חלומות בלהה

פוסטים בארכיון של הנושא 'חלומות בלהה'


  • על חלומות בספרות ושירה / רות נצר
  • זמן שינה / דרורית גור–אריה
  • רות נצר / ‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
  • שיטות מחקר הפולקלור בפרוש חלומות / ד”ר רוית ראופמן
  • התבטאות הקשר הטיפולי בחלומות המטפלים/ פרופ’ תמר קרון
  • על הסוד של הפסיכותרפיה

    בספר: מעבר למראה הריקה –

    מילים ותמונות מהקליניקה הפסיכולוגית ומחוצה לה

    מאת ד”ר ארנון לוי

    ***************
    פרק אחד-עשר
    הפיצול בין טוב לרע
    “כהרף עין ישקע איש בעצבת. רגע ישיר ברוב גיל וכהרף עין כאבל יקונן”.
    עלילות גילגמש
    ****************************************************

    הפיצול בין טוב לרע והתייחסותנו הערכית אליהם הם מהיסודות החשובים ביותר של כל תרבות אנושית. קשה להגזים בחשיבות של דיאלקטיקה זו בתפישת העולם ובתפישת העצמי של כל אחד מאיתנו….
    *******************************************************
    … שיר הכירה ופיתתה גברים רבים בחייה.
    “פעם הייתי בתולה חסודה, ומפוחדת. היום אני מתה להשכיב בחורים”,
     אמרה לי בתחילת הטיפול. “היו תקופות שבהן פיתיתי גברים בצורה מטורפת, רציתי להכיר מבפנים את עולמם של אותם יצורים מופלאים, להיכנס לעולמם, לעבָרם, לראות כמה הם מושלמים. היה לי חשוב לגרום להם להעריץ אותי. שיבינו את הייחוד שלי ואת החוכמה שלי. למעשה, רציתי להבין את עצמי דרכם. כאשר נתקלתי בגבר שעונה על הנתונים האידאליים, הייתי תוקפת אותו במתקפת פיתוי שהוא לא היה יכול לעמוד בה. עד לכניעתו הייתי לילית המפתה. ברגע הכניעה, ברגע שהוא היה נופל פגוע בחיצו של ארוס, איבדתי בו עניין לחלוטין; איך אני יכולה למצוא עניין באותו פתי שמעריץ אותי ומכבד אותי?”.
    כאשר לא נענו לחיזוריה, התעוררה אצל שיר תוקפנות קשה כלפי הגבר, מושא הפיתוי. בתגובה על חוסר הערצה מצד אחד מידידיה אמרה לי באחד הטיפולים: “איך הוא מעז לדחות אותי?! אני נראית מצוין, ממשפחה טובה, יש לי תואר שלישי, ניסיון חיים, דירה ומכונית. הוא, לעומת זאת, קטן ועגלגל, ביישן ומלא מעצורים ומתאים לעובדת סוציאלית מושבניקית ומלאת חצ’קונים”.
    הפנטסיה של שיר להיות מוקפת כמה גברים מושלמים שיעריצו אותה על חוכמתה הייתה כמובן בלתי ניתנת למימוש, שהרי מיד עם גילוי כבוד והערכה כלפיה היא הייתה מאבדת עניין והופכת לשוות נפש כלפיהם. זאת ועוד: כיצד ייתכן, היא שאלה את עצמה, שאותם גברים יעריכו אותה שעה שבמעמקי הווייתה היא חשה חוסר ערך עצמי מוחלט.
    התייחסותה הדו-ערכית של שיר לדמות הגבר ותפישתו כדמות אידאלית מסתורית שהיא חייבת לכבוש על-ידי פיתוי מיני ובו זמנית – כדמות שמעוררת דחייה ושאט נפש, מצאו ביטוי ביחסיה הטיפוליים איתי. שיר הייתה מופיעה לפגישות בלבוש פרובוקטיבי וחושפני, מתיישבת בכורסה בתנועות חתוליות ולעיתים אף מדברת בקול עמוק ומלטף. עם זאת היא הייתה מאחרת באופן קבוע לפגישות, מעירה בעוקצנות על כך שאני נפגש איתה רק לשם רווח כספי ומזכירה ללא הרף כיצד חברתה הטובה מרצה מאוניברסיטה בארצות הברית שילמה סכומי עתק ל”שרינק” שלה, ולאחר כמה שנות טיפול הוא הוסיף אגף חדש לווילה שלו שמומן בסכומים שהרוויח ממנה.
