלח למערכת באדיבותה.
    חלומות במקרא ומוטיב הבחירה
    מאת – רות נצר ©

    מבט פסיכולוגי על הבחירה

    א. חלומות במקרא ומוטיב הבחירה.

    “כי אתה בחרתנו מכל העמים,
    …אלוהי האבות, ידענו
    שאתה בחרתנו מכל הילדים,
    אהבת אותנו ורצית בנו.
    שאתה בחרתנו מכל הילדים
    להרֵג מול כסא כבודך”.
    (אלתרמן, 1942)

    “אחת דִבֵּר אלוהים שתים זו שמעתי” (תהלים. ס”ב. יב)

    “אי-מי קרא לי שמע / אי-מי קרא בשמי. /מה? מי? // עֵלי אמר: שוב שכב / עֵלי אמר: לשווא. / עֵלי אמר: אין חזון, כי כהתה עיני. // אך שוב קורא לי: שמע. / אך שוב קורא בשמי. / איכה אען: הנני!? // …וכבר רובץ היקום בי, פצוע כשקיעה / בין פגרי עננַי. / ידעתי הנה יבוא יהוה…// אך הנה שואג יקום. / הנו כואב ורן / ובמזרח האדום אצבע לי קוראה // דַבֵּר יהוה כי שומע עבדך” ( שלונסקי. התגלות)

    בנסיון להביט במבט פסיכולוגי על חלומות המקרא מתעוררות שאלות ודילמות אחדות:
    – לָמָה החלומות האלה מובאים? לְמָה נועדו? את מי הם משרתים? – ושל מי החלומות האלה לעזאזל? מי חלם אותם?
    – מיהו כותב המקרא? האם אדם אחד כתב את המקרא ואלו חלומותיו? או שמא אלו חלומות של כותבים אחדים?
    – האם החלומות במקרא נכתבו על ידי הלא-מודע של כותב המקרא או אולי על ידי חשיבתו המודעת של הכותב?

    אמנם נאמר במקורותינו ש’חלומות שווא ידברו’. אבל בחלומות המקרא, שרבים מהם חלומות ספר בראשית, יש התייחסות אל החלומות כאמת מוחלטת אלוהית שמנבאת את העתיד לבוא:
    חלום הסולם של יעקב – מבטיח-מנבא לו שבעתיד אלוהים ישמור עליו ויבחר בו כמנהיג העם, כפי שאכן היה.
    חלומות יוסף – מנבאים שאחיו ישתחוו לפניו,
    חלומות שרי פרעה מנבאים את גורלם – מי יחיה ומי ימות.
    חלומות פרעה – מנבאים את הבצורת העתידה.
    חלומות נבוכדנצאר מנבאים את מפלתו.
    החלום בספור גדעון מנבא את נצחון גדעון.

    בל נשכח שהחלום בטקסט ספרותי הוא גם המצאה ספרותית שנועדה לקדם את העלילה. והחלום בספור הוא גם תחבולה של יצירת מתח בספור. הוא חידה מוצפנת שמכניסה דרמה. החלום הוא גם דרך של המחבר, ובמקרה שלנו, של המחבר המקראי, ליצור את המגע עם המסתורין ועם תחושת התעלומה. כך נוצר מתח לקראת הפתרון של החידה – שהיא עלילת הספור. תחושות אלו מבוטאות היטב בדברי נבוכדנצאר שמקיץ מחלומו ואומר: “ותִפָּעֵם רוחי לדעת את החלום”. יש כאן התפעמות רגשית ודחף לידיעה כאחת.
    מנקודת מבט של חלום בספור, החלום הוא דרך להראות לקורא את פנימיות הנפש הפועלת; להראות את קיומו של תהליך נפשי נסתר לא-מודע שמניע את הארועים ואת הדמות, תהליך לא מודע שיוצר את עלילת נפש החולם ואת עלילת הספור כאחת. גם אם אנחנו לא מבינים את פשר החלום בספור, ובדרך כלל אנחנו לא מבינים, התחושה של איזו שהיא שכבה תת-קרקעית שמלווה אותנו, ומוסיפה ממד עומק לספור.
    מנקודת מבט פסיכולוגית החלום הוא השפה של הלא-מודע, ואנחנו רואים את החלום לא כמנבא של העתיד שכבר נקבע מראש, אלא כמשקף אמת פנימית עכשווית של החולם – את הפחדים והמשאלות שנובעים מהעבר ואת ההכוונה של התפתחות הנפש לקראת הבשלת מגמות אפשריות פוטנציאליות בתוכה.

