חלומות בעולם העתיק

פוסטים בארכיון של הנושא 'חלומות בעולם העתיק'


  • על חלומות בספרות ושירה / רות נצר
  • זמן שינה / דרורית גור–אריה
  • רות נצר / ‘החיות החכמות המאכלסות את שנתך’: על סמל החיה והחיה בחלומות
  • שיטות מחקר הפולקלור בפרוש חלומות / ד”ר רוית ראופמן
  • התבטאות הקשר הטיפולי בחלומות המטפלים/ פרופ’ תמר קרון
  • כל הזכויות שמורות למחברת. המאמר נשלח למערכת באדיבותה.
    חלומות במקרא ומוטיב הבחירה
    מאת – רות נצר ©

    מבט פסיכולוגי על הבחירה

    א. חלומות במקרא ומוטיב הבחירה.

    “כי אתה בחרתנו מכל העמים,
    …אלוהי האבות, ידענו
    שאתה בחרתנו מכל הילדים,
    אהבת אותנו ורצית בנו.
    שאתה בחרתנו מכל הילדים
    להרֵג מול כסא כבודך”.
    (אלתרמן, 1942)

    “אחת דִבֵּר אלוהים שתים זו שמעתי” (תהלים. ס”ב. יב)

    “אי-מי קרא לי שמע / אי-מי קרא בשמי. /מה? מי? // עֵלי אמר: שוב שכב / עֵלי אמר: לשווא. / עֵלי אמר: אין חזון, כי כהתה עיני. // אך שוב קורא לי: שמע. / אך שוב קורא בשמי. / איכה אען: הנני!? // …וכבר רובץ היקום בי, פצוע כשקיעה / בין פגרי עננַי. / ידעתי הנה יבוא יהוה…// אך הנה שואג יקום. / הנו כואב ורן / ובמזרח האדום אצבע לי קוראה // דַבֵּר יהוה כי שומע עבדך” ( שלונסקי. התגלות)

    בנסיון להביט במבט פסיכולוגי על חלומות המקרא מתעוררות שאלות ודילמות אחדות:
    – לָמָה החלומות האלה מובאים? לְמָה נועדו? את מי הם משרתים? – ושל מי החלומות האלה לעזאזל? מי חלם אותם?
    – מיהו כותב המקרא? האם אדם אחד כתב את המקרא ואלו חלומותיו? או שמא אלו חלומות של כותבים אחדים?
    – האם החלומות במקרא נכתבו על ידי הלא-מודע של כותב המקרא או אולי על ידי חשיבתו המודעת של הכותב?

    אמנם נאמר במקורותינו ש’חלומות שווא ידברו’. אבל בחלומות המקרא, שרבים מהם חלומות ספר בראשית, יש התייחסות אל החלומות כאמת מוחלטת אלוהית שמנבאת את העתיד לבוא:
    חלום הסולם של יעקב – מבטיח-מנבא לו שבעתיד אלוהים ישמור עליו ויבחר בו כמנהיג העם, כפי שאכן היה.
    חלומות יוסף – מנבאים שאחיו ישתחוו לפניו,
    חלומות שרי פרעה מנבאים את גורלם – מי יחיה ומי ימות.
    חלומות פרעה – מנבאים את הבצורת העתידה.
    חלומות נבוכדנצאר מנבאים את מפלתו.
    החלום בספור גדעון מנבא את נצחון גדעון.

    בל נשכח שהחלום בטקסט ספרותי הוא גם המצאה ספרותית שנועדה לקדם את העלילה. והחלום בספור הוא גם תחבולה של יצירת מתח בספור. הוא חידה מוצפנת שמכניסה דרמה. החלום הוא גם דרך של המחבר, ובמקרה שלנו, של המחבר המקראי, ליצור את המגע עם המסתורין ועם תחושת התעלומה. כך נוצר מתח לקראת הפתרון של החידה – שהיא עלילת הספור. תחושות אלו מבוטאות היטב בדברי נבוכדנצאר שמקיץ מחלומו ואומר: “ותִפָּעֵם רוחי לדעת את החלום”. יש כאן התפעמות רגשית ודחף לידיעה כאחת.
    מנקודת מבט של חלום בספור, החלום הוא דרך להראות לקורא את פנימיות הנפש הפועלת; להראות את קיומו של תהליך נפשי נסתר לא-מודע שמניע את הארועים ואת הדמות, תהליך לא מודע שיוצר את עלילת נפש החולם ואת עלילת הספור כאחת. גם אם אנחנו לא מבינים את פשר החלום בספור, ובדרך כלל אנחנו לא מבינים, התחושה של איזו שהיא שכבה תת-קרקעית שמלווה אותנו, ומוסיפה ממד עומק לספור.
    מנקודת מבט פסיכולוגית החלום הוא השפה של הלא-מודע, ואנחנו רואים את החלום לא כמנבא של העתיד שכבר נקבע מראש, אלא כמשקף אמת פנימית עכשווית של החולם – את הפחדים והמשאלות שנובעים מהעבר ואת ההכוונה של התפתחות הנפש לקראת הבשלת מגמות אפשריות פוטנציאליות בתוכה.