    ואולם בטיפול היו גם מצבים קשים הרבה יותר. במצבים היפנוטיים עלו סיוטים שחזרו וביעתו אותה בלילות, ובהם היו תולעים חומות דוחות ובעלות ראש אנושי זוחלות בין רגליה. הן היו מחוספסות וחכמות, ואילו היא לא יכלה להימלט מהן. שיר סבלה גם מסיוטים שבהם עדת כלבים שחורים ואימתניים תקפה אותה וניסתה לנשוך אותה באיבריה האינטימיים. “אלה הם הגברים”, אמרה ברגע של תובנה. “הם מנסים לזהם אותי בתאווה שלהם. אני נזכרת באדם הראשון שעשה את זה. אני לא מעיזה לבטא את שמו. אני נזכרת שחלמתי לפני הרבה שנים כיצד הוא תופס בשדי ומניח את ידי על איבר מינו. בחלום הוא הופך לכלב מהסוג של הנקניק החמוד והמטופש שעושה לי מניפולציות ומנסה לקנות את ליבי, הוא רוצה ממני משהו, וכשאני מתחילה להתייחס אליו, הוא מתחיל לעופף. פניו משתנות פתאום והופכות מרושעות ומאיימות ומתבוננות בי במבט מאשים ואיום. אני מתעוררת בצריחה, וגופי מכוסה זיעה קרה”.
    הקונפליקט העמוק של משיכה-דחייה/הערצה-תיעוב כלפי גברים וההפרעות בזהותה המינית והעצמית של שיר התבטאו בחלום ציורי ומקסים שתיארה: “הייתי בעיירה קטנה ושקטה כמו עיירה שוויצרית של ימי הביניים. השמים התקדרו והאפילו, והייתה תחושה של הוריקן מתקרב. תחושה של ציפייה הייתה תלויה באוויר, ונפוצה שמועה שמחכים לשטן. ציפיתי למפגש. רציתי שהשטן ימֵס אותי בעונג, אך גם פחדתי והכנתי את עצמי למנוסה. פתאום הוא הופיע ועורר בי רטט של השתאות: השטן היה אישה בלונדינית ענוגה בעלת שיער גולש, יפה ולא מפחידה, מרחפת באוויר כשהיא לבושה בתחרה לבנה, כמו רוח רפאים ענוגה וקסומה. לא עמדתי במתח ונמלטתי בכרכרה רתומה לשישה סוסים אבירים שהמתינה לי”.
    באחת הפעמים שבהן הייתה נתונה בהיפנוזה, התעוררה ביתר שאת שאיפתה של שיר לפיתוי גברים כדרך לשלוט בהם, אך בו זמנית התבטאה סלידתה העמוקה ממין. בתחילת הטרנס היא הרגישה את איברי גופה מתארכים ונעשים אציליים כאלה של דוגמנית צמרת. גופה נעשה לבן וזהוב מעט, ושערה נעשה זהוב וחלק כשׂער נימפה. “בעצם”, צחקקה שיר במבוכה, “אני נימפת ים. העור חלק ולבן כחלב, השפתיים אדומות וקטנות, ויש לי זנב של דג. אני בת-ים טהורה וצחורה. תמיד חלמתי להיות אלוהית, טהורה וחסרת מיניות. הדחפים המיניים החזקים שהסעירו אותי מגיל צעיר והגברים המסואבים שניסו תמיד לטמא אותי בתאוותם גרמו לי לשנוא את עצמי, אבל בראש וראשונה לשנוא אותם. אבל אני גם מעריצה אותם ומרגישה שאני זקוקה להם, כי רק דרכם אוכל להכיר את החלקים הפנימיים שבתוכי. אני מבולבלת לגמרי”, אמרה. “לפעמים”, הוסיפה ואמרה, “כשטוב לי ואני מאושרת, אני מתעוררת בבוקר עם חיוך עייף ומאושר ומרגישה כאילו הגוף שלי הוא תיבה מלאה אבני חן. אני חושבת על הדברים הנפלאים שאעשה בחיי ורואה את עצמי בחדר מלא תיבות. אבל כשאני מרגישה גרוע, אני מתעוררת אל תוך בוץ סמיך של ייאוש שחור ורואה את עצמי בבית ישן מלא עכברים, שקועה במים עכורים שיש בהם דגים מגעילים”. מטפורה יפה מזאת לפיצול בין טוב לרע קשה למצוא.