    (המשך…)

    הניתוח הכמותי של תוכני חלומות
    מאת: דקל שלו

    מתוך : הספו מאה שנים של חלומות שראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ע”ש חיים רובין

    dekel

    ב־1953, בדיוק בשנה שבה פרסמו אסרינסקי וקלייטמן את מאמרם רב־ההשפעה על תנועת עיניים בשינה, פרסם הפסיכולוג קלווין הול מאמר חשוב אחר, שהיה לאחת מאבני היסוד של גישה פסיכולוגית חדשה לחלומות, הגישה האמפירית־קוגניטיבית. גישה זאת ראתה בחלומות צורה של קוגניציה (חשיבה), שאותה ניתן להבין לטענתה רק באמצעות מחקר אמפירי — מחקר שמטרתו הראשונית היא איסוף נתונים, ולא פיתוח תיאוריות. בניגוד לגישה הפסיכואנליטית ולגישה הפסיכופיזיולוגית, שאספו דיווחי חלומות מאנשים בודדים (ממטופלים במסגרת טיפול נפשי או מנבדקים מעטים במעבדת השינה), הגישה האמפירית־קוגניטיבית דגלה ביצירת בסיס נתונים רחב ככל האפשר, בסיס נתונים שיכלול אלפי דיווחי חלומות, מאוכלוסיות ומחברות שונות, וטענה שרק לאחר שיצטברו די נתונים ניתן יהיה להציע להם הסבר.

    שיטת הול וּואן דה־קסטל

    האתגר המרכזי שבבניית מאגר נתונים רחב לגבי החלומות הוא אירגון המידע הנאסף ממאות — ואפילו מֵאַלְפֵי — דיווחי חלומות, באופן שיאפשר לקבוע מהם תוכניהם ומאפייניהם. לשם כך יש צורך בשיטת קידוד כמותית, על פי מספר רב של קטגוריות. השיטה המקובלת ביותר להשגת מטרות אלה היא שיטת הול וּואן דה־קסטל, שהוצגה בספרם מ־1966,1 ושימשה מאז בעשרות מחקרים.
    הקידוד של דיווחי החלומות נערך על פי עשר קטגוריות:2 1. דמויות; 2. אינטראקציות חברתיות; 3. פעילויות; 4. התרחשויות של מזל רע ושל מזל טוב; 5. הצלחות וכישלונות; 6. רגשות; 7. תפאורות ואובייקטים; 8. מרכיבים תיאוריים; 9. מרכיבים מהעבר; 10. אוכל ואכילה. לכל אחת מעשר הקטגוריות הללו מוגדרים כמה ערכים אפשריים, והקידוד נעשה על פי כללים הקובעים באיזה מקרה יש לייחס לתוכן החלום ערך כזה או אחר.

    לקריאת הפרק השלם

    pdf pic

    דקל שלו נמנה על סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, ואחראי על קורסים בפסיכולוגיה. במסגרת עבודתו עסק בכתיבה ופיתוח של חומרי למידה של האוניברסיטה הפתוחה בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובפסיכולוגיה של הדימיון והחלום.
    ספרו מאה שנים של חלומות ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ע”ש חיים רובין
    בשנת 2009. עוד פרטים על הספר ניתן לראות באתר ההוצאה:
    www.taupress.tau.ac.il

    Dreaming, Vol. 13 No. 4, June 2003.

    Personal Problem-Solving Using Dream Incubation: Dreaming, Relaxation, or Waking Cognition?
    Gregory L. White and Laurel Taytroe

    תמצת את המאמר: עידן נוני (בוגר החוג לפסיכולוגיה)

    טכניקות של דגירת חלומות (Dream Incubation) עובדות באמצעות ריכוז והפניית הקשב לבעיה ספציפית זמן קצר לפני השינה בציפייה שתהליכי חלימה קוגניטיביים או רגשיים ישפיעו בדרך שתסייע להגעה לפתרון הבעיה

    לתיאור השיטה בתקופה הקדומה ראו:

    חלומות אינקובציה והזמנת חלום בעולם העתיק

    החוקרים מציגים מחקרי עבר שנעשו על דגירת חלומות והצביעו על בעיות של תוקף פנימי בשל אי בחינת מספיק משתנים אפשריים, לדוגמא האם השפעה על פתרון בעיה נעשתה בזכות דגירת החלום עצמה או בזכות קוגניציה בזמן ערות, שהרי יש לה השפעה על תוכן החלום.