    (המשך…)

    Dreaming, Vol. 13 No. 4, June 2003.

    Personal Problem-Solving Using Dream Incubation: Dreaming, Relaxation, or Waking Cognition?
    Gregory L. White and Laurel Taytroe

    תמצת את המאמר: עידן נוני (בוגר החוג לפסיכולוגיה)

    טכניקות של דגירת חלומות (Dream Incubation) עובדות באמצעות ריכוז והפניית הקשב לבעיה ספציפית זמן קצר לפני השינה בציפייה שתהליכי חלימה קוגניטיביים או רגשיים ישפיעו בדרך שתסייע להגעה לפתרון הבעיה

    לתיאור השיטה בתקופה הקדומה ראו:

    חלומות אינקובציה והזמנת חלום בעולם העתיק

    החוקרים מציגים מחקרי עבר שנעשו על דגירת חלומות והצביעו על בעיות של תוקף פנימי בשל אי בחינת מספיק משתנים אפשריים, לדוגמא האם השפעה על פתרון בעיה נעשתה בזכות דגירת החלום עצמה או בזכות קוגניציה בזמן ערות, שהרי יש לה השפעה על תוכן החלום.

    (המשך…)

    החלום במחשבה המיסטית – חירות הפירוק והצירוף

    מאת:  פרופ רחל אליאור

    מציאות במבחן הבדיון
    החלום במחשבה המיסטית – חירות הפירוק והצירוף

    הספרות המיסטית היהודית שראשיתה בשלהי העת העתיקה, המשכה בימי הביניים ובתקופת הרנסנס ואחריתה בעת החדשה, מבוססת במידה לא מבוטלת על חלומות, חזיונות, מראות, גילויים וצפיות בחלום ובהקיץ. חלומות וחזיונות מפורטים, הנתפשים כגילויים מעולמות עליונים, מובאים בשלהי העת העתיקה בספר ‘חנוך’-א (החבשי), ב’חנוך’-ב (הסלאבי), ב’צוואת לוי’, ב’ספר היובלים’ ב’מגילה החיצונית לבראשית’ ובחיבורים שונים בספרות הכוהנית שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה ובמקבילותיה בספרות החיצונית, שם הם מכונים “מחזה קדש בשמים”, “חזון” “חלום”, “מראות הלילה” “ופתיחת השמים”.

    להורדת  המאמר המלא

    pdf pic

    לקריאת המאמר אונליין:

     

    אם לא עולה אוטומטית אפשר לרענן את הדף – או ללחוץ כאן

    GDE Error: Unable to load profile settings
    עיבוד של מאמר שפורסם ב: “מגוון דעות והשקפות על החלום בתרבות ישראל”, (עורך ד’ כרם), ה, האגף לחינוך התיישבותי (תשנ”ה): 63-79

    פרופ’ רחל אליאור היא ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
    בין תחומי המחקר שפרופסור אליאור עוסקת בהם: ההיסטוריה של המחשבה היהודית – ראשית המיסטיקה היהודית, מגילות ים המלח, ספרות ההיכלות; קבלה – ראשית התקופה המודרנית, משיחיות, שבתאות, חסידות, פראנקיזם; נוכחותן והעדרן של נשים בתרבות ובמסורת הדתית של היהדות, ההיסטוריה של החירות; מקורות מסורתיים של יהדות חילונית – זהות, לימוד, ביקורת ויצירתיות.