     

    לקריאת פרקים נוספים מהספר

    מתוך פרק 6  בספר: הלא מודע במדע ובפסיכואנליזה

     

     

     

     

    לפרשת הולדתו הדדוקטיבית של יצר המוות

    להורדת המאמר המלא

    בפרק זה אחשוף את ההתעלמות המתמשכת של הפסיכואנליזה מהקושי

    שבהתאמת חלומות הזוועה והחלומות הפוסט-טראומטיים החוזרים ונשנים

    למסגרת של תורת היצרים הפרוידיאנית. התעלמות זו, שהיא בבחינת לקונה,

    חסמה את הזרימה המדעית וגרמה לשרשרת של קשיים בהבנת מנגנון החלומות,

    הטראומה הנפשית, הנירוזה הטראומטית והחרדה. תופעה חריגה אחת – חלום

    הזוועה – יצרה עיכוב מדעי התפתחותי בעל משמעות בתורה הפסיכואנליטית.

    על פי תורת היצרים החדשה של פרויד תפקידו של הטנטוס, הלא הוא יצר

    המוות, נובע משורה של סיבות מדעיות קליניות שהוא מפרט במאמרו ‘מעבר

    לעקרון העונג’. כפי שאראה להלן, הטנטוס ממלא כאן תפקיד של מיתוס מדעי.

    מטרתו הבלתי מודעת היא לפתור באמצעות deus ex machina את המבוכה

    סביב החשש לשלמותה של תאוריית היצרים. הכתם העיוור סביב חלום הזוועה

    הפוסט-טראומטי גרם ליצירת מיתוס מדעי שמטרתו לשמור על תאוריה שאיימה

    להתרסק בגלל אי-יכולתה להסביר תופעה מדעית חריגה.

    עד 1920 התבססה התאוריה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית על תורת יצרים

    מוניסטית שביסודה מונח עקרון העונג. הליבידו, כפי שפרויד כינה את היצריות

    עד אז, הוא המנוע של חיי הנפש וממנו נגזרות פעולותיה. שנת 1920 מבשרת

    מפנה חד בתורתו של פרויד. מעתה ואילך תתבסס על שני יצרים: יצר החיים,

    הארוס )כפי שמכונה מעתה הליבידו(, המייצג את עקרון העונג, ויצר המוות,

    הטנטוס, המייצג את ההרס והחידלון. פרויד היה קלינאי והאמין שהתאוריות שלו

    נגזרות מן ההסתכלות הקלינית ואמורות לשקף אותה, אך האם השינוי התאורטי

    בתורת היצרים אכן נובע מהסתכלות קלינית וממלא צרכים קליניים?

    בפרק זה מתוארת צמיחתו של יצר המוות אל תוך תורת היצרים כמיתוס. מה

    הביא את פרויד לשנות את תורתו?