    (המשך…)

    מאמר מאת : רות נצר

    המיתוס המרכזי של התרבות האנושית, ובעיקר של התרבות המערבית, הוא נצחון ואילוף החיה ואף הריגתה או הקרבתה. האל, המלך הקדמון והגבור – מתואר כמי שיכול לנצח את החיה הקדמונית ולשלוט בה. או כמי שמלווה על ידי חיה שהוא שולט בה והיא מסמלת את כוחו.

    התודעה האנושית ביסודה מחייבת את ההמעטה, ההחלשה, ההגבלה ואף הגינוי של היסודות החייתיים-היצריים כי הם מסמלים את הכוח הלא-מודע המאיים להשתלט. התודעה נבנית על ידי חיזוק כוח השליטה של התודעה על פני היצרים בנפש. בתרבויות המערביות החיה כמסמלת את היצרים הגופניים נחשבת לנחותה. הבטים רבים של הגוף נחשבים טמאים; אברי ההפרשה, וכן הפרשות הגוף, ודם המחזור. ההבחנה ביהדות ובתרבויות קדומות אחרות, בין חיה טמאה וטהורה, היא אחת הדרכים להבחין בין היסוד המאיים לבין היסוד החיובי של החיה. טקסי טהרה שקשורים בגוף מסייעים לקבל את הגופני ולנטרל את איכותו השלילית.

    חיות מסמלות במיתוסים, אגדות וחלומות את ההבטים האינסטינקטיביים-דחפיים-יצריים-גופניים-תחושתיים הבלתי מודעים שלנו ששייכים לממלכת הגוף. פרויד כינה אותם ‘איד’, ויונג כינה אותם ‘צל’, ואיתם באנו לעולם. הנטיה היא להתייחס אל ‘האיד’ וה’צל’ כשליליים, אף כי בממלכת טבע הנפש דבר אינו טוב או רע מלכתחילה.

    לכן כפיצוי על עמדה זו הופיעו הספורים שמשיבים לחית הגוף את ערכה: באגדות ארופאיות פעמים רבות החיה שהאדם פוגש היא מורת הדרך שלו. היא מראה לו את הדרך. יש שעליו ללמוד לקבל את החיה עם החלקים הדוחים שבה, כדי שיתגלה אופיה האיכותי. כך בספור ‘הנסיך צפרדע’, שבו על הנערה לנשק את הצפרדע ואז הוא מתגלה כנסיך. וכן באגדה ‘החיה והיפה’, שבה מה שנראה ככעור וחיתיות נגאל בזכות האהבה. זו הטרנספורמציה האלכימית של היסוד הנחות של החיה ליסוד הנעלה שבה. בפעמים אלה החיה מסמלת את יסוד הצל של האדם שהוא לומד לחיות איתו בשלום ולגלות את סגולותיו המיטיבות.

    לקריאת המאמר

    אנו ישנים ולבנו ער – מפת הדרכים של פרויד /

    ד”ר רות גינזבורג

    המאמר ראה אור כמבוא לתרגום החדש של ד”ר רות גינזבורג

    לספר “פירוש החלום” של פרויד (עם עובד, 2007) ©

    נשלח למערכת “תורת החלומות והחלימה” ע”י הוצאת “עם עובד” ©

    ומפורסם כאן בהסכמתה האדיבה של המחברת

    אנו ישנים ולבנו ער – מפת הדרכים של פרויד

    ב– 6 במאי 1977 קבעה עיריית וינה לוח זיכרון על קיר הבית בבלווי (Bellevue)

    שבו נהג זיגמונד פרויד לבלות מדי פעם את חודשי הקיץ עם משפחתו. על הלוח

    נקבעו המילים שניסח הוא עצמו במכתב ששלח מאותו בית שנים רבות לפני כן,

    ב– 12 ביוני 1900 , לידידו הקרוב וילהלם פליס: “האם אתה מאמין, בעצם, שיום

    אחד ניתן יהיה לקרוא על לוח שיש הקבוע על קיר הבית:

    כאן, ב– 24 ביולי 1895 , נגלה סוד החלום לד”ר זיגמ. פרויד?”

    והוא מוסיף: “לפי שעה הסיכויים לכך קלושים.” (1)

    (המשך…)

    Next Page »