    מריזה קדר

    א.   תפיסת החלום בעולם העתיק ותפקידו בתהליך הריפוי

    ב.   על טבעם של חלומות- התפיסה היונגיאנית מול הפרוידיאנית

    עריכה : אנאלו ורבין

    תפיסת החלום בעולם העתיק ותפקידו בתהליך הריפוי


    בזמן העתיק נתפס החלום כמסר מן האל. בכל המסורות העתיקות שנמסרו לנו הופיעו חלומות והובע הצורך להבין את המשמעות ואת המסר שלהם.
    כך, במיתוס הבבלי העתיק מבקש גילגמש מאמו לפרש את חלומותיו. ואוטנאפישתים, ה”נוח” הטרום תנ”כי, מקבל בחלומו אזהרה מן האלים על המבול שיבוא.
    בתנ”ך – חלום יעקב בבית אל (בראשית כ”ח, י”ב-ט”ו), מייצג בצורה ציורית את מהותו של החלום כדרך לאלוהים. חלומותיהם של יוסף, של פרעה ושל נבוכדנצר ידועים לכל עם פירושיהם. בתנ”ך אני מוצאים גם חלומות פחות ידועים כמו חלומו של אבימלך, מלך גרר, בו אלוהים מזהיר אותו ששרה היא אשת איש ואל לו לקחת אותה לאישה (בראשית כ, ג).
    וכך בשמואל א’ כ”ח, ו, שאול המלך מבקש תשובה מאלוהים בחלומות, או באורים, או בנביאים, אך התשובה לא באה. בספר איוב, ל”ג, י”ד, מדגיש אליהו כמה החלומות חשובים כמסר מן האל: “כי באחת ידבר אל ובשתיים לא ישורנה: בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב: אז יגלה אזן אנשים: ובמוסרם יחתום.”

    בתנ”ך ובמיתוסים מוזכרים גם “חלומות שווא”, כלומר, שהמסרים של החלום עלולים להיות שקריים: ירמיהו כ”ג, ל”ב, וזכריה י, ב, מזהירים את העם בפני נביאים שמנבאים חלומות שקריים שאלוהים לא שלחתם ושלא יועילו. לעומת זאת בפרק ב’ של האיליאדה שולח האל עצמו, זאוס, חלום שווא לאגממנון, המבטיח לו, בדמותו של היועץ האמין והוותיק נסטור, ניצחון מידי על טרויה.

    במיתולוגיה היוונית על פי הומרוס, היפנוס (אל השינה) ותאנטוס (אל המוות), הם אחים תאומים. על פי היזיודוס הם בני הלילה והם שייכים להרהורי הלילה יחד עם זקנה, קינאה, סכסוך, גורל, גזר דין, קינות, מרמה וחלומות. הלילה האפל שייך לעולם המוות הבלתי ידוע העמוק ביותר, מעבר לזמן ולחיים. עולם רוחני בעל המשמעויות הנעלמות ביותר. על פי אותה מסורת האל הרמס, שליח האלים, היה גם המדריך את המתים אל השאול והיה קשור להדס, מלך השאול, האל הבלתי נראה,  העשיר, שאינו מבקש קורבנות, כי אינו שייך לעולם חומרי, אלא הוא מעבר לו בעולם המתים שהוא כולו רוחני. בהיותו קשור לשאול, היה הרמס מביא את החלומות לבני אדם מן האלים. ברם, אחת מתכונותיו הידועות של הרמס הייתה הרמאות. מכאן הובן שיש להתייחס בזהירות לפרוש החלומות, כאילו בחלום הכל רב משמעי.
    הרומאים חויבו ע”י השלטון לדווח לרשויות במידה והיו להם חלומות “גדולים”. ואכן בזמן העתיק חשבו כי החלומות ה”גדולים” שייכים לקולקטיב. וזאת משום שהאל, כמו הארכיטיפים  – שייך לקולקטיב.

    מעניין להזכיר כי ביוון העתיקה נעשתה פסיכותרפיה באמצעות חלומות באופן שיטתי, במסגרת הפולחן המוקדש לאל הרפואה אסקלפיוס, במקדשו באפידאורוס  כמו גם במקדשיו האחרים בכל רחבי יוון. ארכיאולוגים מצאו כמה מאות מקדשים כאלה ברחבי יוון העתיקה, אשר היו מיועדים לטיפול נפשי וגופני. מקדשים אלו פעלו מסוף המאה השישית לפני הספירה עד למאה החמישית לספירה.