    לפרק המלא:

    לפרשת הולדתו הדדוקטיבית של יצר המוותח

    על אודות:

    ד”ר יהויקים שטיין הוא פסיכואנליטיקן ופסיכיאטר, מורה ומדריך במכון הישראלי לפסיכואנליזה ועמית מחקר במכון פרויד, האוניברסיטה העברית בירושלים.

    ספר נוסף מפרי עטו “החלילן מוינה” 2003.

     

     קישור למידע על הספר באתר ההוצאה:

    http://www.magnespress.co.il/website/index.asp?category=200&id=2577

      

    הוצאת ספרים מאגנס


    זמן שינה

    דרורית גור–אריה [1]

    המאמר פורסם בקטלוג התערוכה “נדודי שינה” שנערכה בתחילת 2009 במוזיאון פ”ת [2]

    בסיפור האגדה המפורסם, הידעונית הטובה – שברכתה להולדת היפהפייה הנרדמת עודנה שמורה עימה – ממירה את קללת המוות שהוטלה עליה בגורל מר לא פחות: שינה עמוקה בת מאה שנה. עם הנסיכה המקוללת נרדמת ממלכה שלמה, ורק סבכת הקוצים המקיפה את הארמון צומחת לפתע ומכסה על הישֵנים כשמיכה גדולה ומגוננת. איש לא נכנס ולא בא בשערי הארמון, עד שכעבור מאה
    שנה נקלע למקום בן המלך הצעיר… וכל השאר כבר סופר עד עצם היום הזה.

    השינה היא כעריסה חמימה בתחומי העצמי, צורך ביולוגי חשוב וחיוני, ובה– בעת הרי היא כצלילה אל האופל, משכנם של האימה והסיוט, זמן חטאי הלילה ותשוקותיו, זירתם של מוכי ירח ורוקמי חלומות. השינה היא זמן מבוקע ומפולש לחסרי בית, התרים מדי לילה אחר מפלט ארעי במיטת המרחב הציבורי. בעיני רבים, מוכי נדודי שינה, היא רגעי חסד ספורים – שינה טרופה ברשת סימולטאנית חדשה, שבה המרחב הפיזי מאבד את ממשותו וקורס אל תוך ממד הזמן, מְהפך סדרי יום ולילה, יוצר רצף בלתי מתוחם המציע יממה כוזבת מול מסכים מרצדים. ל”כורי הפחם החדשים”, עובדי היי–טק למיניהם המנצלים כל רגע אפשרי ל”ניקור” ברכבת התחתית, במטוס, במכונית בדרך לעבודה או בחזרה הביתה באישון ליל, השינה השלווה הייתה למושא כמיהה. ברוכים הבאים אל מפתנה של אינסומניה, מלכת הזמן העכשווי; שלום לסופרי כבשים בלילות לבנים, אלה ששעונם הביולוגי משמיע רק צלצולים חורקים.

    [1] דרורית גור אריה הינה מנהלת ואוצרת ראשית במוזיאון פתח תקוה לאמנות, חוקרת ואוצרת התערוכה Sleep של אנדי ורהול . המאמר מועלה באתר תורת החלומות בהסכמתה האדיבה.

    [2] נדודי שינה Insomnia
    תערוכה בינלאומית שבחנה את תופעת נדודי השינה בעידן העכשווי מהיבטים שונים ( נמשכה עד מרץ 2009 ).
    נדודי שינה ומגוון התופעות הקשורות לזמן שינה,עמדו במרכז התערוכה, שבחנה את ההתמודדות עם חווית השינה בעידן העכשווי, מהיבטים פסיכולוגיים, פילוסופיים ותרבותיים.

    למאמר המלא:

    pdf pic

    מאפייני חלומות ודפוסי התמודדות בקרב נפגעי טראומה

    מאת: ד”ר  גדי מעוז וליזו גבאי

    pdf pic

    לקריאת המאמר אונליין:

    (המשך…)

    ניתן להיכנס לבנק החלומות, ולהוסיף חלום משלכם

    http://www.dreamtheory.org/forumsm/