    הטיפול דרך החלום היה מיועד לנפש ולגוף כאחד, ובו המטופל היה צריך להיות פעיל ע”י התכוונות מיוחדת להפיק דימויים בחלום לשם הריפוי.
    ע”פ המיתוס –  אסקלפיוס היה בנו של האל אפולו, אשר אהב את הנימפה קורוניס. זו נכנסה להריון ממנו אך בגדה באל עם איסכס. כאשר הדבר נודע לאפולו הוא הרג את שניהם ומיד הצטער על מעשהו. הוא לא הצליח להחזיר את קורוניס לחיים, אך הצליח להוציא את העובר מרחמה. הוא מסר את הילד אסקלפיוס לקנטאור כירון, המחנך הידוע. בתו של כירון ניבאה כי הילד הזה יצליח להחזיר אדם מת לחיים (הרי גם הוא עצמו ניצל מתוך מוות) ובגלל זה הוא ייהרג ע”י ברק ויאבד את היותו בן אלמוות. נבואתה התממשה למעשה, כאשר אסקלפיוס, אל הרפואה, הצליח להחיות אדם מת הוא הוענש ע”י זאוס במכת ברק (וכך חדל בעצמו להיות בן אלמוות).

    אמנם בפולחן זה חווית החלום המרפאה מתרחשת בתוך גוף השקוע בדום, השוכב דומם בשינה עמוקה, כמו שאסקלפיוס יצא חי מתוך הרחם של אימו המתה. המשתתף בפולחן הנכה בגופו או המיוסר בנפשו, היה מגיע לבד למקדש. בדרך היה אוכל מעט או אף צם, לא היה לו מטען רב פרט לכמה מתנות בשביל האל. בהגיעו היה חייב להתרחץ במים הקרים של המעיינות ולטהר את עצמו. על דלת המקדש היה כתוב: “טהור צריך להיות זה אשר נכנס למקדש המבושם. טהרה פירושה לחשוב על לא כלום, אך להיות בעל כוונה קדושה.”
    בגן הסובב את המקדש היה גימנאזיון להתעמלות ולריקוד ותיאטרון לקונצרטים ולמחזות, כל זה לשם הרגעת הנפש. על עמודי האבן בגן היו חרוטים דיווחים על ריפויי פלא בעבר. ליד המבנה הראשי של המקדש ניצב פסלו הענק של אסקלפיוס אל הבריאות. הפסל היה עשוי מזהב ושנהב, ולפניו היה משתחווה החולה ומגיש את מתנותיו לאל עם עוגות התירס אשר הביא לו. הקטורת במקדש, ההמנונים ודברי הכישוף של הכוהנים היו מרגיעים ומכניסים את החולה לאווירה של קדושה.
    החולה היה מורשה להיכנס לטיפול במקדש רק לאחר שהיה חולם שהאל עצמו הזמין אותו לכך. ימים אחדים היה החולה נשאר לפני המקדש עד שהופיע בשנתו חלום כזה. נשים הרות וחולים סופנים לא היו מתקבלים. כביכול הטיפול היה מיועד רק לאנשים האמורים להבריא ממחלה. היו מתקבלים חולים שהרפואה הקונבנציונאלית דאז לא עזרה להם. בתי מקדש אלה נמצאו ע”י ארכיאולוגים במקומות מבודדים ורחוקים מישוב.

    לאחר חלימת החלום בו האל מזמין את החולה למקדש, היה החולה עובר בערב דרך פרוזדור צר המואר ע”י לפידים, אל חדר השינה “האסור” במקדש ושוכב על עור של עז שהועלתה כקורבן זה עתה. לידו חולים אחרים וסביבם שרועים נחשים רבים וגדולים לא ארסיים מזיזים את ראשם המזדקף הנה והנה. הכוהנים היו אז מכבים את הלפידים ובאפילה היו מזמינים את עולי הרגל להירדם.
    אווירת הפולחן הייתה כל כך סוגסטיבית שהחולה היה נכנס לתרדמת “אינקובציה”, עם משאלה לחלום את החלום הנכון: החלום הגדול


    [1] פסיכולוגית קלינית-יונגיאנית

    המאמר מבוסס על סמינר בנושא חלומות בעריכה מחודשת של המחברת בעזרת אנאלו ורבין . הסמינר המלא נמצא באתר החברה היונגיאנית החדשה.

    לקריאת המאמר המלא:

    על חוכמת החלום – מריזה קדר

    נשים חלומות ומוות

    נשים, חלומות ומוות בעת העתיקה

    חנה וורסמן [1]

    ספרות יהודית בעת העתיקה ממחישה אמונה רחבת היקף של הקשר בין נשים למוות. כאשר אנואוספים את סיפורי החלומות של נשים מהעת העתיקה, חמישה מתוך ששת החלומות המדברים על

    נשים קשורים עם מוות. חלומה של חוה בספר אדם וחוה מראה אישה אשר מכירה באופן אינטימי

    את השטן, הרשע והמוות. היא מואשמת בהבאת המוות על האנושות. דמות רבקה בספר יובלים

    מתארת אישה אשר מבינה בצורה טובה את הרשע מכיוון שהיא יולדת איש רשע – עשו. זה מקנה

    לה את הזכות להבין כי המוות מגיע  כמו שחזתה בחלומה. יוספוס כותב על שתי דמויות נשיות

    החולמות שתיהן על מוות. לבסוף,  בבשורה על פי פונטיאוס פילאטס, אשתו של   פונטיאוס פילאטס גם כן חולמת חלום על הרשע והמוות. כל אחד מחלומות אלו,   מציע כי לנשים היו ידע

    טוב על מוות ורשע.

    מילות מפתח:  חלומות, נשים, יהדות

    לאחרונה זוהו על ידי חוקרים ששה חלומות שנחלמו על ידי מספר נשים מתוך כתבים יהודיים עתיקים, כשרובם – חמישה מתוכם מתייחסים למוות.[i] אין זה מפתיע כלל, מכיוון שכבר ראינו שיוך בין האישה ובין המוות עוד מהתקופה הפרהיסטורית. בנושא זה ישנו גם סיפור אחד היוצא מן הכלל, בספר קדמניות המקרא, ספר שהינו ייחודי בהצגתו את האישה.[ii] בספר זה, מסופר חלום לידת משה, בפיה של מרים אחותו.  חלום זה, המבשר על לידה וחיים הינו ייחודי מאחר והוא אינו משקף את שאר הכתבים האחרים מתקופה זו, בה נזכרים חלומות של נשים דווקא בהקשר למוות ולא בהקשר לחיים. לפי אדריאן ריץ’ הקשר זה בין נשים ובין מוות החל כבר בחברה הקדם פטריארכלית העתיקה.

    מתוך רחם האדמה צמחייה ומזון הופיעו, כעובר מתוך גוף האישה. בין המילה אם והמילה אדמה יש קרבה מילולית בשפות רבות, כדוגמת המילים, mutter, madre, mater, material, moeder, modder, וכן יש גם משקל רב לביטוי הרווח “אמא אדמה”… בחורף, הצמחייה נסוגה אל רחם האדמה, ובמוות גם גוף האדם חוזר אל רחם זה וממתין ללידתו מחדש.[iii]

    התצורה הביולוגית של האישה ועצם היכולת שלה לפרות מקשרת אותה עם המוות. יכולת זו וההקשר לתמותה מסביר את אחוז החלומות המופיעים בכתבי היהדות העתיקים המתייחסים למוות. אמנם, תפיסה זו אינה זרה גם לשאר העמים בתקופה זו, למשל המחזאי היווני הקדמון אייסכילוס, מתאר נושא זה בעבודתו “שבעה נגד תבאי.”[iv] כאן, אנטיגונה נלחמת למען קבורתו הנאותה של אחיה: “על אף היותי אישה, אמציא עבורו קבר ומצבה, אשא אותו בין קפלי גלימת הפשתן שעלי, ובעצמי אהיה לו תכריך.” (שבעה נגד תבאי, שורות 1037-40) לא זו בלבד שהיא משווה עצמה כאן באמרה זו לתכריך, אלא היא משווה עצמה גם כמקום קבורה כשהיא נושאת את אחיה המת קרוב אל רחמה.[v] ניתן למצוא דברים דומים  בספר משלי ל:ט”ז “שְׁאוֹל, וְעֹצֶר-רָחַם:  אֶרֶץ, לֹא-שָׂבְעָה מַּיִם”, השפה היוונית המטאפורית גם משווה בין קבר ובין רחם.[vi] יתר על כן, ישנם גם מקומות רבים בתלמוד ובמשנה המחליפים את המילה “רחם” במילה “קבר” בזמן שהם מתייחסים לרחם שבגוף האישה.[vii] במילים של ר. אליאור: “לאישה, בגלל תבניתה הביולוגית הקשורה בפוריות, ביוץ מחזורי, מחזור חודשי, הריון ולידה, יש זיקה מחזורית קבועה בלתי נשלטת לכוחות הטבע, לדם הנידה ולעיתים לדימום או לזוב הקשור ללידה, להפלה, לחיים ולמוות.”[viii] האישה מיוחסת אל המוות לא רק מסיבות ביולוגיות אלא גם מסיבת היותה זו שהביאה את התמותה אל האדם.  המיתולוגיה האפריקנית גם היא רואה את האישה כאחראית למוות, כדוגמת מה שכתב הסיודוס בספרו “עבודות וימים” בו הוא מאשים את פנדורה כאחראית למוות (שורות 91-92), ובספר חנוך ל: י”ח המאשים שם את חוה בכך שהביאה את המוות על בני האדם. בכדי להבין את ערכם של חלומות אלו, ולראות איך הם מייצגים את היהדות הקדמונית, אנו ננסה לחקור פה את ההקשר בין האישה ובין המוות דרך החלומות המתוארים בספרים הבאים, ספר אדם וחוה, ספר היובלים, כתביו של יוסף בן מתתיהו, והבשורה על פי מתי. על ידי ניתוחם של חלומות הנשים בכל אחת מהמסורות דלעיל, נמצא כאן לבסוף אילוסטרציה המראה שבאמונה היהודית לנשים יש היכרות קרובה ואינטימית עם מוות.


    [1] דוקטוראנטית באוניברסיטה העברית . סכוליון – מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות


    [i] Frances Flannery-Dailey, Dreamers Scribes, and Priests: Jewish dreams in the Hellenistic and Roman Eras. (Leiden: Brill, 2004), 267.

    [ii] Mieke Bal, Anti-Covenant: Counter-Reading Women’s Lives in the Hebrew Bible. (Sheffield: The Almond Press, 1989), 24.

    [iii] Adrienne Rich, Of Woman Born: Motherhood as Experience and Institution. (New York: W. W. Norton, 1976), 96.

    [iv] Eva C. Keuls, The Reign of the Phallus: Sexual Politics in Ancient Athens.  (New York: Harper & Row, 1985), 129.

    [v] ibid.

    [vi] ibid.

    [vii] נידה כ”א, א, שבת קכ”ט, א, מסכת אוהלות ז, ד.

    [viii] Rachel Elior,  “Present but Absent”, Still Life” and “A Pretty Maiden who has No Eyes”: On the Presence and Absence of Women in the Hebrew Language, in Jewish Culture and in Israeli Life,” in Streams into the Sea: Studies in Jewish Culture and it Context, Dedicated to Felix Posen. Eds. E. Reiner and R. Livneh-Freudenthal  (Tel Aviv: Alma, 2001), 201.

    למאמר המלא נשים חלומות ומוות

    מאת: יהושע פרנקל

    הנביא מוחמד בחלומות בני התקופה הממלוכית

    יהושע פרנקל

    (אוניברסיטת חיפה)

    תקציר:

    מקורות מוסלמים רבים מכילים תיאורי חלומות בהם מספרים חולמים כי חזו בנביא מוחמד ושוחחו עמו. המאמר מציג מספר מצומצם של דוגמאות לתוכנם של דיווחי חלומות אשר מצויים בכרוניקות ומיומני חלומות אשר נכתבו בתקופה הממלוכית במצרים וסוריה (1250-1517). מטרתו לחשוף פן של תרבות עבר אשר לא איבדה מחיוניותה גם בימים אלה. חלומות תופשים מקום של כבוד בספרות הערבית בת-זמננו.

    מוחמד, איסלאם (תיאורי חלומות ופשר חלומות). אבן ח’לדון (אקדמות), אל-גזאלי. סופים (ידיעה מיסטית. חלומות).

    תיאורי התגלות וחזיונות מוכרים מתרבויות שונות ובכללן האיסלאם. מתקופה מוקדמת למדי בתולדות הכתיבה בערבית מתארים המקורות חלומות, לעיתים באיזכור חפוז ולעיתים בפירוט רב. {[1]} זהו נושא רחב והמאמר הנוכחי מצטמצם רק לבחינה של תיאורי הופעתו של הנביא מוחמד בחלומותיהם של בני התקופה הממלוכית (מצרים וסוריה 1250-1517). לאחר מבוא קצר בו אשרטט בקווים כלליים את מקום החלום בהבניית העולם של בני הזמן, אתאר את תפקידו של הנביא מוחמד (חי בערך בשנים 572-632) בסיפורי חלומות אחדים.

    הישגים צבאיים מרשימים ביססו סדר פוליטי ותרבותי חדש בסהר הפורה ובארצות רחבות ממזרח ומערב לו. הח’ליפות האיסלאמית היתה לכוח עולמי. מנהיגיה הציגו את סיבת קיומה כמהלך אשר נועד להפיץ את בשורת האיסלאם, אשר הנביא מוחמד קיבל מריבון העולמים. לאמונתם, הנביא קיבל את עיקרי תורתו באמצעות פסוקים אשר ירדו אליו משמיים. ממשיכיו אגדו פסוקים אלה לספר. זהו הקוראן, ספר קדוש אשר לשונו ערבית. במספר פרשות קוראניות נזכרים חלומות. אחדים מסיפורי חלומות אלה דומים, אך לא זהים, לסיפורי חלומות בתנ”ך. ועל כן אפשר כי מקורם לא בשאילה ישירה של הקוראן מן התורה, כי אם מהיכרות של ציבורי מאזיני הנביא מוחמד עם גרסאות של סיפורי המקרא אשר במאות השישית והשביעית רווחו בקרב אוכלוסיית הסהר הפורה. המסופר בקוראן אודות דמויות מקראיות דומה לעיתים למסופר במדרשים היהודיים ובסיפורי האגדות.

    כזהו לדוגמא חלומו של אברהם. בקוראן מתואר שיג ושיח בין האב לבנו. אברהם מספר לבנו, אשר הקוראן מכנה אותו העלם, אך אינו נוקב בשמו, על כוונתו ואומר לו: “ראיתי בחלום כי עלי לזבוח אותך. צא וראה ואמור לי את דעתך. השיב הבן: פעל כפי שנאמר לך”. {[2]} דוגמא נוספת מצויה בסיפור יוסף ואחיו אשר הקוראן מקדיש לו פרשה שלמה, שבמהלכה נזכרים חלומות אחדים אשר דומים למסופר בחומש (בראשית, ל”ז: 9). {[3]} הסיפור הקוראני פותח בחלום אשר הבן מספר לאביו יעקב: “יוסף אמר לאביו, אבא, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש ואת הירח. ראיתי אותם משתחווים לי”. האב מתרה בבנו כי יצפין את סודו אך אחיו מקנאים בו וחוששים מפניו ועל כן מוכרים אותו לאיש מצרי אשר מביא את יוסף לביתו. כך נרקחת העלילה אשר האל טווה. בחצר פרעה יוסף נאסר בגלל עלילת האישה אשר חשקה בו, אך בבית האסורים הוא פותר חלום ובעקבותיו גם את חלומו של המלך. {[4]} זאת ועוד הקוראן משקף תפיסה דואלית של היקום, אשר נחלק בין העולם הנראה בעין לבין עולם סמוי מן העין, בין עולם בני האנוש לבין עולם המלאכים והג’ין.


    [1] דוגמא לכך הם רישומי חלומות במעין יומנים אישיים. שרה סבירי, הסופים (תל-אביב, 2008), 507-510.

    George Makdisi, “Autograph Diary of an Eleventh Century Historian of Baghdad”, BSOAS 18-19 (1956-57): 9-31, 239-260, 13-48, 281-303, 426-443.

    [2] בראשית, פרק כ”ב; קוראן, פרשה ל”ז: 102; אורי רובין (מתרגם), הקוראן (אוניברסיטת תל-אביב, 2005), ע”מ 367; וכן ראו קושירי, סבירי, הסופים, 510 (חלום 16).

    [3] M. S. Stern, Muhammad and Joseph: A Study of Koranic Narrative

    [4] קוראן, פרשה י”ב; רובין, הקוראן, ע”מ 189-198.

    למאמר המלא

    INCEST HYBRIS

    הקשר בין אינצסט להיבריס בחלומות,במיתוסים ובמעשיות עממיות

    היבריס ואינצסט הינם שני ארכיטיפים אשר מופיעים במיתוסים קדומים, ומוזכרים כחטאים ראשוניים של האדם  בתרבויות  שונות. למעשה ניתן להניח שהאיסורים על שני חטאים אלו מהווים חוקי יסוד או אכסיומות מוסריות של התרבות האנושית ככלל. האזכורים והדגשים הנשנים וחוזרים שניתנו להם בסיפורי הבריאה, במיתוסים, ביצירות  אומנות ובמעשיות העם, רק מאששים את ההנחה הזו. בהסתכלות המשותפת על שני ארכיטיפים אלו ובניסיון להבין את מהותם וחשיבותם הבסיסית נראה, שלמרות שהם מופיעים פעמים רבות ככרוכים זה בזה ומושפעים הדדית אחד מן השני, לא הודגשה מספיק הזיקה  הקיימת ביניהם. בד”כ ההתייחסות להיבריס ולאינצסט הינה אל כל אחד מהם בנפרד, ואין קישור מהותי בין שתי נטיות בסיסיות אלו.

    חלום שמספר גבר בן 33, נשוי ואב לילד, ממחיש את הקשר המיוחד הקיים בין היבריס לבין אינצסט. הגבר פנה לטיפול בשל קשייו להתמיד במסגרת תעסוקתית ונטייה לעבור מתחום עיסוק אחד למשנהו. היו לו שאיפות גבוהות להתעשר,  ולכן מידי פעם נטה להשקיע מאמצים, בהתלהבות רבה, במציאת פרויקטים עסקיים מפוקפקים. פרויקטים אלו, שהגה בינו לבין עצמו, “הבטיחו” כביכול רווח מהיר אבל נתגלו לבסוף כלא מציאותיים וגרמו לו למפח נפש רב ולהפסד כספי. משפחתו של המטופל הייתה מרקע סוציואקונומי נמוך, והוא שאף להיענות לציפיות  להצלחה שהופנו כלפיו ע”י האם, בהיותה מאוכזבת מאביו שתואר כאדם פסיבי, לא הישגי וחסר מוטיבציה.

    בחלום הוא מוצא עצמו עומד מול המנהלת במקום עבודתו, ומנשק אותה קלות על פיה. בתגובה המנהלת מנשקת אותו בחוזקה רבה ומשאירה על פניו סימנים. בעוד הוא מוטרד שאשתו עלולה לגלות עדויות מרשיעות אלו, מגיע בעלה של המנהלת ומכה אותה על מעשיה. הוא התכוון לבוא לעזרתה אבל חשש להסתבך וביקש לברוח משם כדי שהדבר לא ייוודע לאשתו. החולם נס על נפשו דרך שדות ועובר  בסיס צבאי בדרכו, עד שהוא מגיע לביתו, שם הוא מנקה את עצמו מן הלכלוך שדבק בו. בשלב זה הוא מתעורר אבל שב ונרדם כדי להמשיך את אותו החלום בו הוא חש אשמה שברח מן המקום, כיוון שלפתע הסתבר לו בשנתו שזאת הייתה אמו שהוכתה שם.

    המטופל השאפתן, החותר (במציאות) לרווחים מהירים ושבוי בפנטזיה להגיע לעושר כלכלי ולקידום במעמדו, חוטא בהיבריס ומתאכזב שוב ושוב, כיוון שאינו מצליח לממש את שאיפותיו הגבוהות. עם זאת החלום מדגיש את החוויה האינצסטואלית הנמצאת בבסיס הנטייה שלו להיבריס והדוחפת אותו להתנהגויות אימפולסיביות וגרנדיוזיות. הנטייה האינצסטואלית, המתגלית  בחלום בנשיקות התובעניות של המנהלת/אם, מבטאת את ההשפעה של קומפלקס האם עליו, הן באשר ליחסיו עם בת זוגו והן לגבי השאיפות הגרנדיוזיות להצלחה ולהישגים חומריים. הופעת הבעל של המנהלת בחלום, חושפת את השאיפה הלא מודעת לתפוס את מקומו של האב ביחסיו עם האם. האשמה שהמטופל חש, היא כלפי אמו (על כך שלא הגן עליה ולא עמד בציפיותיה) ולא כלפי אביו (על כך שתפס את מקומו).

    החלום, אם כן, נותן ביטוי בו זמני לשני ההיבטים של המיתוס האדיפלי: לנטיה לאינצסט ולנטיה להיבריס. הנטיה לאינצסט מיוצגת ע”י הנשיקות עם המנהלת/אם ובכמיהה להתמזגות עמה, והנטיה להיבריס מתבטאת ברצון לתפוס את מקומו של האב, להיות הגואל של אמו וכך לזכות בהתפעלותה.

    מאת:                 נתנאל פרי

    למאמר המלא

    Next Page »